חרדת נטישה אצל מבוגרים – למה אנחנו כל כך מפחדים להיעזב ואיך מתמודדים?

הייתי בערך בת חמש. חוג בלט. אני מחכה במקום הרגיל על החומה מחוץ לאולם שאבא יבוא לקחת אותי…

עוברות הדקות ואז שעות. כולם כבר הלכו הביתה… מתחיל להחשיך בחוץ ואני עדיין יושבת ומחכה. אני לא מבינה מה קורה..

אני זוכרת את התחושה בגוף עד היום הרבה יותר מאשר כל פרט אחר. את הפחד. את חוסר האונים. את השאלה המנקרת והצורבת שלא ידעתי לנסח אז במילים: 'איך יכול להיות ששכחו אותי?' לבסוף עברה במקרה שכנה שזיהתה שאני במצוקה ועזרה לי להגיע הביתה.

עברו מאז עשרות שנים, אבל הזיכרון הזה מלווה אותי מאז ועד היום ועדיין חי בי ומשפיע על החוויה שלי בכל מערכות היחסים הקרובים שלי. במשך שנים חשבתי שזה רק זיכרון ילדות עצוב. רק הרבה שנים אחר כך, כשהתחלתי ללמוד פסיכותרפיה ולעבוד כמטפלת רגשית, הבנתי שאותו אירוע קטן לכאורה הפך לאחת מאבני היסוד של חרדת הנטישה שלי. היו לזה זרעים נוספים שהופיעו עוד קודם והוא לא היה הסיבה היחידה, אבל הוא בהחלט היה אחד הרגעים שבהם הגוף שלי למד שאי אפשר באמת לסמוך על אף אחד.. כי בכל רגע אנחנו יכולים להינטש ולהישאר פשוט לבד.

אולי גם את מכירה חלק מהתחושות האלה?

• אני נלחצת כשלא עונים לי
• אני כל הזמן בודקת אם הכול בסדר בינינו
• אני מפחדת לבקש יותר מדי
• אני מתנצלת גם כשלא עשיתי משהו לא בסדר
• אני נשארת בקשרים שלא טובים לי
• אני מרגישה שאם לא אהיה 'מספיק', יעזבו אותי

חרדת נטישה היא בעצם סוג של מערכת התראה פנימית שגורמת לנו לפחד עמוק ומתמשך מכך שהאנשים הקרובים אלינו יעזבו, ידחו אותנו או פשוט יפסיקו להיות שם בשבילנו כשנצטרך אותם. הפחד הזה הוא לא סתם דאגה רגעית, אלא תחושה מושרשת שאומרת לנו שהקשרים שלנו הם שבירים ושהאהבה שאנחנו מקבלים היא "על תנאי" כלומר, יאהבו אותנו רק אם נהיה מושלמים, נרצה את כולם ולא נהווה נטל.

בשורה התחתונה, זוהי תחושה של חוסר ביטחון בסיסי בקשרים, שגורמת לנו להיות דרוכים תמיד מול האפשרות של פרידה או דחייה. בעיני, חרדת נטישה היא לא רק הפחד מלהיפרד או להיעזב אלא עמוק בתוכנו יש את הפחד להישאר לבד עם הכאב

הכל מתחיל בסיפור ישן: החרדה הזו היא לרוב תוצאה של חוויות מוקדמות, כמו פרידה מהורים, אובדן של דמות קרובה או הורים שהיו קרים וביקורתיים מדי ולא הצליחו לתת לנו להרגיש בטוחים. ומסתבר שלא חייב להיות אירוע דרמטי כזה כדי שנרגיש נטושים ובודדים וברור שלא כל מי שמתמודד עם חרדת נטישה חווה אירוע כזה. לפעמים אלה דווקא הרגעים הקטנים: כל רגע שבו לא קיבלנו נחמה כשהיינו זקוקים לה, לפעמים עצם הפרידה בגן עלולה להחוות אצלנו כחוויה מטלטלת, גם כשההורים הכי מנסים להשרות אהבה וביטחון, אבא טרוד ועסוק מאוד בפרנסה ואולי מגיע שוב ושוב באיחור לאסוף אותנו, אח קטן שנולד ו"גוזל" מאיתנו את ההורים, ועוד שלל אירועים שנסיבות החיים מביאים לפתחנו כמו מוות, מחלה או אשפוז, מעבר דירה, גירושים. לא תמיד מדובר בטראומה דרמטית, אלה הם הרגעים הרגילים של החיים שיוצרים בתוכנו את התחושה החוזרת ונשנית: אני לבד.

