איך אפשר להרפות ולשחרר?

זאת נטייה טבעית אנושית להיאחז בדברים מוכרים.
במצבים, בהרגלים, באנשים, בחפצים או במקומות.
זה נותן לנו תחושה בסיסית של ביטחון שהוא
צורך כל כך חשוב שלנו.
בגלל זה, קשה לנו לשחרר אחיזה במה שאנחנו מכירות
גם כשאנחנו כבר יודעות שהוא לא מתאים, לא מדויק
וכבר לא עושה לנו טוב.
בשכל, כולנו יודעות ומבינות ששינוי הוא בלתי נמנע
ותמיד יקרה, שהיקום כל הזמן בתנועה
שהכול כל הזמן בשינוי ושאין לנו שום דרך לעצור אותו,
אבל עמוק בפנים תכל’ס אנחנו חוששות משינויים.

הצורך בביטחון, יחד עם החשש מהשינוי ומהלא ידוע,
גורמים לנו להיאחז, להיצמד לדברים המוכרים, הידועים
אבל חשוב לנו להבין שלתנועה הזו שמבקשת להיצמד ולהיאחז,
יש מחיר יחסית גבוה. היא גוזלת מאתנו המון אנרגיה ומאמץ
ומעוררת בנו רגשות ותחושות כמו: כעסים, טינות, חשבונות ישנים,
צער וכאב, מרירות, תסכול, לחץ, סטרס וגורמת לנו לפעמים
להישאר במערכות יחסים שלא מדויקות לנו.

הבודהיזם טוען כי ההיאחזות שלנו היא שורש כל הסבל שלנו.

מאחר ושינוי הוא מהות החיים והחיים תמיד יביאו שינוי,
אם נדע לשחרר ולהרפות אחיזה, להודות על מה שיש והיה,
לשמור את הזיכרון הטוב על העבר ולהמשיך הלאה,
זה יעזור לנו מאוד לזרום עם החיים ולהיות יותר קלילות,
מסופקות ואולי גם שמחות.
רק שזה דבר אחד לדבר על שחרור ודבר אחר לעשות אותו.

למה אנחנו נאחזות וקשה לנו לשחרר?

קודם כל חשוב להבין ששחרור זאת תנועה פנימית מאוד עדינה וקטנה
שקצת קשה “לעשות” אותה.
אם נשווה את זה לשינה, או להירדמות, קשה לנו להחליט להירדם
ולבצע את זה ברגע שנחליט.  אין לנו שליטה מדויקת על ההירדמות.
אנחנו יכולות לאפשר את התנאים המתאימים: לעשות חושך,
לדאוג לשקט מסביב, לשכב במיטה לעצום עיניים ולהמתין.
הרגע המדויק שהשינה תגיע, לא בשליטתנו.
מבחינה אנרגטית הדבר דומה לשחרור אחיזה.
אנחנו לא יכולות להחליט לשחרר, זה אבסורד.
לשחרר זאת לא עוד משימה ב To Do List שלנו..
אפשר לאפשר שחרור ולהזמין אותו והוא קורה ברגע
שבו אנחנו בשלות ומוכנות.

עוד דבר אחד חשוב ומהותי שגורם לנו לרצות להיאחז ולהיצמד
שאני רוצה שרגע נדבר עליו, זה המקום העמוק
הפנימי שמחזיק את החוויה של ה’ריק’, של ה’בור’
או ה’חור’ שנמצאים אצל כולנו עמוק בפנים, בדרך כלל באופן סמוי.
לא נעים לנו להרגיש את התחושה הזו,
אנחנו עושות הכול כדי לא להרגיש אותה
ויש לנו דרכים יעילות ומתוחכמות לעשות את זה
דרך כל מיני סוגים של התמכרויות או כשאנחנו מקיפות
את עצמנו כל הזמן באנשים, ממלאות את היומן בעיסוקים,
במשימות ובלוח זמנים צפוף,
יוצרות לעצמנו דרמות רגשיות ועוד טכניקות רבות
שבעצם מאפשרות לנו לא להרגיש את החור.
אנחנו חוששות ובצדק, להיות רגע עם עצמנו בשקט
כי אז אנחנו פשוט פוגשות אותו.

