התמודדות עם משבר – איך לצאת מחוזקים ממשברים בחיים

יש תקופות בחיים שבהן משהו שהיה יציב ומוכר מתערער בבת אחת. פרידה, אובדן, פיטורים, מחלה, משבר בזוגיות או במשפחה ולעיתים אפילו שינוי שבחרנו בו בעצמנו, יכולים להשאיר אותנו לתקופות שלמות או לרגעים בלי הקרקע המוכרת שעליה עמדנו.

התמודדות עם משבר יכולה לעורר פחד, בלבול, חוסר אונים, עצב ולעיתים גם את התחושה שאנחנו כבר לא יודעות מי אנחנו ולאן ממשיכים מכאן. ככל שהאירוע משמעותי יותר עבורנו, כך ייתכן שנזדקק ליותר זמן וליותר תמיכה כדי לעכל אותו ולהסתגל למציאות החדשה.

אבל משבר אינו בהכרח רק נקודה שבה משהו מתפרק לעיתים הוא מביא איתו מתנה סמויה. לפעמים, אחרי שההלם הראשוני חולף, הוא הופך גם לנקודה שבה אנחנו מתחילות לשאול שאלות חדשות, לבחון מחדש את החיים שלנו ולבנות בהדרגה דרך אחרת.

במאמר הזה אני רוצה לדבר על מה שקורה לנו בזמן משבר בחיים, מה יכול לעזור לנו לעבור אותו ומתי יכולה להתחיל גם צמיחה מתוך משבר, בלי לייפות את הכאב ובלי לדרוש מעצמנו למצוא בו מיד משמעות.

שיגרה מביאה איתה ביחד ביטחון ושקט ובאופן טבעי, נרצה לשמור על השקט הזה ושהיו כמה שפחות שינויים בחיים כי כל שינוי מביא איתו לחץ, סטרס ומתח בהיותו מצב חדש ולא ידוע. לצערנו, אחד הדברים שמשבר עושה הוא להביא שינוי בצורה כל כך מוחלטת עד שהוא מערער בבת אחת את תחושת הוודאות שלנו. עד אתמול ידענו פחות או יותר איך החיים נראים, מי האנשים שסביבנו, מה התפקיד שלנו ומה צפוי לקרות מחר. בזמן משבר, חלק מהתשובות האלה כבר אינן ברורות.

מחקרים על תקופות מעבר ומשברי חיים מצביעים על כך שהקושי לשאת אי ודאות קשור למצוקה נפשית גבוהה יותר. אנחנו לא מתמודדות רק עם מה שכבר קרה, אלא גם עם כל מה שאנחנו עדיין לא יודעות: מה יהיה עכשיו? איך אסתדר? האם המצב ישתפר? מי אהיה אחרי זה?

המוח שלנו אוהב ודאות משום שהיא מאפשרת לו לחזות ולהתארגן. לכן בזמן משבר אנחנו עלולות לנסות שוב ושוב למצוא תשובה, פתרון או דרך להחזיר מיד את החיים למסלולם. אבל פעמים רבות דווקא אין עדיין תשובה.

חלק חשוב בהתמודדות עם משברים הוא לכן לא רק לפתור את הבעיה, אלא ללמוד בהדרגה לשאת גם תקופה שבה אנחנו עדיין לא יודעות איך הסיפור הזה ייגמר.

אחת הדרכים להבין משברי חיים היא לראות אותם כתהליך של מעבר. לא כל אחת עוברת אותו בדיוק באותו סדר או באותו קצב, אבל אפשר לזהות בו כמה תחנות אופייניות.

לפני המשבר קיימת בדרך כלל תקופה של יציבות, שבה החיים מתנהלים בתוך מסגרת מוכרת. לפעמים מתחילה בהדרגה תחושת חוסר שביעות רצון או הבנה שמשהו כבר אינו עובד כפי שעבד בעבר.

ואז מגיע המשבר עצמו. הרגע שבו הסדר הישן כבר אינו מחזיק, בעוד שהחדש עדיין לא נבנה. זה לעיתים השלב שבו חוסר הוודאות והטלטלה הרגשית נמצאים בשיאם.

בהמשך יכולה להתחיל תקופה של כוונון מחדש והסתגלות: אנחנו בודקות אפשרויות, מנסות להבין מה אנחנו צריכות עכשיו ומתחילות ליצור דרכי התמודדות חדשות. עם הזמן יכולה להיווצר התייצבות מחדש סביב מציאות, זהות או דרך חיים שהשתנו.

ההבנה שאנחנו נמצאות בתוך תהליך יכולה להיות מרגיעה בפני עצמה. העובדה שכרגע הכול מרגיש מבולבל אינה אומרת שכך נרגיש תמיד.

