תודעת שפע – איך להשתחרר מתחושת חוסר ולמשוך יותר שפע לחיים?

העיסוק שלי בתודעת שפע התחיל בתקופה בחיי שבה הרגשתי כל הזמן שאין מספיק.

היינו אז זוג צעיר עם שני ילדים קטנים, בהפרש של שנה וחצי זה מזה. בחרתי להישאר איתם בבית בשנים הראשונות, כי היה לי חשוב להיות נוכחת עבורם ולבנות איתם את הקשר שאני כל כך האמנתי בו. זאת הייתה בחירה שהרגישה לי נכונה כאמא, אבל היה לה מחיר.

חיינו ממשכורת אחת והלחץ הכלכלי היה נוכח מאוד בחיים שלנו. היו דברים שרציתי ולא יכולתי להרשות לעצמי, הסתכלתי לפעמים בקנאה על אנשים וגם על אנשים קרובים אליי, שנראה היה שכסף מגיע אליהם בקלות רבה יותר והלחץ הכלכלי שהיינו בו אז לא נשאר רק בחשבון הבנק. זה השפיע וחלחל גם לזוגיות, לתחושת הביטחון שלי בעולם ולפעמים גם לתחושת הערך שלי.

דווקא אז נמשכתי מאוד לרעיון של תודעת שפע.

רציתי להאמין שהאפשרויות שלי אינן מוגבלות רק למה שאני רואה כרגע. ששפע יכול להגיע לחיים ביותר מדרך אחת. שלא הכול תלוי רק בעבודה קשה, במאמץ ובניסיון להחזיק את המציאות בכוח, כמו שתמיד לימדו אותי בבית.

קראתי, למדתי, תרגלתי מדיטציות, עבדתי עם אמונות על כסף ועם מה שכיניתי אז "מגנוט" ו"זימון שפע". אני לא יכולה לומר היום בוודאות שכל מה שהאמנתי בו אז, אכן גרם לדברים שרציתי להגיע אליי. אבל אני כן יכולה לומר משהו אחר: בתקופה שבה הרגשתי לכודה בתוך חוסר, העבודה הזאת עזרה לי להחזיק בתוכי אפשרות והשפיעה משמעותית על מצבי הרגשי.

עברו מאז הרבה שנים. המציאות הכלכלית והמקצועית שלי השתנתה וגם הדרך שבה אני מבינה היום שפע השתנתה.

אני כבר לא עוסקת בשאלה איך לדמיין כסף כדי שהוא יגיע אליי. אבל אני עוסקת עד היום בשאלה עמוקה יותר: מה קורה לי כשאני מרגישה שאין מספיק?

כי חוסר אינו רק כסף. אנחנו יכולים לחוות תחושת חוסר בתחומים רבים בחיים. תחושת חוסר יכולה להופיע גם כשאין לנו את מערכות היחסים והקשרים שאנחנו רוצים, או כשאנחנו מתמודדים עם מגבלה בריאותית או גופנית וגם כשחסרים לנו משמעות, זמן פנוי, חופש או ביטחון.

לכולנו יש רגעים כאלה בחיים ועבורי, כשתחושת החוסר הזו מגיחה ומגיעה, ברגעים כאלה אני עדיין מתרגלת את הדרך האישית שלי של תודעת שפע. לא כדי לשכנע את עצמי שאין חוסר ולא כדי לכסות כאב כלשהו אוטומטית בהכרת תודה מאולצת, אלא כדי להזכיר לעצמי שהדבר שחסר לי עכשיו אינו כל החיים שלי.

יש את מה שחסר. ויש גם את מה שיש.

בשבילי היום, תודעת שפע היא היכולת להחזיק את שניהם בו זמנית. להרגיש את הכאב על מה שאין, לפעול כשאפשר כדי לשנות אותו ובו בזמן לא לאבד את הקשר לכל מה שכבר קיים ותומך בי.

