מידה מסוימת של תלות רגשית היא בריאה ונחוצה לחיים החברתיים שלנו.
נועדנו להיות יצורים חברתיים שתלויים במידה מסוימת אחד בשני,
אחרת מה היה קושר אותנו זה לזו?
מערכות יחסים בריאות תמיד יכללו גם מידה מסוימת של תלות
וכשהתלות הזו היא הדדית ומאוזנת, זאת יכולה להיות חוויה מחזקת ומקרבת.
התחושה והידיעה שיש שם אנשים אחרים שאכפת להם מאיתנו,
שזקוקים לנו ושאנחנו זקוקים להם, היא מקרבת.
היא זאת שמחזיקה את הדבק שבתוך היחסים שלנו.

ואחרי ששמנו את זה על השולחן, אנחנו יכולות רגע לבחון את העובדה
שהכול הוא עניין של מידתיות, כמו בכל נושא אחר בחיים שלנו,
מדובר בסקאלה.

עד כמה אנחנו תלויות או עצמאיות רגשית או בכלל? זה נושא לבדיקה עצמית.

זה נושא מורכב. מן הסתם יש תחומים שבהם אנחנו לגמרי עצמאיות רגשית
ותחומים אחרים שבהם אנחנו מוצאות את עצמנו תלויות רגשית יותר
ובכלל, מי מגדיר מה היא תלות ומה המידה הנכונה שלה?

אם רגע, נעזוב את ההגדרה היבשה המילונית
ונלך להגדרה לגמרי אינטואיטיבית מהבטן,
אז אני יכולה להגיד שמי שקובעת את המידה
ואת הסקאלה הנכונה, לפחות עבור עצמך, זאת רק את.

רק את יודעת עמוק בתוכך האם את תלויה רגשית במערכות היחסים שלך
והאם רק בחלקן? או בכולן? ועד כמה ובאיזו עוצמה?
איפה את נמצאת על הסקאלה?
בקצה האחד שלה את בתלות רגשית מלאה,
את מרגישה כאילו לא תוכלי לשרוד ולנשום לבד,
באמצע של הסקאלה, את זקוקה לאנשים האחרים באופן חלקי,
זה אומר שנחמד שיש את הנוכחות ואת התמיכה שלהם
אבל זה בהחלט לא חובה, ועד לצד השני, ההפוך לגמרי,
שבו לא רק שאת חופשיה ועצמאית לגמרי, אלא אולי אפילו
מתקשה עם הרעיון של תלות כלשהי, רגשית או לא רגשית,
בצד השני של הסקאלה את זאבה בודדה, מתקשה לתת אמון
או לחלוק, לסמוך, להיפתח ובטח להיות תלויה רגשית או בכלל במישהו אחר.

על הסקאלה הזאת, יש טווח שלם של תחושות ורגשות
ושל מצבים שאת יכולה למקם את עצמך בהם.

בואי ניזכר שאנחנו מתחילות את החיים שלנו תלויות לגמרי
בטיפול ההורי ובלעדיהם אנחנו לא יכולות לשרוד.
כתינוקות רובנו חוות תחושות של חוסר אונים, שבריריות ונזקקות.
כשהמטפלים העיקריים שלנו, לא הבינו עד הסוף את הצרכים שלנו
ולא יכלו להיות שם בשבילנו בדיוק כמו שאנחנו היינו צריכות
(ובינינו, גם האימא המסורה ביותר לפעמים מתקשה לפרש
בדיוק את הצורך של התינוק שלה כשהוא בוכה)

אז לצערנו, אצל רובנו נשארה החוויה של צורך שלא סופק
ולא מולא, וזה יצר בתוכנו סוג של "פצע" או חסך.
ואת זה אנחנו "סוחבות" איתנו לחיינו הבוגרים ממשיכות לחפש
באנשים שסביבנו, את האם/אב האידאלים שאף פעם לא היו לנו
ובכל מערכות היחסים הבוגרות שלנו, אנחנו מחפשות
באופן לא מודע את מילוי הצרכים שמעולם לא מולאו
ולעיתים כועסות ומאוכזבות כשזה שוב לא קורה
ואנחנו נשארות שוב ללא סיפוק הצרכים שאליהם אנחנו
כל כך משתוקקות כבר שנים.

אבחני את עצמך

האם את נמצאת בחוויה של תלות רגשית?
שאלי את עצמך את השאלות הבאות:

  1. האם תחושת הערך והמשמעות שאת מרגישה קשורה
    בסיפוק צרכיהם של הקרובים אלייך? ילדים, בן/בת זוג, חברים, משפחה?
    האם כדי להרגיש משמעותית וחשובה הם צריכים "להצטרך" אותך?
  2. האם קשה לך להגיד "לא" כשהקרובים אלייך מבקשים ממך משהו
    שמבקש ממך להקדיש זמן או אנרגיה?
  3. האם הדעות של אחרים, בייחוד הקרובים אלייך חשובות לך
    ואת לעיתים קרובות טרודה במה שהם ירגישו/יחשבו עלייך ובכלל
    וחשוב לך שהם ירגישו טוב ותעשי כמעט הכול בשביל שזה יקרה?
  4. האם את מוצאת את עצמך מוותרת, שותקת, מחליקה בעימותים
    ולא אומרת את האמת שלך ואת מה שמפריע לך העיקר שההרמוניה תישמר
    ושאף אחד לא יפגע?

