אהבה עצמית – איך לאהוב את עצמי כמו שאני?

לחיות חיים בלי אהבה עצמית זה כמו לנסות לנהוג ברכב בלי דלק. אפשר להתאמץ ולהמשיך קדימה, אבל בשלב מסוים הכוחות נגמרים. אהבה עצמית היא אחד ממקורות הכוח החשובים ביותר שלנו. היא מאפשרת לנו להרגיש בטוחות יותר, רגועות יותר, להתמודד טוב יותר עם משברים ולבנות מערכת יחסים טובה עם עצמנו.

כשאין אהבה עצמית, קורה משהו כואב. במקום להיות בצד של עצמנו, אנחנו הופכות להיות המבקרת הכי גדולה של עצמנו. אני פוגשת את זה שוב ושוב בקליניקה.

האמת הפשוטה היא שכולנו נולדנו עם היכולת הטבעית והבסיסית לאהוב את עצמנו. כתינוקות וכילדות זה היה שם, פשוט, נוכח, יציב. אבל עם השנים ונסיבות החיים משהו “מתקלקל”. במיוחד אם גדלנו בבתים ביקורתיים, או לצד הורים שביקרו את עצמם אז כמו 'ינקנו' וספגנו את השפה הזו ואת ההרגל הזה בלי לשים לב וכך הביקורת העצמית הופכת לאוטומט  אנחנו שופטות את עצמנו, יורדות על עצמנו ומרגישות שאנחנו לא מספיק: לא מספיק חכמות, יפות, רזות, שוות, מצליחות. או שאין לנו מספיק: כסף, זמן, אנרגיה, מוטיבציה. אני מכירה את זה מהחיים האישיים שלי, אף אחד לא לימד אותי איך לאהוב את עצמי להיפך, שידרו לי תמיד (ואני מניחה שגם לך) שאסור לאהוב את עצמי, שזה חטא גדול, חטא הגאווה ומהר מאוד דאגו להוריד לי את השמחה.

רובנו גדלנו עם המסר הלא מדובר אבל משודר בצורה ברורה שאהבה עצמית היא אנוכית, נרקיסיסטית ולא צנועה ובייחוד כנשים חונכנו להיות כאלה שמוותרות על עצמן, שנותנות, שמקריבות, שנשארות שקטות, מתחשבות  חושבות על כולם לפני שאנחנו חושבות על עצמנו מה שעוד יותר מקשה עלינו לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו.

אריך פרום פסיכואנליטיקאי ואחד מראשי הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה כבר בשנת 1939 פרסם מאמר אקדמי שמתאר איך בתרבות המודרנית קיים איסור חברתי על אנוכיות. התפיסה המקובלת היא שלהיות אנוכי זה חטא בעוד שלאהוב אחרים זו מעלה ואיך כל התרבויות נוטות להשתמש במונחים אנוכיות ואהבה עצמית כמילים נרדפות המאמר מציע שכדי לאפשר אהבה עצמית בצורה בריאה צריך לבחון מחדש את ההנחה שאהבה עצמית באה על חשבון אהבה לאחרים.

נוסף על זה, לאורך השנים הוטמעו בנו אמונות עמוקות מדורות של נשים שלא כדאי להתבלט, שאישה חזקה מדי זה מסוכן זכר לזמנים שהעלו אותנו על המוקד שלא נכון לעוף על עצמנו יותר מדי ובאמת פעם זה היה אולי נכון אבל היום, בעידן של מודעות, שפע ופתיחות, זה כבר לא משרת אותנו ואין לנו צורך יותר לצמצם את עצמנו ואת היופי שלנו

מניסיוני בקליניקה יש סיבות שאמנם נראות שונות ומגוונות לסיבה שקשה לנו לאהוב את עצמנו אבל הן חוזרות על עצמן אצל הרבה מאיתנו לדוגמא:

✔ גדלנו בבית ובסביבה שבה נחשפנו לביקורת תמידית ולסטנדרטים גבוהים

✔ במהלך החיים למדנו לרצות אחרים הרבה פעמים על חשבוננו מה שלא מאפשר לנו להתמקד בנו ובצרכים וברצונות שלנו

✔ באופן טבעי למדנו להשוות את עצמנו לאחרים ולעיתים מתוך ההשוואה הזו להרגיש פחותות ערך או שחסר בנו משהו

✔ יש לנו נטייה לזכור את הכישלונות שלנו יותר מההצלחות וזה מנגנון הישרדות קדום במוח שלנו

✔ הרבה פעמים אנחנו מצפות מעצמנו להיות מושלמות ולתפקד בצורה מיטיבית

✔ לצערנו אנחנו מעיזות לדבר לעצמנו בצורה קשוחה הרבה יותר מאשר היינו מעיזות לדבר לאדם שאנחנו אוהבות

במילים אחרות, אהבה עצמית אינה נעלמת ביום אחד. היא נשחקת בהדרגה דרך חוויות החיים, המסרים שספגנו והאופן שבו למדנו להתייחס לעצמנו.