יש אירועים בחיים שהם משברים גדולים וטראומטיים כמו: מוות של אנשים קרובים ואהובים, פשיטות רגל, גירושים קשים, פיטורין, אבחון של מחלה קשה חס וחלילה, מקרים קשים של אלימות או התעללות, מלחמות ואובדנים שונים ולפעמים משברים יכולים להגיע בצורה קלה יותר כמו מעבר מגורים אפילו אם בחרנו את זה, אבל עדיין הם בהחלט יכולים להחוות כמשבר.
גם אירוע קל יכול להוציא אותנו מהאיזון בייחוד אם אנחנו אנשים רגישים. מחלה של הורה, גיוס של הבעל או הבן, נסיעה של אחד הילדים לחו"ל, כל אלה יכולים להחוות כמשבר. משבר זה משהו אישי.

בשלב הראשוני והאקוטי של המשבר הגיוני שנהיה בסוג של "הלם", בהצפה רגשית, בבלבול או בכאב גדול. זה לא בהכרח הזמן לחפש את "השיעור", לחשוב חיובי או לשאול איך המשבר הזה יקדם אותנו.

לפעמים הדבר החשוב ביותר בשלב הזה הוא הרבה יותר בסיסי: לישון ולאכול ככל האפשר, להיות ליד אנשים בטוחים, לקבל עזרה, לצמצם עומס ולקחת את היום הזה צעד אחר צעד.

רק כאשר מתחילה להיווצר מעט יותר יציבות אפשר בהדרגה להתבונן גם באופן שבו אנחנו מפרשות את מה שקרה, לבדוק אילו מחשבות מגבירות את המצוקה, מה נמצא בשליטתנו ומה לא ומה יכול לעזור לנו להסתגל למציאות החדשה.

צמיחה ממשבר אינה משימה שצריך לבצע בזמן שאנחנו עדיין מנסות לשרוד אותו.

אני פוגשת בקליניקה אנשים שמגיעים אחרי תקופות של משבר ולעיתים גם כשהם עדיין בתוכו. אחרי גירושים, תאונות, אובדן של אדם קרוב או טלטלות אחרות בחיים. שוב ושוב אני רואה כמה חשוב לא למהר, אלא לתת זמן לעכל ולעבד רגשית את מה שקרה.

רק בהדרגה, ולעיתים אחרי תקופה ארוכה, אפשר להתחיל להתבונן לאחור ולראות אם לצד הכאב התרחשו גם שינויים נוספים. אצל חלק מהאנשים מתפתחת בעקבות ההתמודדות גם מה שמכונה צמיחה פוסט טראומטית: שינוי באופן שבו הם תופסים את עצמם, את מערכות היחסים שלהם או את סדרי העדיפויות בחיים.

לפעמים אנחנו מגלות מי באמת יכול להיות שם בשבילנו, לומדות לבקש עזרה ולהיתמך ובמקביל גם מכירות כוחות בתוכנו שלא ידענו שיש לנו. אבל הצמיחה הזו אינה מבטלת את מה שקרה ואינה חובה. אפשר לעבור משבר, להחלים ממנו ולבנות את החיים מחדש גם בלי להרגיש שהוא "עשה לנו טוב".

בתוך משבר אנחנו לא תמיד זקוקות לפתרון גדול. לפעמים דווקא כמה עוגנים פשוטים יכולים לעזור למערכת שלנו לחזור בהדרגה לתחושת יציבות.

לצמצם את טווח הזמן – במקום לנסות להבין איך ייראו החודשים הקרובים, להתמקד ביום הזה או אפילו בשעות הקרובות.

לשמור ככל האפשר על עוגנים בסיסיים – שינה, אוכל, תנועה, מקלחת, יציאה קצרה מהבית או שגרה קטנה יכולים לתת לגוף ולנפש תחושה שהכול לא התפרק.

לא להישאר לבד עם הכול – לדבר עם אדם בטוח, לבקש עזרה מעשית או רגשית ולאפשר לעצמנו להיתמך.

להבחין בין מה שבשליטתנו למה שלא – בזמן משבר אנחנו מבזבזות לעיתים הרבה אנרגיה בניסיון לשלוט בדברים שאין לנו דרך לשנות. השאלה "מה כן אפשר לעשות היום?" יכולה להחזיר מעט תחושת מסוגלות.

לתת מקום לרגשות בלי לדרוש מהם להיעלם – פחד, כעס, עצב ובלבול הם תגובות מובנות לטלטלה. המטרה אינה להרגיש טוב מיד, אלא לאפשר לרגשות לעבור בתוכנו בלי שנצטרך להילחם בהם כל הזמן.