כשאנחנו חווים נטישה בילדות, המוח לא שומר רק זיכרון. הוא שומר גם תחושה גופנית. לכן גם שנים אחר כך, כשבן או בת הזוג לא עונים להודעה, כשמישהו מבטל פגישה או כשיש ריחוק זמני בקשר, מערכת העצבים עלולה להגיב כאילו אותה נטישה קדומה מתרחשת שוב. זו הסיבה שלעיתים אנחנו יודעים "בשכל" שאין סכנה אמיתית, אבל הגוף מגיב בפחד גדול כאילו אנחנו שוב אותה ילדה שנשארה לבד. כיום אנחנו יודעים שמערכת העצבים שלנו לומדת מתוך ניסיון. כאשר ילד חווה שוב ושוב פחד מפרידה, המוח עלול להפוך לרגיש במיוחד לכל סימן של התרחקות. לכן חרדת נטישה אינה רק מחשבה, אלא גם תגובה גופנית אוטומטית של דריכות, מתח וצורך להחזיר את תחושת הביטחון.

לכן פעמים רבות אנחנו מגיבים עוד לפני שהמחשבה המודעת בכלל מספיקה להבין מה קרה. הגוף מגיב ראשון, ורק אחר כך מגיעים ההסברים והמחשבות.

חרדת נטישה (הקשורה לעיתים קרובות לסגנון התקשרות חרד, אמביוולנטי או לטראומות ילדות) מתבטאת במגוון רחב של תסמינים רגשיים והתנהגותיים ולצידם מחירים כבדים שאנו משלמים בבגרותנו במישור הנפשי, החברתי והאישי.

מספר מחקרים שנערכו בנושא מצאו שאלה הם הסימפטומים העיקריים:

• פחד עמוק מדחייה ומפרידה: זהו הגרעין של החרדה. פחד מתמיד שהאנשים הקרובים לנו יעזבו או ידחו אותנו
• צורך עז באינטימיות לצד רתיעה ממנה: רצון גדול להיות קרוב לאחרים, אך בו זמנית פחד וחשש להתקרב ולהיפתח באמת מחשש לפגיעה
• ריצוי וביטול עצמי (People Pleasing): נטייה לתת עדיפות לצורכי האחר על פני הצרכים האישיים כדי להבטיח שהצד השני יישאר ולא ינטוש
• פרפקציוניזם קיצוני: ניסיון להיות מושלמים כדי לזכות באישור וקבלה, מתוך אמונה שהאהבה אלינו היא מותנית ושאם נטעה, נינטש
• פחד להיות לנטל: הימנעות משיתוף בקשיים או בבקשת עזרה מחשש שהדבר יכביד על האחר ויוביל להתרחקותו
• דאגה מחוסר הדדיות: עיסוק מתמיד בשאלה האם הצד השני מחזיר אהבה באותה עוצמה שבה אנו אוהבים
• ניסיונות שליטה: לעיתים החרדה מתרגמת לניסיונות קיצוניים לשלוט בסביבה או באנשים אחרים כדי להפחית את חוסר הוודאות והפחד מנטישה
• ערנות יתר (Hypervigilance): דריכות מתמדת לסימנים של דחייה או נטישה, המלווה לעיתים בתגובות פיזיולוגיות של מתח
• התחושה ש"אני לא מספיק": בגלל אותן חוויות, אנחנו מפתחים אמונה שאנחנו לא ראויים לאהבה ללא תנאי, מה שמוביל למרדף אחרי פרפקציוניזם או לנטייה לבטל את הצרכים שלנו כדי לרצות אחרים, רק כדי שלא יעזבו

