ייעוד בחיים האם ועד כמה זה באמת כל כך חשוב?
ואיך אפשר למצוא ולהגשים את הייעוד שלנו?

כל כך הרבה מדברים על מציאת הייעוד ומדגישים את החשיבות
של לעסוק בייעוד. כל כך הרבה נשים שמגיעות אלי לטיפול
מרגישות אבודות בלי הייעוד שלהן, מרגישות שהן חייבות לדעת אותו,
למצוא אותו כי רק אם הן ימצאו אותו, הן יגיעו ליעד הנכסף.
ומהו אותו יעד נכסף? להיות מאושרות כמובן.
כי בינינו, אם אנחנו קמות בבוקר לעבודה שאנחנו לא אוהבות
זה מקרין ומשפיע על כל החיים שלנו.

בתור אחת שעוסקת בייעוד שלה כבר מעל ל 20 שנה, אני מבינה
עד כמה זה משמעותי וממלא כשיש לנו ייעוד בחיים.
זה חשוב בעיקר לתחושת המימוש וההגשמה ולתחושת המשמעות שהייעוד
שלנו נותן לנו אבל האם הוא באמת יביא לנו את האושר המיוחל שכולנו מחפשות?
לפעמים זה עוד טריק של המיינד, של השכל המנטאלי שחושב שרק אם נמצא את הזוגיות
הנכספת, רק אם יהיה לנו עוד כסף בבנק, רק אם נרזה כמה קילו, רק אם נמצא את הייעוד
בחיים, רק אז נהיה מאושרות. אני קוראת לזה אשליית הסיפוק החיצוני.
לפעמים, אנחנו מוצאות את הייעוד או אפילו כבר נמצאות בו, אבל עדיין בתוכנו
עמוק בפנים יש לנו תחושת חוסר וריק, תחושה של אובדן משמעות ושאפילו זה
לא באמת מצליח למלא אותנו. אבל זה למאמר אחר..

גם אני שכבר עוסקת ומתפרנסת מהייעוד שלי זמן רב, מבינה היום,
שזה לא הדבר הבלעדי שמאפשר לי את האושר. לא העיסוק בייעוד
ואפילו לא הילדים או המשפחה ולא כמות הכסף שיש לי בבנק,
אלא תחושה עמוקה ופנימית של סיפוק ונחת שמגיעה ממקור עמוק ופנימי בתוכי
שלא תלוי בשום דבר אחר, בשום מקור חיצוני.
וזאת נקודה מאוד חשובה ומאוד מהותית ומשמעותית, כי כל עוד לא תדעי
להרגיש עמוק בתוכך סיפוק ונחת ושמחה ואושר שאינם תלויים בדבר,
כל עוד לא תדעי למצוא את הטעם לחיים בלי קשר למה שאת עושה בחיים
או ל"טייטל" שיש לך או להצלחות שלך, או לכיבוש המטרות שלך, כל עוד לא תדעי
להרגיש נינוחה ומסופקת כמו שאת היום בדיוק, תסבלי ותכאבי את הכאב של החוסר.
של התחושה של ה"אין" והמירוץ אחר הדבר הבא ימשיך להניע אותך.

אז תמצאי את הייעוד שלך ואז תרצי זוגיות, אז תהייה לך זוגיות אחת ואז תרצי אחרת,
אז יהיה לך מספיק כסף ואז תרצי לכבוש מטרה אחרת. החיפוש לא מפסיק, הוא
רק משנה צורה.
בתהליכי עומק שאני עושה עם נשים שאני מלווה, אנחנו מגלות איך
אפשר להתחבר כבר עכשיו, הרגע, היום, ברגע זה לחוויות ולהוויות של סיפוק,
של נחת, של שמחה ואושר, של חוויה של הטעם לחיים בכאן ועכשיו מבלי תלות
בצעד הבא, במטרה הבאה, בדבר הבא ואיך להפסיק לחפש אותו ולהישען אחורה
ולנוח ולהרפות ולסמוך שהיקום יביא לי את הצעד הבא גם מבלי שאחפש אותו
ברגע הנכון ובדרך הנכונה ולהרשות לו להפתיע אותי, להוביל אותי ולהנחות אותי
אל הייעוד המדויק ביותר שלי.