•  אשמה
• ביקורת עצמית
• בושה
• חרטה
•  כעס עצמי
• השוואה לאחרים
• תחושת "אני לא מספיק"

כל אלה מכבידים ו'יושבים' עלינו מתישים ומעייפים מרוקנים אותנו מאנרגייה, מכווצים, מצמצמים אותנו ומחזיקים אותנו תקועות בעבר. זה טבעי להתחרט על דברים בעבר. זה קורה לכולנו, כי לאורך החיים אנחנו ניצבות בפני צמתים גורליים, החלטות משמעותיות ולא תמיד מדייקות, בייחוד אם אנחנו פועלות מתוך כל מיני שיקולים של 'צריך' במקום מהקשבה פנימית. אבל יחד עם זאת, בנקודה מסוימת בחיים חשוב לשחרר אותם כי אחרת הם ימשיכו להפריע לנו ולנהל אותנו גם אם אנחנו לא חושבות עליהן כל הזמן באופן מודע, הם נמצאים שם ברקע, כמו חצץ בנעל ומפריעים לנו להתקדם.

אם יש דבר אחד שמגדיל אהבה עצמית בצורה עמוקה זה לסלוח לעצמנו ברגע שאת מסכימה להסתכל אחורה בעיניים רכות ולהבין שכל החלטה, כל טעות, כל בחירה  הובילה ללמידה, לצמיחה, להתפתחות משהו בתוכך נרגע. סליחה עצמית היא בחירה וכשאת בוחרת בה האהבה העצמית מתחילה לפרוח אז עוד מעט למטה יש תרגיל נחמד שיעזור לך לסלוח לעצמך

אם ענית "כן" על כמה מהסעיפים הבאים, ייתכן שכדאי לחזק את האהבה העצמית שלך:

✔ קשה לי להגיד "לא"

✔ אני מרצה אחרים

✔ אני מרגישה אשמה כשאני בוחרת בעצמי

✔ אני תלויה באישורים מבחוץ

✔ אני מקטינה את עצמי

✔ קשה לי לקבל מחמאה

✔ אני מדברת לעצמי בצורה שלא הייתי מדברת לאדם שאני אוהבת

מה קורה לאהבה העצמית שלנו אחרי גיל 40?

אחרי גיל 40 משהו עמוק מתחיל להשתנות. אחרי שנים של עשייה, נתינה ודאגה לאחרים, אנחנו מתחילות לעצור ולשאול שאלות חדשות: מה באמת חשוב לי? מה כבר לא מדויק לי? איפה אני ממשיכה מתוך הרגל ולא מתוך רצון?

בשלב הזה אהבה עצמית מפסיקה להיות רעיון יפה והופכת לצורך אמיתי. לא אהבה שמבוססת על הישגים או על אישורים מבחוץ, אלא אהבה יומיומית שמאפשרת לנו להיות נאמנות לעצמנו.

אצל נשים רבות אני רואה ארבעה שינויים משמעותיים:

• הקשבה לצרכים האמיתיים
פחות מרדף אחרי מה ש"צריך", ויותר הקשבה למה שבאמת מזין, ממלא ומדויק עבורך.

• טיפול בעצמנו עם הרבה פחות רגשות אשמה
הגוף והנפש כבר לא מוכנים להישאר במקום האחרון. מנוחה, בריאות, תזונה וזמן לעצמך הופכים לביטוי טבעי של אהבה עצמית.

• הצבת גבולות בריאים
קל יותר לומר "לא" כשמשהו כבר לא מתאים, ופחות להרגיש צורך לרצות את כולם בכל מחיר.

• פחות ביקורת ויותר חמלה
עם השנים מתפתחת ההבנה שאיננו צריכות להיות מושלמות כדי להיות ראויות לאהבה. במקום להילחם בעצמנו, אנחנו לומדות להיות החברות הכי טובות של עצמנו.

אולי זו אחת המתנות היפות של אמצע החיים: היכולת להפסיק להוכיח ולהתחיל פשוט להיות.

כן. בדיוק כמו שלא נולדנו עם ביקורת עצמית אלא למדנו אותה לאורך החיים, כך אפשר גם ללמוד אהבה עצמית. המוח שלנו גמיש ומשתנה לאורך כל החיים. בכל פעם שאנחנו בוחרות להתייחס לעצמנו בחמלה, להציב גבול בריא, לסלוח לעצמנו או לדבר אל עצמנו בכבוד, אנחנו מחזקות בהדרגה דפוסי חשיבה חדשים. אהבה עצמית אינה תכונת אופי שיש או אין. היא מערכת יחסים שנבנית דרך בחירות קטנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. ככל שנתרגל אותן, כך נרגיש שהיחס שלנו לעצמנו הופך טבעי, יציב ואוהב יותר.

בשנים האחרונות מצטברים מחקרים בפסיכולוגיה שמראים שחמלה עצמית קשורה לפחות חרדה, פחות דיכאון, פחות ביקורת עצמית ויותר חוסן נפשי. כלומר, אהבה עצמית אינה רק תחושה נעימה, אלא מיומנות נפשית שמשפיעה באופן ישיר על הבריאות הרגשית שלנו.