על פי מחקרים רבים שנעשו בנושא, כמו אלה של החוקרים האיטלקיים שימנטי וביפולקו (2013), של קריסטי אוון (2016) שפורסם בכתב העת למחקר של אוניברסיטת ליברטי והמחקר של ווטרסון ועמיתיה (2023) מאוניברסיטת קנטרברי ואוניברסיטת אוטגו בניו זילנד, חרדת נטישה אינה נעלמת מעצמה משום שהיא מתגבשת לכדי "מודל עבודה פנימי" (Internal Working Model). מה זה אומר? על פי נסיבות החיים שנחשפנו אליהם בילדות, נוצרת בתוכנו מעין מפה מנטלית פנימית והיא מלווה אותנו לאורך כל השנים ומעצבת את הציפיות שלנו ממערכות יחסים. כשילד חווה הזנחה רגשית, אובדן או אהבה או קבלה שמותנים בדבר (התחושה שאוהבים אותו רק כשהוא מושלם), הוא מפנים אמונה שהזולת אינו אמין ושהוא עצמו אינו ראוי לאהבה ללא תנאי. המודל הפנימי הזה שהוטמע בתוכנו, הופך להיות סוג של תוכנת הפעלה שפועלת מאחורי הקלעים בצורה אוטומטית לאורך כל החיים וגם בבגרות. הפחד שהקשר יתפרק מוביל לאימוץ אסטרטגיות הגנה, כגון ריצוי יתר, פרפקציוניזם או ניסיונות שליטה קיצוניים בסביבה, שנועדו למנוע את הנטישה הכואבת. ללא עיבוד טיפולי של חוויות העבר, המבוגר נותר כלוא בתוך מעגל שבו פחדי הילדות ממשיכים להכתיב את התנהגותו ולשמר את החרדה גם עשרות שנים לאחר מכן.

חרדת נטישה בזוגיות מתבטאת לרוב כקונפליקט פנימי עמוק בין רצון עז לאינטימיות לבין חשש כבד מהתקרבות, הנובע מפחד מושרש מדחייה או פרידה. אנחנו עלולים לנוע בין שני קצוות: מצד אחד להיאחז בקשר מתוך פחד להינטש, ומצד שני להרחיק אנשים ולהימנע מקרבה אמיתית כדי שלא ניפגע שוב. אנחנו נעים על הסקאלה בין תלות רגשית בזוגיות לבין עצמאות מוחלטת שבה לאחר אין בכלל מקום.

המחקרים מראים שחוויות מוקדמות של אובדן, אירועים של נטישה, אהבה וקבלה שמותנים בדבר, יוצרים אצלנו תפיסת עצמי כלא מספיק טובים או לא ראויים לאהבה, מה שמוביל לדאגה מתמדת שבן הזוג לא יחזיר אהבה באותה עוצמה, שבן הזוג ינטוש, יעזוב, יבגוד, או בכל רגע יגלה עד כמה אנחנו לא שווים וימצא מישהו אחר. תחושת פחד הנטישה העתידי הזה נתפסת כאיום ממשי שמנהל אותנו 24/7 ללא הרף ובלי הפסקה וכדי למנוע את זה, באופן לא מודע, אנחנו מאמצים כל מיני אסטרטגיות התמודדות כמו: ריצוי יתר, הקרבה עצמית וביטול הצרכים האישיים למען צורכי האחר, תוך שאנחנו עסוקים ב"להיות עבור האחר" במקום עבור עצמנו.

פחד מרכזי נוסף הוא החשש להיות ל"נטל רגשי", מה שמונע מאיתנו להישען על האחר, לשתף בקשיים או לבקש תמיכה שאותה אנחנו כה צריכים, מחשש שהדבר ירחיק את בן/בת הזוג. במקרים מסוימים החרדה אף מתרגמת לניסיונות שליטה קיצוניים במערכת היחסים ובסביבה כדרך הגנה מפני חוסר הוודאות והפחד להיפגע שוב

סימפטומים נוספים של חרדת נטישה בזוגיות יכולים להיות:

• להיפגע כשלא עונים להודעה
• לבדוק אם הכל בסדר כל הזמן
• להזדקק להרבה אישורים
• כשקורה משהו, עימות או ריב, לחשוב מיד שהוא כבר לא אוהב אותי
• לפחד להציב גבול

חרדת נטישה היא אחת החרדות העמוקות והקשוחות ביותר לטיפול על פי הניסיון האישי והמקצועי שלי בקליניקה אחרי יותר מ 20 שנה של ליווי וטיפול. אמנם זה עמוק ומושרש ודורש הרבה מאמץ פנימי כדי להשתחרר מזה אבל הבשורה הטובה היא שזה לגמרי אפשרי. התמודדות עם חרדת נטישה, כפי שניסיוני מראה וגם המחקרים, היא תהליך רב ממדי בעל כמה שלבים

1. יצירת קשר טיפולי בטוח

בתוך תהליך של טיפול רגשי המיקוד הוא בניית מערכת יחסים מבוססת אמון. מסתבר שמה שנשבר ומתקלקל בתוך קשר יכול להירפא רק בתוך קשר. בתוך קשר טיפולי מיטיב, אנחנו יכולים ללמוד ולתרגל מהו קשר בריא ומיטיב ולהשלים את החוסרים שלא קיבלנו בילדות. באוניברסיטת הרווארד ערכו מחקר מקיף ובו מצאו את חמשת הצרכים הבסיסיים שאנחנו אמורים לקבל בתוך קשר כדי להיות מסוגלים לבנות בתוכנו מודל פנימי של קשר מיטיב ובריא ויצרו פרוטוקול טיפולי שבו בהווה, בבגרות אנחנו מעניקים את הצרכים האלה לעצמנו בתהליך שמשנה נוירולוגית את המוח ואת הזיכרונות שמוטבעים בגוף ויוצרים חוויה חדשה מתקנת.