אבל בכל זאת, אחרי שאמרתי את כל זה,
אם נחזור לכאב החיפוש של הייעוד
איך בכל זאת אפשר לגלות אותו?

איך אפשר לגלות או לאבחן מה הוא אותו ייעוד ולמצוא את הכיוון שכשתעסקי בו,
תהיי יותר שמחה לקום בכל בוקר לפרנסה שלך? ותרגישי שאת מביאה
משהו משמעותי
לעולם הזה ותורמת ומשפיעה?

הוזמנתי לשיחה בנושא גילוי ייעוד בחיים ובשיחה הזו אני מגלה לך נוסחא מסוימת
שמצאתי שהיא יעילה במציאת הייעוד.
למרות שזאת נוסחה מסודרת, שאולי נשמעת קצת טריוויאלית וקצת בנאלית,
ליישם אותה לא תמיד פשוט לנו. אף אחת מאיתנו לא נולדה עם הנוסחא הזו,
ולצערי לא לימדו אותנו ללכת על פיה כשגדלנו.. מה שדאגו ללמד אותנו תמיד
זה לעשות מה ש"נכון" או מה ש"צריך" או מה ש"נחשב" ולא מה שאנחנו אוהבות
או משתוקקות אליו. להיפך, תמיד דאגו להפחיד אותנו שאם נלך אחרי הלב
ואחרי החלומות שלנו, יהיה לזה מחיר. נצטרך לוותר על משהו. לימדו אותנו
לא לסמוך על הלב אלא רק על הראש וככה הובלנו במסלול שהוא לא המסלול המדויק לנו
לעבודות שאנחנו יכולות לעשות ממש טוב, אבל לא מספיק ממלאת ומספקת אותנו.

אני מלווה כל כך הרבה נשים מוכשרות וחכמות ומלאות השראה שמוצאות את עצמן
קמות בבוקר לעבודה שהיא רק "בסדר" והיא משלמת להן את החשבונות ונותנת
להן את תחושת הביטחון שהן צריכות אבל כבר מיצו אותה, עייפות ממנה, מרגישות
שהן שחוקות ושהן "מתבזבזות" ולא מממשות את כל הפוטנציאל הטמון בהן.
הן רוצות לעשות שינוי, לעשות הסבה, לפתוח עסק אבל לא יודעות מה זה הייעוד הזה
שמדברים עליו "ייעוד החיים" זה נשמע מאוד גדול ומאוד בלתי מושג.
אני תמיד אומרת שלא צריך למצוא את הייעוד אלא הוא זה שמוצא אותנו.
וזה קורה הרבה פעמים דווקא במקומות שאנחנו הכי לא מצפים להם.
אבל בכל זאת, השכל המנטאלי מבקש נוסחאות, מה זה מבקש? ממה שמתחנן
אז בניתי נוסחא מסוימת. זאת נוסחא אפשרית, אפשר היה לנסח עוד נוסחאות
ובטח כולן היו מובילות בסוף לרומא.. כי כל הדרכים מובילות לשם אבל זאת
דרך מסוימת ללכת את ייעוד בחיים.

קבלי את הנוסחא בת 4 הצעדים שלי לגילוי ייעוד בחיים

  1. לגלות ולאבחן מה בדיוק אני רוצה, מה עושה לי טוב, למה יש לי תשוקה

זה נשמע אולי טריוויאלי אבל החסם הראשון שאני פוגשת אצל כל כך
הרבה נשים זה החסם הזה. שהן בעצם לא יודעות בכלל מה הן רוצות
לעשות, מה הן אוהבות, מה ימלא אותן ויתן להן סיפוק, למה הן משתוקקות,
זה נשמע הזוי, אבל זה מאוד נפוץ. שוב, כי לא לימדו אותנו לחפש מה אנחנו
רוצות אלא לימדו אותנו לעשות מה שצריך וככה אנחנו בעצם לא באמת יודעות
איך לשאול את עצמנו מה אנחנו באמת רוצות.