ההיאחזות עוזרת לנו להדחיק ולכסות על חווית הריק הפנימי.
וזה עובד. אין מה לומר. כשאנחנו נאחזות באנשים כדי לא להיות לבד,
או בחפצים ומקומות שנותנים לנו תחושת ביטחון, או ברעיונות ובאידאלים
שמחזקים אותנו, אנחנו מרגישות טוב.
הבעיה עם ההרגל הזה היא שההיאחזות גורמת לנו לקבל את התחושה הטובה
מדברים חיצוניים. ולכולנו תכל’ס ברור ששום דבר חיצוני כזה או אחר
לא באמת יכול למלא את הריק הפנימי הזה, אלא רק עוזר נקודתית
ונותן לנו את האשליה הזו של מלאות וגם זה משהו.

אנחנו נמצאות בזוגיות כדי למלא את הריק, מקיפות את עצמנו במשפחה ובחברים
כדי לא להרגיש אותו, אוכלות כדי להימנע ממנו, עובדות כדי לברוח ממנו ועוד.

אחרי גיל 40 ובייחוד לקראת גיל 50 קורים לנו באופן טבעי שתואם את השלב,
המון שינויים. ההורים שלנו מזדקנים, הילדים גדלים וכבר פחות צריכים אותנו,
הגוף שלנו מתחיל להזדקן, אנחנו חוות כל מיני אובדנים ואנחנו מבינות
יותר ויותר שאין לנו ברירה, אלא ללמוד לשחרר יותר מאשר בכל גיל אחר.

אנחנו מבינות יותר ויותר שהאושר שאנחנו מחפשות,
לא באמת יוכל להגיע ממקורות חיצוניים
ושאנחנו לא יכולות להמשיך “לרמות” את הריק.
ושהדברים שאנחנו נאחזות בהם,
לאו דווקא מבטיחים את האושר שלנו.

באיזה מקרים קריטי לשחרר ולהמשיך הלאה?

1. כשהתרחקנו ואנחנו כבר לא מרגישות קרובים לאנשים מסוימים או
כשהשליליות שלהם דבקה בנו ושהם מורידים אותנו במקום לחזק

2. כשמצב שנקלענו אליו לא מספק אותנו: עבודה שאנחנו לא אוהבות,
בית שלא נעים לנו בו, זוגיות לא תומכת

3. כשאנחנו ממשיכות להרגיש פגועות או כועסות על משהו שקרה
בעבר

4. כשאנחנו מוצאות את עצמנו חיות בעבר, נוסטלגיות ומתגעגעות אליו
במקום לחיות בהווה

5. כשאנחנו מלאות דאגות מטרידות לגבי העתיד

6. כשמשהו שאנחנו מאוד רוצות לא מסתדר לנו

אז איך אפשר לשחרר?

לרוב מדובר בתנועה פנימית כזו
שקצת קשה לתת מתכון מנצח על איך ל”עשות” את זה,
אבל יש כמה דברים שיכולים לעזור לכוון לשם.

1.      להתיידד עם הפחד

יש כל מיני פחדים שמנהלים אותנו.
פחד להיות לבד, פחד לפספס, להפסיד ולהחמיץ,
פחד שמה שהיה לא נעים בעבר ישחזר את עצמו
ויקרה לנו שוב, פחד מהלא נודע ומחוסר וודאות.
כל הפחדים האלה זורקים אותנו לחפש ביטחון
ואת הביטחון המדומה הזה אנחנו מוצאות בהיאחזות.
לא נוכל לשחרר את הפחד לגמרי מהחיים שלנו.
הוא שם כי הוא אמור להיות שם. הוא עוזר לנו.
הוא חשוב להישרדות שלנו והוא שומר עלינו.
מה שכן כדאי וחשוב שנעשה, זה שנכיר אותו,
ניצור אתו מערכת יחסים חדשה ומשודרגת
שבה אנחנו מנהלות אותו במקום שהוא ינהל אותנו
וכשנרגיש חופשיות ממנו יהיה לנו קל לשחרר.
כשהפחד יפסיק לנהל, השחרור יקרה באופן טבעי וקל.

2.      למצוא עוגנים פנימיים של ביטחון

תחושת ביטחון חיצונית היא חשובה אבל היא לא באמת יציבה.
כשאנחנו נשענים רק על מה שבחוץ, הוא עלול להילקח,
להשתנות ואז אנחנו נשארות חשופות לחוויה של חוסר אונים ושל פחד.
כשנמצא את העוגנים הפנימיים של הביטחון שלנו
(ואם את צריכה בזה עזרה, אני כאן) יהיה לנו קל יותר לשחרר
ולהרגיש בטוחות ומוגנות גם בתוך השינוי הלא ידוע והמטלטל.
אני קוראת לזה “להיות אסופה בסופה”
כי החיים תמיד מביאים שינויים וסופות, העניין הוא איך אנחנו
אל מולם.