המחקר מראה כי מציאת מטפל המפגין קבלה מוחלטת, גם כאשר המטופל חושף "צדדים אפלים", היא קריטית. חוויה זו משמשת כתיקון לפחד מהנטישה ומאפשרת למטופל להרגיש בטוח ובעל ערך. כשנמצאים בתהליך רגשי עם מטפל מקצועי שמחוברים אליו רגשית, המטפל יכול לספק את החוויה המתקנת הזו ואת התגובה הרגשית המווסתת והמאוזנת כדי שנפסיק להרגיש נטל רגשי ונוכל לאמן את השריר של להישען ולקבל תמיכה מבלי לחשוש מנטישה.

2. עיבוד חוויות הילדות

המחקר מדגיש שהידיעה שניתן לשתף בקשיים מבלי להבריח את הצד השני היא שלב מכריע בהחלמה ושלאחר מכן, אפשר לשחזר את התחושה הזו גם בקשרים האישיים בחיים, מחוץ לחדר הטיפולים. היכולת לחזור לרגעים שבהם נפגענו בתוך קשר יחד עם נוכחות מיטיבה בתוך קשר טיפולי בריא מאפשרת לגוף ולמערכת העצבים לקבל את התיקון המיוחל. פיתוח יכולת פגיעות והלמידה של המטופל להיות פגיע ולשתף ברגשותיו באופן פתוח עם אחרים היא חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי. עבודה עם הילד/ה הפנימית ועם החוויה הרגשית גופנית: כדי לטפל בפוסט טראומה שיוצרת את בעיות ההתקשרות

3. שינוי הדפוסים והאמונות

• זיהוי דפוסים של נטישה והקרבה עצמית: טיפול יעיל כולל זיהוי של תבניות חשיבה המבוססות על נטישה ונטייה להקרבה עצמית לטובת אחרים
• עיבוד חוויות העבר: עבודה טיפולית מעמיקה על חוויות של דחייה, קור רגשי או אובדן בילדות עוזרת להבין את שורשי החרדה ולבנות ביטחון עצמי מחודש
• שינוי עמדות חרדות: טיפול באמונות העומדות בבסיס החרדה, כמו הפחד הספציפי מפרידה או דחייה, מסייע למטופל להרגיש בטוח יותר ביחסיו

4. בניית ביטחון פנימי חדש

חרדת נטישה אצל מבוגרים אינה סימן לחולשה ואינה מעידה שמשהו "לא בסדר" בנו. ברוב המקרים היא נולדת מתוך ניסיון של מערכת העצבים להגן עלינו מפני כאב שחווינו בעבר. הבעיה היא שמה שהיה פעם מנגנון הישרדותי, עלול להפוך בבגרות למנגנון שמגביל אותנו ופוגע במערכות היחסים שלנו.

הבשורה הטובה היא שהמוח והנפש יודעים להשתנות. באמצעות טיפול רגשי נכון, עבודה עם דפוסי ההתקשרות, עיבוד חוויות הילדות ובניית חוויות מתקנות של ביטחון וקבלה, אפשר בהדרגה להפחית את עוצמת חרדת הנטישה וליצור מערכות יחסים המבוססות פחות על פחד ויותר על אמון, חופש ואהבה.

בסופו של דבר, מטרת הטיפול אינה לגרום לכך שאנשים לעולם לא יעזבו אותנו. מטרת הטיפול היא שגם אם מישהו יתרחק, אנחנו כבר לא נרגיש שאנחנו מאבדים את עצמנו יחד איתו.

היום אני יודעת שאז באמת פחדתי שאבא לא יגיע אבל גם פחדתי להרגיש שוב את התחושה שאף ילד לא אמור להרגיש והיא התחושה הכואבת שאין מי שרואה אותי, שאין מי שיבוא בשבילי. בעיניי, זו המהות של חרדת נטישה.