בנוסף, אנחנו חיות בעידן של שפע אינסופי עם אינספור אפשרויות מה שמגדיל
עוד יותר את תחושת הבלבול הפנימי ויש גם בתוכנו אינסוף כשרונות ויכולות.
אז בעצם אם אני יכולה לעשות המון דברים וגם טובה בהמון דברים, איך
אוכל לדעת מה הוא ייעוד החיים שלי המדויק? זה שהכי נכון?

כשמדברים על ייעוד בחיים זה נשמע משהו נורא קריטי, גורלי וגדול
וזה מכניס המון מתח ולחץ. כי תכל'ס רובנו לא יודעות מה הייעוד שלנו
ורובנו התגלגלנו כך או אחרת לעבודה כלשהי שמפרנסת אותנו
שגם אם חשבנו שאנחנו רוצות אותה פעם, כשהיינו צעירות, כשאנחנו מגיעות
לגיל 40 אנחנו מתחילות לפקפק ולבדוק אם באמת זאת האמת?
פתאום החיים נראים אחרת ממרום הגיל ועם כל כך הרבה ניסיון חיים
פתאום אנחנו מתחילות לשאול שאלות ולרצות שינוי ולחפש את הדבר
הזה שבאמת ימלא אותנו ואז מתחיל מסע שלם של חיפוש ייעוד בחיים.

אז אם נחזור רגע לנקודה שיש לנו מלא כשרונות ומלא אהבות
לכל מיני תחומים איך נדע מה הוא הייעוד בחיים?

אם אני אוהבת גם לצלם, וגם לנגן וגם אוהבת וטובה במספרים וגם
אוהבת לעזור לאנשים וגם אוהבת לעבוד עם ילדים וגם טובה בהכול
אז מה עושים? איך אני יכולה להחליט מה מבין כל אלה הייעוד שלי?

בשבילי, ייעוד זה לא הטכניקה שבה תעסקי כלומר האם תהיי מורה
או גננת או שפית או ציירת או מטפלת הוליסטית וכו'.
ייעוד בשבילי זה יותר המהות של מה שאת רוצה להביא לעולם
ואת המהות הזו אפשר להביא בכל מיני דרכים.
לדוגמא: אני יכולה להיות גננת או מטפלת הוליסטית
או מורה בתיכון או ציירת או רואת חשבון או מנהלת חשבונות
או מעצבת גרפית ודרך העבודה שלי לעזור לאנשים
ולהיטיב את חייהם ולתרום להם. אז מה זה משנה מה היא הטכניקה
שבה אבחר לעסוק? העיקר שזה יהיה משהו שמסב לי שמחה והנאה.

לכל נשמה שמגיעה לכאן יש איזושהיא אג'נדה, איזושהי משימה.
מה שאנחנו צריכות לגלות זה מה המשימה שלי. מה באתי לתת
לעולם. מה אני רוצה לתת לעולם ואיך אני רוצה לתת את זה לעולם?
לכי על מה שאת אוהבת לעשות, למה שיש לך תשוקה ומה שאת
טובה בו. מקום שהוא מדויק, שהוא טבעי וקל בשבילך.
הרבה פעמים דווקא דברים שהם טבעיים וקלים עבורנו נראים לנו
לא כאלה אטרקטיביים ולא כאלה שווים.. לפעמים אנחנו מחפשות
במקומות הלא נכונים את הייעוד כשבעצם ייעוד החיים שלנו כבר נמצא
במה שאנחנו עושות הכי טוב ונראה לנו לפעמים מובן מאליו וקל מידי.