ואולי מכאן כדאי להתחיל גם כשאנחנו שואלים איך למשוך שפע לחיים: לא רק מה אנחנו רוצים שיגיע אלינו מבחוץ, אלא מאיזה מקום פנימי אנחנו פוגשים את החיים שכבר נמצאים כאן.

כשאנחנו שומעים את המילים תודעת שפע, קל לחשוב מיד על כסף. על הרצון להרוויח יותר, להצליח יותר, או על הרעיון שאם נחשוב בצורה מסוימת נוכל "למשוך" או "לזמן" אלינו את הדברים שאנחנו רוצים.

אבל היום אני מבינה שפע בצורה רחבה הרבה יותר.

שפע יכול להיות כסף וביטחון חומרי, אבל הוא יכול להיות גם אהבה, קשרים טובים, בריאות, זמן, יצירתיות, משמעות, אנשים שאפשר להישען עליהם, בית שנעים לחזור אליו, היכולת ליהנות, לתת ולקבל ואפילו היכולת להרגיש שיש לנו מספיק ברגע הזה.

לכן בעיני תחושת חוסר אינה בהכרח קשורה לכמות הדברים שיש לנו בפועל. אפשר שיהיה לנו הרבה מאוד בתחום מסוים ועדיין נהיה עסוקים ללא הרף במה שחסר ואפשר לחוות חוסר ממשי וכואב בתחום אחד ובכל זאת להישאר מחוברים לחלקים אחרים בחיים שבהם יש אהבה, משמעות, יכולת ומשאבים.

מבחינתי, כאן נמצא היום ההבדל בין תודעת חוסר לתודעת שפע.

תודעת חוסר נוצרת כשהחסר מצטמצם והופך להיות כל שדה הראייה שלנו, אז אנחנו רואים בעיקר את מה שאין, את מה שעלול להיגמר, את מה שיש לאחרים ולנו אין, או את מה שאנחנו מפחדים לאבד.

תודעת שפע אינה ההפך מזה במובן של "הכול נפלא ויש לי הכול". היא היכולת להרחיב שוב את שדה הראייה ולומר: כן, הדבר הזה חסר לי כרגע. כן, הייתי רוצה שהוא יהיה אחרת. אולי אני אפילו צריכה לפעול כדי לשנות אותו ובאותו זמן, לזכור שזה לא כל מה שיש בחיים שלי.

בעיניי זה גם ההבדל בין תודעת שפע לבין חשיבה חיובית שמנסה לעקוף את המציאות. אם קשה לי כלכלית, אני לא צריכה לספר לעצמי שאני עשירה. אם הגוף שלי כואב, אני לא צריכה לשכנע את עצמי שאני מרגישה נפלא ואם חסר לי קשר משמעותי, הכרת תודה על דברים אחרים אינה אמורה למחוק את הכאב הזה.

בעיני המטרה היא לא להחליף את ה"אין" ב"יש". המטרה היא להגדיל את התמונה כך שיהיה בה מקום לשניהם.

כשמשהו חשוב חסר לנו, קשה פשוט להפסיק לחשוב עליו.

אם אנחנו מודאגים מכסף, תשומת הלב שלנו חוזרת שוב ושוב לחשבון הבנק ולהוצאות. אם אנחנו מתמודדים עם כאב או בעיה בריאותית, הגוף יכול להפוך למרכז עולמנו ואם חסרים לנו אהבה, קשר או תחושת שייכות, אנחנו עלולים להיות רגישים במיוחד לכל מה שמזכיר לנו את מה שאין.

חשוב לי לומר כאן משהו שאולי נשמע מובן מאליו, אבל הוא בעיניי מהותי: לא כל תחושת חוסר היא רק "תודעת חוסר". לפעמים באמת חסר.

יש תקופות שבהן אין מספיק כסף לצרכים שלנו. יש אובדן, בדידות, מחלה או חוסר ודאות אמיתי. במצבים כאלה, לא נכון בעיניי לומר לאדם שהבעיה נמצאת רק בתודעה שלו ושאם ישנה את המחשבות שלו, המציאות תשתנה.