כאשר הטלטלה הראשונית מתחילה להירגע, לפעמים מתפנה מקום לשאלה אחרת: מה אני יכולה לעשות מכאן?

מחקרים בתחום מתארים מושג שנקרא יוזמה לצמיחה אישית (Personal Growth Initiative) היכולת לקחת חלק מודע ופעיל בהתפתחות שלנו, במקום רק לחכות שהזמן או הנסיבות ישנו את המצב.

אפשר לחשוב על התהליך הזה דרך ארבע יכולות: להיות פתוחה לאפשרות של שינוי, להתחיל לתכנן צעדים אפשריים, לזהות ולהשתמש במשאבים שעומדים לרשותנו, בתוכנו ובסביבה ולבסוף להפוך את הכיוון החדש לפעולות קטנות ומכוונות בחיי היום יום.

זו הבחנה חשובה: צמיחה מתוך משבר אינה עצם העובדה שקרה לנו משהו קשה, אלא היא תהליך שיכול להתפתח בהמשך, כאשר אנחנו מתחילות לעבד את מה שקרה ולבנות מתוכו משהו חדש.

לא כל משבר מתחיל באירוע דרמטי. לפעמים, במיוחד סביב אמצע החיים, המשבר מתחיל דווקא מבפנים. אחרי שנים שבהן בנינו קריירה, גידלנו ילדים, טיפלנו באחרים ומילאנו תפקידים רבים, יכול להגיע רגע שבו משהו שפעם נתן לחיים כיוון ומשמעות כבר אינו מרגיש אותו דבר. הילדים גדלים, הגוף משתנה, מערכות יחסים מקבלות צורה אחרת ופתאום מתעוררות שאלות של זהות: מי אני מעבר לכל התפקידים שלי? מה באמת חשוב לי עכשיו? ואיך אני רוצה שהחלק הבא של חיי ייראה?

אחת הדרכים להבין משברים כאלה היא כמעבר ממיקוד חיצוני יותר, מחיים שנבנו סביב ציפיות, תפקידים והגדרות של הצלחה לעבר מיקוד פנימי יותר, שבו אנחנו מתחילות לבדוק מחדש את הערכים, הרצונות והבחירות שלנו.

לכן לפעמים מה שנחווה בהתחלה כתקופה של בלבול או אובדן כיוון יכול להפוך בהמשך להזדמנות לבנות חיים שמרגישים מדויקים יותר למי שאנחנו היום.

לצד ההבנה הפסיכולוגית, יש גם דרך רוחנית להתבונן במשברים. זו אינה טענה מחקרית ולא תפיסה שכל אחת חייבת לקבל, אלא נקודת מבט שעזרה לי באופן אישי בתקופות קשות בחיי ועוזרת גם לחלק מהנשים שאני פוגשת.

על פי התפיסה הרוחנית הדבר היחיד שאנחנו יכולים להשפיע עליו בתוך זמן המשבר ובתוך חווית אי הוודאות וחוסר האונים זה על השיח הפנימי שלנו את המשבר. היכולת שלנו להפריד בין מה שקרה אובייקטיבית, לבין החוויה הפנימית בתוכנו שהמשבר הזה מעורר. להפריד בין המחשבות והסיפור שאנחנו מספרים על המצב, לבין הרגשות שאנחנו מרגישים מול המשבר הכואב ושם אנחנו יכולים להשפיע הרבה. למרות שאין לנו שליטה וגם לא השפעה על העובדות של המצב עצמו, על המשבר עצמו, יש לנו השפעה גדולה על איך אנחנו חווים אותו. זאת התמודדות עם משבר הכי טובה שנוכל לסגל לעצמנו. גם כאשר איננו יכולות לשנות את מה שקרה, לעיתים יש לנו אפשרות להשפיע בהדרגה על האופן שבו אנחנו מפרשות את האירוע, מדברות אל עצמנו ומתמודדות איתו. זה לא מעלים את הכאב, אבל יכול לשנות משהו באופן שבו אנחנו נושאות אותו.