נקודה לשאלה – מה אני רוצה להביא לעולם? מה חשוב לי?
נקודה שנייה – במה אני טובה, מה קל לי, מה ממלא אותי,
מזין אותי ויש לי אליו תשוקה?
תרשי לעצמך לא לדעת. שאלי את השאלה, תפתחי את הדלת ליקום
ולדרך להוביל אותך. דרך החוויה, דרך לנסות לטעות ולתהות
תוכלי למצוא את התשובה המדויקת. הרבה יותר מאשר דרך השכל המנטאלי

2. לאבחן מה עוצר מפריע לי ומה חוסם אותי לעשות את הצעד להגשמת ייעוד בחיים

אז אני כבר יודעת מה אני רוצה לעשות ומה הייעוד שלי אבל לא מעיזה. אין לי אומץ
או לא יודעת איך לעשות את זה. בכל יום אני חושבת להגיד לבוסית שלי "ביי" אבל
איכשהו אני לא מצליחה. אני גם חוששת איך תקבל את זה הסביבה הקרובה אלי
וגם חוששת לפרנסה ולכסף ומרגישה שלא אוכל לעזוב בגלל הצורך הכלכלי
יש לכולנו שלל חסמים מכל מיני סוגים שמפריעים לנו לממש ולהגשים ייעוד בחיים.
בדרך כלל זאת מערכת שלמה של חסמים שמנהלים אותנו מתחת לפני השטח
ובדרך כלל הם לא מודעים ולכן קשה לנו לשים עליהם את האצבע. הם בעצם הבוסים
האמיתיים שלנו שמנהלים אותנו ולא השכל המנטאלי החושב והמודע.
הם עולים אוטומטית, הם משתלטים על החוויה, ולמרות שבראש אנחנו יכולים
לדעת הכול ולהיות מאוד מאורגנים, החסמים האלה משתקים אותנו ולא מאפשרים
לנו להתקדם לעבר הייעוד.

החסמים האלה קשורים בדרך כלל לעבר שלנו, לילדות, לחוויות החיים שעברנו,
לאמונות המגבילות שקיימות בתוכנו שקשורות למה שספגנו בתרבות, בחברה
שליוותה אותנו כל השנים ועדיין מלווה עד היום.
הרבה פחדים מסתובבים בתוכנו בייחוד פחדים כלכליים והישרדותיים ומנהלים
אותנו ומשפיעים על היכולת שלנו באמת ללכת על הייעוד שלנו באומץ ובתעוזה
והפחדים האלה הם לא רק "רעים" הם שומרים עלינו, מוודאים שלא נעשה שטויות,
שנשמור על עצמנו ולא נגיע לפת לחם והם צודקים. כי כל שינוי צריך להיעשות
עם המון חמלה וסבלנות וזהירות והתבשלות נכונה, אחרת הוא יכול להיות בעוכרינו.

כשאנחנו מגלים מה החסם, משהו כבר מתחיל לקרות בתוכנו.
כשאנחנו הופכים מודעים לאותם משפטים פנימיים שעוצרים אותנו,
אז אנחנו יכולים להתחיל לעבוד איתם ולהתקדם.
לדוגמא: מחשבות של "אני לא מספיק טובה", "אין לי סיכוי להצליח", "אין בזה כסף",
"זה לא מספיק פרקטי", "מי ירצה לבוא אלי" ועוד שלל מחשבות ביקורת כאלה
ואחרות, או דפוסים כמו: דפוס של וויתור, של דחיינות, של שליטה, של ריצוי,
אולי שמענו אותם בבית והפנמנו אותם וברגע שאנחנו מאבחנות אותם
ומתחילות לעבוד איתם, משהו זז והחסמים האלה מתחילים להינמס
ולפנות מקום למשהו אחר, חדש שיכול לנבוט במקומם.

אז תתחילי להקשיב ולהתבונן. מה את אומרת לעצמך? מה הן המחשבות שמתרוצצות
בתוכך בלופ שוב ושוב שקשורות לייעוד בחיים? תפעילי את הרדאר הפנימי שלך
את שרלוק הולמס הפרטי שלך ותתבונני איזה קולות פועלים בתוכך שעוצרים אותך.