גם המחקר מזכיר לנו שלמציאות הכלכלית עצמה יש משמעות. סקירה שיטתית של 40 מחקרים מצאה שלחץ ומצוקה כלכליים קשורים לדיכאון, כשהקשר נוטה להיות חזק יותר בקרב אנשים בעלי הכנסה או הון נמוכים.

לכן חשוב לא להפוך את תודעת החוסר להסבר לכל דבר, אבל אני כן חושבת שכדאי לשים לב למה שקורה בתוך התודעה שלנו כשהחוסר מופיע.

לפעמים דבר אחד שחסר לנו מתחיל לצבוע את התמונה כולה. במקום "חסר לי עכשיו כסף", החוויה הופכת להיות "אין לי מספיק". במקום "הגוף שלי כואב היום", אנחנו עלולים להרגיש "הגוף שלי בוגד בי" ובמקום "אני לבד בתחום מסוים בחיי", יכולה להופיע התחושה העמוקה יותר: "אני לבד בעולם".

בעיניי, כאן מתחילה העבודה עם תודעת שפע. לא בניסיון למחוק את החוסר, אלא ביכולת להרחיב מחדש את התמונה ולשאול: לצד הדבר שחסר לי עכשיו, מה עוד קיים? אילו משאבים יש בי? על מי אני יכולה להישען? מה נמצא בשליטתי ומה לא? מה בכל זאת מזין אותי? ואיפה בחיים שלי יש כרגע אהבה, קשר, יכולת, משמעות או מספיקות?

תודעת שפע אינה אומרת לנו שאין חוסר. היא עוזרת לנו לזכור שהחוסר אינו כל הסיפור.

מאיפה למדנו מה זה "מספיק"?

היחסים שלנו עם כסף אינם מתחילים ביום שבו פתחנו חשבון בנק משלנו. הרבה לפני כן אנחנו כבר סופגים בבית מסרים על כסף: האם מדברים עליו בחופשיות או בלחץ? האם תמיד צריך לחסוך "כי מי יודע מה יקרה"? האם כסף מתקשר אצלנו לחופש ולהנאה, או דווקא למתח, מריבות ואשמה? מה חשבו בבית על אנשים עשירים? והאם למדנו שכדי שיהיה לנו מספיק אנחנו חייבים לעבוד קשה כל הזמן?

מחקר בתחום מכנה את התהליך הזה financial socialization — סוציאליזציה כלכלית. אנחנו לומדים על כסף לא רק ממה שההורים אומרים לנו, אלא גם ממה שאנחנו רואים אותם עושים ומהחוויות הכלכליות שאנחנו עוברים בתוך המשפחה. סקירות מחקריות מצאו שהלמידה הזאת קשורה בהמשך לעמדות, להתנהגויות ולרווחה הכלכלית שלנו.

אבל בעיניי יש כאן רובד נוסף, פסיכולוגי יותר. ילד אינו מבין רק "כמה כסף יש בבית". הוא לומד גם משהו על ביטחון.

האם העולם הוא מקום שאפשר להישען עליו? מה קורה כשיש משבר? האם המבוגרים סביבי מסוגלים להתמודד? האם מותר לבקש? האם מישהו יעזור לי כשאצטרך? והאם אני צריכה להיות כל הזמן דרוכה, אחראית או בשליטה כדי שהכול יהיה בסדר?

לכן כשאנחנו עובדים היום עם תחושת חוסר, מעניין לא רק לבדוק את חשבון הבנק שלנו, אלא גם לשאול:

איזה סיפור על כסף, שפע וחוסר למדתי בבית?

בדף עבודה שיצרתי לפני שנים לקורס שלי על שפע, ביקשתי מהמשתתפות להיזכר במשפטים ששמעו בבית על כסף, ברגשות שהיו בבית סביב כסף ובאירועים כלכליים משמעותיים שהמשפחה עברה.