3.      להפסיק להיאבק ולהתאמץ ובמקום זה לקבל ולהודות

אין אפשרות לשחרור אמתי בלי קודם כל לעצור רגע
ולשים לב שאני במאבק ובמאמץ ושהם אלה שגורמים לי לסבל.
לפעמים אנחנו כל כך רגילות למאבקים בחיים שלנו, שקשה לנו
להיפתח לאפשרות שבכלל יש אופציה אחרת.
אחרי ששמנו לב למאבק שלנו, אפשר לבחור אחרת.
האופציה נפתחת. ואז, זה נשמע אולי פשוט וגם קצת שחוק,
אבל אז חשוב לנו לגייס את היכולת להודות על כל מה שיש.
גם על האתגרים, הכאבים, השמחות, מתוך הבנה שאלה הם הגורמים
שמניעים אותנו ללמידה ולצמיחה.
זה לא פשוט, זה דורש את היכולת שלנו לקבל את הזרימה
ואת השינויים שקורים בתוכנו ובחיים עצמם.
המאבק לא יעזור לנו כאן, נהפוך הוא, המאבק הוא זה שישאיר אותנו
כבולות עוד ועוד לסבל שלנו.

4.      לקחת צעד אחורה ולהתבונן

כשאנחנו נמצאות עמוק בתוך מצב לא נעים,
אנחנו מעורבבות איתו ונמצאות במערבולת סוערת
של מחשבות ורגשות, שמונעת מאיתנו לראות את הדברים
בפרספקטיבה, בשיקול דעת, באובייקטיביות ולכן לבחור בצורה חופשית
ולא אוטומטית את התגובה שלנו.
כשאנחנו מצליחות לעצור, לקחת צעד אחורה
ולהתבונן כאילו מרחוק על המצב,
או אז אנחנו מצליחות לפעמים לשחרר.
כמה הצעות שיעזרו לך לקבל פרספקטיבה חדשה על המצב:
להתעסק במשהו אחר לזמן מה (רצוי תנועה) ורק אז לחזור להתבונן
במצב בעיניים טריות וחדשות
לעשות פעולות שיעזרו לנקות את ה’לופים’ המחשבתיים
שחוזרים ונשנים על המצב מה שאנחנו קוראים לו בשפת הרחוב,
להפסיק ל”טחון” את זה בראש: מדיטציה, מיינדפולנס, תנועה,
עבודה בגינה, לראות סרט טוב

5.      להתמקד במה שאפשר לשנות ולקבל את מה שלא

אחד הדברים הקריטיים ביותר לשחרור זה ההבנה והקבלה של העובדה
שלא כל דבר הוא בשליטתנו, יש מעט דברים שאנחנו יכולות לשנות
בייחוד כשמדובר במצבים או באנשים אחרים.
אנחנו יכולות כן לשלוט בחוויה הפנימית שלנו, ב”איך” אנחנו מרגישות
כלפי אנשים או מצבים, אבל לא במה הם ירגישו, איך הם יתנהגו
או איך המצב יתנהל.
ועוד דבר חשוב לזכור שלא כל דבר אפשר להבין ולנתח.
כשנקבל את העובדות הפשוטות האלה על החיים,
יהיה לנו  הרבה יותר קל לשחרר, נטל גדול ירד מאיתנו
ואנחנו נשחרר באמת, מתוך נינוחות ולא מתוך וויתור  או ייאוש.

חשוב לי רק עוד משהו קטן להגיד. לפעמים לוקח חיים שלמים
לגלות איך לשחרר ולהרפות.
יש תחומים מסוימים בחיים שיותר קל לנו להרפות בהם
ואחרים שבהם אנחנו מוצאות שאנחנו נאחזות וקשה קשה
קשה לנו להרפות.
חשוב לי שתהיי רכה עם עצמך, עם המון חמלה ואהבה
לחלקים בתוכך שעדיין נאחזים, שעדיין מפחדים וחוששים,
שעדיין מרגישים חסרי ביטחון ושתחבקי אותם.
לפעמים, כל מה שצריך בשביל לשחרר זה אהבה.
לאהוב את עצמך בדיוק כמו שאת, יחד עם הצורך בשליטה
ועם הקושי לשחרר.

ספרי לנו כאן למטה מה עוזר לך לשחרר ולהרפות?