איך לאהוב את עצמי?

✔ להסכים להיות אנושית

✔ לקבל גם את החולשות שלך

✔ להפסיק לחכות שתהיי מושלמת

✔ להיות שם בשביל עצמך גם ברגעים קשים

✔ לבחור בעצמך בלי רגשות אשמה

מדיטציה לאהבה עצמית יכולה להיות כלי מצוין לחיזוק הקשר שלנו עם עצמנו, במיוחד כשהיא משלבת חמלה, סליחה עצמית והקשבה פנימית. היא אינה משנה אותנו ברגע אחד, אבל כאשר מתרגלים אותה באופן קבוע היא יכולה להפחית ביקורת עצמית, להגביר קבלה עצמית ולעזור לנו לפתח יחס אוהב ויציב יותר כלפי עצמנו. גם התרגיל הבא מבוסס על אותם עקרונות של התבוננות, חמלה וסליחה.

לפני שנתחיל, נסי לאמץ מחשבה אחת פשוטה: כל בחירה שעשית בעבר, גם אם היום היית בוחרת אחרת, תרמה בדרך כלשהי להתפתחות שלך. היא לימדה אותך, חיזקה אותך או הובילה אותך למקום שבו את נמצאת היום.

שלב 1 – בחרי אירוע אחד
חשבי על מקרה אחד שמעורר אצלך עדיין אשמה, כעס עצמי או חרטה. אין צורך לבחור את האירוע הכי קשה. דווקא תרגול עם משהו קטן יותר יכול להיות התחלה מצוינת.

שלב 2 – הסתכלי עליו בעיניים חדשות
נסי לראות את עצמך כפי שהיית באותה תקופה. אילו נסיבות היו סביבך? מה ידעת אז? מה הרגשת? התבונני בעצמך בעיניים טובות וחומלות.

שלב 3 – בחרי לסלוח לעצמך
אמרי לעצמך בלב: באותו רגע עשיתי את הכי טוב שיכולתי עם הכלים שהיו לי. בדיוק כפי שהיית סולחת לילד שלך או לאדם אהוב, העניקי גם לעצמך את אותה החמלה.

שלב 4 – חפשי את המתנה
שאלי את עצמך: מה למדתי מהמקרה הזה? איך הוא עזר לי לצמוח או להבין את עצמי טוב יותר?

שלב 5 – קחי נשימה והמשיכי הלאה
אהבה עצמית אינה אומרת שלא טעינו. היא אומרת שאנחנו מפסיקות להעניש את עצמנו לנצח על טעויות העבר.

בסרטון הזה שאותו צילמתי לפני קרוב ל 20 שנה אז תסלחי לי אם הוא נראה טיפה מיושן ואולי אפילו פאתטי 🙂 הנה הביקורת העצמית שלי מרימה כאן את הראש אבל גם אני מתרגלת איך לאהוב את עצמי ללא תנאים אני מסבירה על התרגיל הפשוט הזה של לחשוב על מאורע שקרה ולסלוח לעצמך התרגיל הזה הוא עדיין רלוונטי ואפקטיבי ואין לו פג תוקף..

רוצה חיזוק והכוונה נוספת לאהבה עצמית?

בשידור מיוחד שעשיתי גם לפני שנים רבות
(משהו כמו 10 שנים לפחות) שלפתי שני קלפים
מתוך ערכת קלפי ההשראה וההכוונה שפיתחתי שנקראת
“אמיתיות” קלפים עם מסרים פשוטים, ישירים
שמכוונים לאהבה ולקבלה עצמית.

השאלה שנשאלה הייתה:
מה נכון לך לחזק בתוכך ממש עכשיו ברגע זה
כדי לאהוב את עצמך באמת, כמו שאת?

שני המסרים שעלו היו:

1. “זה הזמן לעמוד על שלך ולהפסיק לוותר”
אהבה עצמית מתחילה בכבוד לעצמך, בהקשבה לצרכים, ובהצבת גבולות.

2. “ההצלחה שלך כבר כאן – תרגישי אותה”
אהבה עצמית היא גם היכולת לראות את הדרך שעשית
ולתת לעצמך קרדיט גם בלי להיאחז רק בתוצאה.

אם בא לך לשמוע אותי בשידור
ולצפות בי שולפת את הקלפים 
את מוזמנת לצפות בסרטון כאן

אהבה עצמית אינה רגע אחד שבו אנחנו סוף סוף אוהבות את עצמנו. היא מערכת יחסים שנבנית לאורך החיים, דרך הבחירות הקטנות שאנחנו עושות בכל יום. בכל פעם שאנחנו בוחרות לדבר אל עצמנו בכבוד, להציב גבול בריא, לסלוח לעצמנו או להקשיב לצרכים שלנו – אנחנו מחזקות את הקשר החשוב ביותר שיש לנו: הקשר עם עצמנו.

אולי בסופו של דבר זו המשמעות העמוקה ביותר של אהבה עצמית – להיות הבית הבטוח של עצמנו, בכל שלב בחיים.