הנה כמה שאלות שאיתן אפשר להתחיל:

מה הרגשתי כילדה כשהיה חסר משהו?
מה למדתי שצריך לעשות כדי להיות בטוחה?
מה חשבו אצלנו על אנשים שיש להם הרבה כסף?
האם היה מותר לרצות יותר?
האם למדתי שכסף מגיע רק דרך מאמץ ועבודה קשה?
ומה צריך לקרות היום כדי שאוכל להרגיש: "יש לי מספיק"?

לא צריך למהר לשנות את התשובות. לפעמים הצעד הראשון הוא פשוט לזהות שהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו היום לא התחיל היום.

כשאנחנו מדברים על כסף, אנחנו לא מדברים רק על מספרים.

כסף אמנם קשור ליכולת לשלם על בית, אוכל, בריאות וצרכים בסיסיים, אבל מבחינה רגשית הוא יכול לייצג הרבה יותר מזה: ביטחון, חופש, בחירה, עצמאות והתחושה שיש לנו על מה להישען.

לכן גם כשמצבנו הכלכלי בסך הכול טוב, רגע שבו חשבון הבנק מתרוקן או הוצאה גדולה ולא צפויה יכולה לעורר פחד בעוצמה שלא תמיד מתאימה רק למה שקורה באותו רגע. אני מכירה את זה גם מעצמי. גם היום, כשהמציאות הכלכלית שלי שונה מאוד מזו שהייתה לפני שנים, אני יכולה להרגיש חרדה כשיש פתאום פחות כסף בחשבון. היום אני מבינה שהחרדה הזאת אינה רק סביב השאלה "כמה כסף יש לי?". היא נוגעת בשאלה עמוקה יותר:

האם יש לי קרקע? האם אני בטוחה? ואם משהו ישתבש, האם יהיה לי על מה ועל מי להישען?

ביטחון אינו אומר שלא יקרה שום דבר רע

אחד הדברים שהשתנו עבורי עם השנים הוא ההבנה שביטחון אמיתי אינו יכול להגיע מהבטחה שהכול יישאר כפי שהוא.

גם אם יש לנו כסף, אנחנו יכולים לאבד אותו. גם גוף בריא יכול להשתנות. מערכות יחסים משתנות, עבודה מסתיימת, תוכניות משתבשות והחיים אינם נותנים לנו חוזה שמבטיח שהדברים שאנחנו נשענים עליהם היום יהיו כאן תמיד.

אם תחושת הביטחון שלנו תלויה בכך ששום דבר לא ישתנה, אנחנו נידונים במידה מסוימת להמשיך לנסות לשלוט בחיים. אבל יש סוג אחר של ביטחון. לא "שום דבר רע לא יקרה לי", אלא: "גם אם אצטרך להתמודד עם משהו שלא רציתי, אני לא מגיעה אליו בידיים ריקות."

יש לי ניסיון. יש בי יכולות. יש אנשים שאני יכולה לפנות אליהם. יש דברים שכבר עברתי. אני יכולה לבקש עזרה. אני יכולה ללמוד. אני יכולה להסתגל ולא תמיד אצטרך להחזיק הכול לבד. בעיניי, זו אחת המשמעויות העמוקות של תודעת שפע.

"אני לא לבד עם הקושי"

המשפט הזה חשוב לי במיוחד. כשאנחנו מפחדים, אנחנו נוטים לחשוב על המשאבים שלנו כאילו הם נמצאים רק בתוכנו: האם אני מספיק חזקה? האם אצליח להתמודד? האם אצליח להרוויח מספיק? אבל בני אדם לא נועדו להתמודד עם החיים לבד.