3. לנטרל ולשחרר את מה שעוצר אותנו

אחרי שאנחנו יודעות מה חוסם אותנו, מהם האמונות המגבילות שלנו,
מה הם הדפוסים המעכבים אותנו מלהגיע לייעוד החיים שלנו, מה הם
הפחדים שמנהלים אותנו, הגיע הזמן לעשות עבודת ניקוי ונטרול.
כי לא מספיק רק לדעת מה הם אותם חסמים. זה שלב חשוב, אבל לא סופי.
עכשיו הזמן לעשות ניקוי ברבדים עמוקים יותר. ברבדים הרגשיים אנרגטיים.
לא תמיד אפשר לעשות את זה לבד. לפעמים כדאי להיצמד לליווי של טיפול
רגשי אנרגטי כזה או אחר שיעזור לנו לעשות את זה, פשוט כי החסמים האלה
הם כל כך עמוקים ומלווים אותנו כל כך הרבה שנים ואנחנו כל כך מזוהים איתם,
שקשה לנו להשתחרר מהם לבד.

אחד המשפטים מלימודי הפסיכותרפיה שלי שאני מאוד אוהבת ושהולכים איתי
שנים רבות זה "מה שהתקלקל בתוך קשר, אפשר לתקן רק בתוך קשר"
על זה מתבסס למעשה טיפול. ולכן החסמים האלה שהוטמעו בתוכנו בעקבות
קשרים שלנו בעבר, בעקבות אירועים שקרו בעבר, בתוך טיפול עם קשר טוב
ועמוק יכולים באופן הדרגתי לעזוב, להשתנות, להשתחרר.
הרבה פעמים חוזרים לעבר, עובדים עם כל מיני טכניקות כמו: דמיון מודרך,
עבודה עם הילדה הפנימית, עבודה עם חוויות פנימיות ועם הגוף, חוקרים
ומבינים ומגיעים למקור שיצר את החסמים האלה ועוד.

4. ליצור ולאפשר את החדש

הרבה פעמים אחרי שנטרלנו ושחררנו את החסמים, החדש פשוט נולד
מעצמו, מגיח ממקום פנימי עמוק, גם מבלי שנעשה משהו מיוחד.
זה קורה כי בתוך הגוף יש לנו את כל הידע לריפוי שלנו, את כל התשובות
ואת החוכמה העמוקה והעתיקה של ההתקדמות קדימה. כמו שתינוק
לומד ללכת ויש בתוכו את הדחף ואת הידע להתקדם ולהתחיל ללכת,
כך גם בתוכנו יש את כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם ולצמוח ולגדול.
לכן, הרבה פעמים אחרי נטרול החסם, החדש פשוט צומח מעצמו.
לא, זה לא הוקוס פוקוס, זה לוקח זמן, זה תהליך, אבל זה יכול לגמרי לקרות
מעצמו. יחד עם זאת, לפעמים אנחנו חסרי סבלנות (אפילו לרוב) ואם אנחנו
רוצים לזרז את התהליך, להאיץ אותו (לא תמיד נצליח, כי לתהליכים יש את
זמן ההתבשלות שלהם) אבל אם בכל זאת בא לנו לנסות, אנחנו יכולים תמיד
לתכנת את תת המודע לחדש. למשל להקליט לעצמנו משפטים מעצימים חיוביים
שנכנסים לרבדים העמוקים ומשפיעים על החוויה ועל התחושה.

ולסיום חשוב לי שתדעי שבעיני, הייעוד העיקרי שלך כאן על כדור הארץ,
הסיבה העיקרית שבגללה הגעת לכאן, לעולם החומר והתגלמת לגוף
היא כדי לצמוח, לגדול, להתפתח, להעלות את התדר שלך ואת התדר
של כדור הארץ ולכן את כבר בייעוד שלך. את כבר מושלמת ושלמה כמו שאת.
אין לך לאן ללכת, אולי מספיק כבר לרצות לתקן את עצמך כל הזמן?
הייעוד האמיתי שלך ושל כולנו בעיני הוא לזהור את היופי שלנו, את הטבע שלנו,
להיות שמחות בדיוק ככה, כמו שאנחנו ומלאות סיפוק ונחת מעצמנו ומהעולם.
להנות מהרגע, להיות כאן ועכשיו ולהתמקד בטוב שאנחנו עושות קודם כל
לעצמנו ואח"כ גם לעולם.
אז את כבר בייעוד שלך, את כאן, בגוף, בריאה ושמחה. מה עוד אפשר לבקש?

ספרי לי מה את אומרת על כל זה?
מה המאמר והסרטון הזה עורר בתוכך?