ובהקשר הזה אני רוצה להביא משפט שהולך איתי של ניל דונלד וולש: "שינוי הוא ה"יש" ואין שום דרך לשנות את זה. מה שכן ניתן לשנות, זה את האופן אתם מתמודדים עם שינוי ואת האופן שבו השינוי משנה אתכם"

בתפיסה הרוחנית, אנחנו מגיעים לכאן כדי לצמוח לגדול ולהתעצם וזאת המטרה הראשונית הכי גדולה של החיים שלנו. הרבה פעמים, לצערנו, אנחנו גדלים דרך אתגרים משברים וקשיים.
זה פשוט מה שקורה, כאב וסבל הרבה פעמים מניעים אותנו לעשות תיקון ולימוד מסוים. זה לא חייב להיות ככה, אפשר גם ללמוד ולצמוח מתוך כיף והנאה ושמחה, אבל לרוב, השיעורים הכי גדולים שלנו מגיעים מתוך הכאב והקושי.

בתפיסות הרוחניות קיימת האמונה שאנחנו מגיעות לחיים עם שיעורים או נושאים שהנשמה שלנו מבקשת לפגוש ולהתפתח דרכם. עבורי זו דרך אחת לתת משמעות לחלק מהחוויות שעברתי ולא הסבר שאני יכולה לדעת שהוא נכון לגבי כל אדם או כל אירוע. אני גם לא חושבת שהמשמעות הרוחנית של משבר צריכה לגרום לנו לומר שאדם "בחר" בטראומה, באובדן או בפגיעה שנגרמה לו. לפעמים הדבר היחיד שאנחנו באמת יכולות לבחור הוא מה נעשה מכאן עם מה שקרה לנו, ואיזו משמעות אם בכלל, נרצה לתת לו בהמשך.

בואי נעשה תרגיל קטן שאולי יעזור לך להפנים את התפיסה הזו ותבדקי אם את מתחברת לזה

חשבי על אירוע קשה ומאתגר על משבר כלשהו שקרה בחיים שלך שהיה כואב. ואז תחשבי מה קרה אחרי זה, לאן זה התפתח, לאן זה הלך, מה קרה בחיים שלך בעקבות זה.
חפשי ותבדקי אם אחת התוצאות שקרתה בעקבות המשבר הזה הייתה גם משהו טוב או חיובי. משהו אחר, מדויק יותר שצמח משם.

אצלי היה משבר של תקופת דיכאון בגיל 26 ובמקביל איבדתי את אבא שלי במוות מאוד פתאומי וכל זה גרם לי לעזוב את ההייטק שעבדתי בו אז ולהגיע למקומות חדשים מרתקים ולממש את הייעוד שלי. לא הייתי בוחרת במשברים האלה, אבל בדיעבד אני יכולה לראות שהם שינו את מסלול חיי

אם את רוצה להעמיק עוד בתפיסה הרוחנית של משבר בחיים את מוזמנת לצפות בהרצאה שנתתי לפני שנים רבות ובה אני מדברת על:

• איזה שינויים תפיסתיים יעזרו לנו להתמודד עם משבר בזמן המשבר וגם אחריו
• מה התפקיד הרוחני הגבוה של משברים בחיים ולמה הם קורים לנו
• איך אפשר לעשות שינוי תפיסה לגבי משבר אישי וקשיים בחיים ולגבי כאב וקושי
• איך להבין את הסיבות למשברים בחיים
• מה לעשות בכדי להתמודד עם משבר בצורה הטובה ביותר ודרכי התמודדות עם משבר
• כלים להתמודדות רגשית ורוחנית עם משברים
• הנוסחא המלאה לשמירה על שלווה פנימית ועל אופטימיות גם בזמן של מצבי משבר

משבר מטלטל אותנו משום שהוא מערער את מה שהיה מוכר, צפוי ובטוח. לפעמים הוא מגיע מבחוץ ומשנה את החיים בבת אחת ולפעמים הוא מתחיל דווקא מבפנים, בתחושה שהדרך שבה חיינו עד עכשיו כבר אינה מתאימה לנו.

בתוך המשבר עצמו אנחנו לא צריכות למהר להבין למה הוא קרה, למצוא בו מתנה או להפוך אותו להזדמנות לצמיחה. קודם כול מותר לנו לכאוב, להתבלבל, להיעזר ולבנות מחדש תחושת יציבות.

עם הזמן, אצל חלק מאיתנו, יכולה להתחיל גם צמיחה מתוך משבר. אנחנו עשויות להכיר טוב יותר את עצמנו, לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלנו, לשנות מערכות יחסים, לגלות כוחות שלא הכרנו או לבחור דרך חיים מדויקת יותר.

הצמיחה אינה הופכת את המשבר לטוב ואינה מוחקת את מה שאבד. היא מספרת משהו אחר: שגם אחרי שהחיים מטלטלים אותנו, לפעמים אפשר בהדרגה למצוא שוב קרקע, לבנות משמעות חדשה ולהמשיך מכאן בדרך שהיא קצת אחרת.

עודכן לאחרונה ב 31.8.2026