תיאוריית ההתקשרות מתארת שתי פונקציות חשובות של קשר בטוח גם בבגרות: safe haven, מקום בטוח שאליו אפשר לפנות בזמן מצוקה ו־secure base, בסיס בטוח שממנו אפשר לצאת לעולם, לחקור, להתפתח ולפעול מתוך ידיעה שיש לאן לחזור. סקירות בתחום מצביעות על כך שתחושת ביטחון בקשרים קשורה לוויסות רגשי וליכולת להתפנות לחקירה, מטרות ופעולה עצמאית.

זה לכאורה רחוק מאוד מכסף ושפע, אבל בעיניי החיבור עמוק כי כשיש לנו בסיס בטוח, קל יותר לצאת אל העולם. ליצור. לנסות. לקחת סיכון מחושב. להיכשל ולנסות שוב. לבקש. לקבל. להיעזר. לפתח מקצוע. להגשים משהו שחשוב לנו.

לפעמים שפע הוא לא עוד משהו שאני מצליחה להשיג בעצמי. לפעמים הוא גם היכולת להרגיש שיש בעולם אנשים, קשרים ומשאבים שאני יכולה להישען עליהם וזה מחבר אותי גם למשפט שאני משתמשת בו הרבה בעבודה שלי: להפסיק להחזיק לבד.

יש גם שפה אחרת שאני מחוברת אליה כבר שנים.

במסורת הצ'אקרות, צ'אקרת הבסיס או צ'אקרת השורש קשורה לאדמה, לגוף, לחומר, לבית ולתחושת ביטחון. עבורי זו אינה טענה מדעית על גוף האדם, אלא מפה רוחנית וסמלית שעוזרת לי לחשוב על משהו שאני פוגשת גם בעולם הפסיכולוגי.

אני מדמיינת את זה כמו עץ.

כשהשורשים מרגישים יציבים מספיק, העץ יכול להפנות אנרגיה כלפי מעלה, להצמיח ענפים, עלים ופירות. כשהקרקע אינה בטוחה, חלק גדול מהאנרגיה מופנה לשאלה הבסיסית יותר: האם אני יכולה להחזיק מעמד כאן?

אולי לכן כסף יכול להפעיל בנו רגשות חזקים כל כך. הוא שייך לעולם החומר, אבל הוא יכול לגעת ישירות בחוויה הפנימית של קרקע וביטחון. והקרקע הזאת, מבחינתי היום, אינה מורכבת רק מכסף.

היא מורכבת גם מגוף, בית, קשרים, קהילה, יכולות, ניסיון, אמון בעצמי, היכולת לבקש עזרה ואצל מי שמחוברים לכך, גם מתחושה רוחנית שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר.

ומה עם פירמידת הצרכים של מאסלו?

בתיאוריה המפורסמת של אברהם מאסלו, צרכים פיזיולוגיים וביטחון נמצאים בבסיס ואחריהם מופיעים צרכים של שייכות ואהבה, הערכה עצמית והגשמה. אבל חשוב לדייק: המחקר אינו תומך היטב ברעיון הפופולרי של פירמידה קשיחה שבה אנחנו חייבים "לסיים" קומה אחת לפני שאפשר לעלות לבאה. גם הספרות העכשווית מתייחסת בזהירות לתוקף של המבנה ההיררכי הנוקשה.

אנחנו הרי יודעים מהחיים שאנשים מסוגלים לאהוב, ליצור, למצוא משמעות ואפילו להגשים את עצמם גם בתקופות של חוסר ובתנאים קשים מאוד ובכל זאת, יש משהו אינטואיטיבי וחשוב ברעיון של מאסלו: כשחלק גדול מהאנרגיה שלנו מוקדש להישרדות ולביטחון, קשה יותר להתפנות לדברים אחרים.

ואולי זה גם מסביר משהו מהתקופה שבה אני עצמי נכנסתי עמוק לעולם של תודעת השפע. לא רציתי כסף רק כדי שיהיה לי יותר כסף. רציתי להרגיש שיש קרקע מספיק בטוחה שתאפשר לי להיות האמא שרציתי להיות, ובאותו זמן לא לוותר על האפשרות לצמוח, ליצור ולהגשים את עצמי.