עם יד על הלב, האם ענית לשתיים מהשאלות הבאות בחיוב?

אני רוצה להזכיר לך שהיום, ממרומי גילך, את כבר לא באמת זקוקה
למישהו אחר שימלא אחר הצרכים שלך, זאת פשוט חוויה
שהתקבעה בתאי הגוף שלך ואת ממשיכה להחזיק אותה ולשחזר אותה,
אבל תהליך התפתחות אישי עמוק ומשמעותי, עוזר לך להבין ולהפנים
שהיום, כאישה בוגרת, מודעת שעושה דרך פנימית ורוחנית משמעותית,
את לא באמת חסרת אונים וחסרת ישע כמו שהיית פעם כתינוקת
והגיע הזמן לגדול משם, לקחת אחריות על מילוי הצרכים
העמוקים שלך בעצמך ולו בגלל העובדה המצערת הזאת, שאף אחד אחר
לא יעשה את זה בשבילך: לא בן הזוג שלך
(למרות שאת היית מאוד מאוד רוצה שזה יקרה), לא המשפחה,
לא הילדים ולא החברות הקרובות.

תכל'ס זה פשוט לא התפקיד של אף אחד מהם ולהבין
שאת ורק את אחראית על התחושות הפנימיות שלך,
שאת עוצמתית בכל קנה מידה ושאת יכולה להרגיש
משמעותית, בעלת ערך ואוהבת את עצמך ללא תנאים
כמו שאף אחד אחר לא עשה את זה בשבילך בעבר.
עכשיו, אחרי גיל 40 זה הזמן הכי נכון ובשל לעשות את התהליך הזה.

איך תשחררי תלות רגשית?

רפאי את עצמך ואת הילדה הפנימית שלך

תלות רגשית נוצרת בדרך כלל בילדות המוקדמת
וכדי להשתחרר ממנה עלינו לפתור כמה עניינים רגשיים
שנוצרו אז, שם ולהבין את הקשר ביניהם לבין דפוסי התנהגות
עכשוויים שמנהלים אותנו ומפריעים לנו עד היום.
בתהליך התפתחות אישית, וטיפול רגשי, אנחנו נוגעות
ברגשות של פגיעה, אובדן, כעס, חוסר אונים ובנושאים
של אמון, התמסרות, קבלה כך שנוצרת תנועה פנימית
שמנקה את הישן ובמקביל יוצרת חוויות חדשות שמחליפות
את החוויות הפצועות שלנו מפעם.

איך את יודעת בוודאות ששחררת אותה?

  • כשאת מזינה את עצמך ואת הצרכים העמוקים ביותר שלך
    מבלי לחכות שאף אחד אחר יעשה את זה בשבילך
  • כשאת מתקרבת עוד ועוד לעולמך הרגשי הפנימי ומכירה את עצמך לעומק
  • כשאת חווה את עצמך כעוצמתית, כשיש לך תחושת מסוגלות,
    בטחון עצמי וערך עצמי וכשאת סומכת על עצמך
  • כשאת נפרדת מדפוסים מעכבים ומהתנהגויות שמקטינות אותך
    וממערכות יחסים שמרעילות אותך.
  • כשאת יודעת איך להציב גבולות ברורים שנכונים לך מבלי להרגיש אשמה
  • כשאת מפסיקה להגיב אוטומטית למחשבות, לרגשות ולצרכים של אחרים
    ובוחרת באופן מודע למה להיענות ועל מה לוותר
  • כשאת מפתחת סקפטיות בריאה לגבי מה שאנשים חושבים או מרגישים כלפייך
    (טוב או רע), כשתחושת הערך העצמי שלך אינה עולה או יורדת בהתאם
    וכשאת פשוט מפסיקה להיות תלויה בזה ומרגישה בטוחה בעצמך
    בצורה יציבה שאינה תלויה בשום גורם חיצוני
  • כשאת מקבלת ואוהבת את עצמך יותר ויותר מבלי קשר להצלחות או לכישלונות שלך
  • כשאת מפתחת עם עצמך מערכת יחסים מזינה ותומכת כזו, שאולי לא קיבלת אף פעם מאף גורם חיצוני.
    את הופכת למקור העוצמה והתמיכה שלך וזה נפלא

היום, אחרי גיל 40 אולי את כבר נושקת ל 50 זה הזמן הכי בשל והכי נכון
לעשות את התהליך הזה.

רוצה לעשות אותו ביחד איתי? בואי. אני מזמינה אותך