במשך שנים השתמשתי במונחים "לזמן שפע", "למשוך שפע" ו"למגנט כסף". אז הכרתי את הרעיונות האלה בעיקר דרך העולם הרוחני. היום, אחרי שנים של לימודי פסיכותרפיה ועבודה עם הגוף, הרגש והדמיון, אני מסתכלת עליהם קצת אחרת.

אני עדיין מאמינה שלדמיון יש כוח.

לא מפני שמדעי המוח הוכיחו שמחשבה יכולה לגרום לכסף להופיע בחשבון הבנק, כי הם לא, אלא שמתברר שאכן הדברים שאנחנו מדמיינים יכולים להפוך לחוויה ממשית מאוד בתוכנו.

כשאנחנו מדמיינים סיטואציה באופן חי, אנחנו לא רק חושבים עליה במילים. הדמיון יכול לעורר רגש ותגובות גופניות ולהפעיל חלק מהמנגנונים שפועלים גם בחוויה ממשית. זו אחת הסיבות לכך שדמיון משמש גם ככלי בפסיכותרפיה ומה שמעניין במיוחד הוא שההשפעה לא נעצרת בהרגשה.

מטא־אנליזה שכללה 94 מחקרים ו־123 גדלי אפקט בהשוואות בין סימולציה מנטלית לקבוצת ביקורת  מצאה שלסימולציה מנטלית של מצבים עתידיים הייתה בממוצע השפעה חיובית בינונית על ההתנהגות בהשוואה לקבוצות ביקורת. החוקרים מצאו גם שלא כל סוגי הדמיון פועלים באותה צורה.

גם האופן שבו אנחנו מדמיינים את העתיד משנה. מטא־אנליזה אחרת, של 63 מחקרים ויותר מ־6,800 משתתפים, מצאה שלדמיון של אירועים עתידיים יש השפעה משמעותית על הרגש ודמיון של עתיד חיובי משפיע אחרת מדמיון של עתיד שלילי.

כלומר, כשאני מדמיינת שוב ושוב מצב עתידי רצוי, אני יכולה להתחיל ליצור כבר עכשיו משהו מהחוויה הרגשית שלו.

במובן הזה, אני עדיין מתחברת למשהו ברעיון של "מגנוט כסף ושפע".

אם במשך שנים אני מדמיינת בעיקר את מה שעלול להשתבש, הגוף שלי יכול לחיות שוב ושוב בתוך חוויית איום עוד לפני שמשהו קרה. לעומת זאת, אם אני מאפשרת לעצמי לדמיין ולהרגיש באופן חי אפשרויות אחרות: ביטחון, חופש, מרחב, אפשרות לבחור ותחושה שיש מספיק, הצלחה, קבלה או סיפוק, גם האפשרויות האלה יכולות להתחיל לקבל בתוכי ממשות רגשית וגופנית.

אני יכולה לעצום עיניים ולשאול: איך אני מרגישה בגוף כשיש מספיק? איך אני נושמת? איך אני יושבת? איך נראה יום בחיי כשאני לא עסוקה כל הזמן בפחד שלא יספיק? אילו החלטות אני מקבלת מהמקום הזה? מה אני מרשה לעצמי לעשות?

בעיניי, כאן נמצא היום אחד החיבורים המעניינים בין מה שפעם קראתי לו מגנוט לבין מה שאני יודעת היום על דמיון, גוף ומוח. אנחנו מאפשרים לגוף ולנפש להתנסות כבר עכשיו במצב שעדיין אינו המציאות המלאה שלנו.

אבל יש כאן עוד שלב חשוב. דמיון אינו תחליף לפעולה. הוא יכול להיות הכנה לפעולה וזה מוביל אותי להבנה אחרת של המושג "לזמן שפע".

יש הבדל בין לדמיין עתיד רצוי לבין לחכות שהוא יגיע וזה הבדל שהמחקר על דמיון ומטרות מדגיש בצורה מעניינת.

מצד אחד, דמיון מנטלי יכול להגביר מוטיבציה ולהשפיע על התנהגות. מטא־אנליזה רחבה שמצאה השפעה חיובית של סימולציה מנטלית על התנהגות, כללה דמיון של תוצאות, ביצוע ותהליך. כלומר, לא רק לראות בעיני רוחנו את הסוף הטוב אלא גם לדמיין את עצמנו עושים.

מצד שני, יש מחקרים שמצאו שפנטזיה חיובית בלבד על התוצאה הרצויה אינה בהכרח מניעה אותנו לפעולה, ולעיתים אף יכולה להיות קשורה לפחות מאמץ.

וזה בעיניי דיוק חשוב לרעיון של מגנוט.

אם אני רוצה להרוויח יותר כסף, אני בהחלט יכולה לדמיין איך ירגיש עבורי לחיות עם יותר מרחב כלכלי. אני יכולה לתת לגוף לטעום את הביטחון, החופש והשקט שאני מקשרת למצב הזה.

אבל אז אני יכולה לשאול: מה האישה שאני מדמיינת עכשיו הייתה עושה אחרת?

אולי היא מבקשת העלאה? אולי היא מעזה לתמחר אחרת את העבודה שלה? אולי היא פותחת עסק שכבר שנים היא מפחדת לפתוח? אולי היא בודקת סוף סוף מה קורה בחשבון במקום להימנע ממנו? אולי היא מבקשת עזרה? אולי היא משקיעה בלמידה? ואולי היא דווקא מפסיקה לרדוף אחרי עוד ועוד כסף ומגלה שמה שהיא באמת מבקשת הוא יותר זמן וחופש…

כאן הדמיון פוגש את המציאות.

יש אפילו גישה מחקרית שנקראת mental contrasting: במקום לדמיין רק את העתיד הרצוי, מחברים אותו למציאות הנוכחית ולמכשולים שעומדים בינינו לבינו. כאשר משלבים זאת עם כוונות פעולה קונקרטיות של אם X יקרה, אעשה Y. מטא־אנליזה של 21 מחקרים וכמעט 16 אלף משתתפים מצאה השפעה קטנה עד בינונית על השגת מטרות. החוקרים מציינים גם אפשרות להטיית פרסום ולכן נכון לראות בזה כלי מועיל ולא נוסחת קסם.

אני אוהבת את החיבור הזה, כי הוא לא מבטל את המגנוט. הוא נותן לו עוד בסיס:

לדמיין ← להרגיש ← לזהות מה עומד בדרך ← לבחור צעד ← לפעול.

ואולי מבחינתי היום, זו אחת הדרכים המעשיות ביותר להבין את המילים לזמן שפע.

אני פותחת בתוכי אפשרות למציאות אחרת, מאפשרת לעצמי לחוות אותה בדמיון ואז בודקת איך אני יכולה להתחיל לנוע לקראתה בעולם הממשי.

ומה לגבי כל מה שאיננו בשליטתי? שם אני עדיין משאירה מקום לרוחניות. אני יכולה לעשות את העבודה הפנימית שלי, לכוון, לדמיין ולפעול ובמקביל להשאיר מקום לכך שהחיים לפעמים מביאים אפשרויות, אנשים ומפגשים שלא יכולתי לתכנן מראש. אני כבר לא מרגישה שאני צריכה לדעת אם "אני מגנטתי אותם" כדי להכיר בשפע שבהם.

אם הייתי צריכה לתמצת היום את העבודה עם תודעת שפע, לא הייתי מתחילה בניסיון לשכנע את עצמי שאני עשירה או שהכול כבר מושלם. הייתי מתחילה ביצירת חוויה פנימית אחרת ואז בודקת איך אני לוקחת אותה איתי אל החיים.

התחילו במה שאתם באמת רוצים

לפעמים אנחנו אומרים "אני רוצה יותר שפע", אבל המילה שפע נשארת כללית ומעורפלת. לכן הצעד הראשון הוא דווקא להסכים להיות ספציפיים. מה אתם רוצים עכשיו? יותר כסף בחשבון? הכנסה חודשית גבוהה יותר? בית אחר? יותר זמן פנוי? עבודה שמתגמלת אתכם טוב יותר? אפשרות לצאת לחופשה בלי לחשב כל שקל?

אין שום דבר לא רוחני ברצון חומרי. כסף מאפשר לנו דברים ממשיים, ומותר לרצות אותם. אבל כאן אני מציעה להוסיף שאלה שלמדתי לשאול כבר לפני שנים והיא עדיין אחת השאלות האהובות עליי: מה אני באמת רוצה להרגיש דרך הדבר שאני רוצה לקבל?

בדף עבודה ישן שלי על שפע קראתי לזה "המהות הגבוהה" שמתחת לרצון בכסף או בחפץ. אם אני רוצה סכום מסוים של כסף, מה אני מדמיינת שהוא ייתן לי? ביטחון? חופש? שקט? עצמאות? תחושת הצלחה? יכולת לבחור? מרחב לנשום? אפשרות לתת יותר לאנשים שאני אוהבת?

אין כאן תשובה נכונה. המטרה היא לחבר את הדבר החיצוני שאנחנו רוצים אל החוויה הפנימית שאנחנו מקווים שהוא ייצור וזה חשוב, כי מכאן אפשר להתחיל לעבוד בשני הכיוונים בו זמנית: לפעול כדי ליצור יותר מהדבר שאנחנו רוצים במציאות ובמקביל להתחיל לטפח כבר עכשיו משהו מהחוויה שאנחנו מחפשים דרכו.

תנו לדמיון להפוך את האפשרות לחוויה

עכשיו אפשר לעצום עיניים לכמה דקות ולדמיין שהדבר שאתם רוצים כבר קיים. אם מדובר בכסף, אני דווקא לא מציעה להתמקד רק במספר שמופיע בחשבון הבנק אלא דמיינו את החיים שמתאפשרים בזכותו.

איך אתם קמים בבוקר? מה משתנה בגוף כשאין את אותו לחץ? איך הנשימה מרגישה? איך אתם מתנהלים בעבודה? אילו החלטות אתם מקבלים אחרת? מה אתם מאפשרים לעצמכם? איך אתם מדברים עם בן או בת הזוג? מה אתם מפסיקים לעשות מתוך פחד?

ככל האפשר, אל תישארו רק בתמונה. שימו לב גם לגוף. איך מרגיש בגוף "יש מספיק"?אולי הכתפיים יורדות מעט. אולי הנשימה נעשית עמוקה יותר. אולי הבטן מתרככת. אולי מופיעה תחושת מרחב, התרחבות או יציבות. החוויה שאתם מבקשים ליצור מתחילה להיות קצת פחות זרה למערכת שלכם וזה בעיניי היום חלק משמעותי ממה שקראתי לו פעם מגנוט.

אל תסתפקו בתוצאה – דמיינו גם את הדרך

כאן מגיע דיוק חשוב. אם כל מה שאנחנו עושים הוא לדמיין שוב ושוב את הרגע שבו כבר השגנו את מה שאנחנו רוצים, אנחנו עלולים ליהנות מהפנטזיה בלי להתקרב אליה בפועל. לכן אחרי שדמיינתם את התוצאה, המשיכו את הסרט. איך הגעתם לשם?

מה עשיתם? על מה הייתם צריכים לוותר? איזו שיחה ניהלתם? מה העזתם לבקש? איזה גבול שמתם? איזו מיומנות למדתם? איזו החלטה כלכלית קיבלתם? ומה היה המכשול שהייתם צריכים לפגוש בדרך?

כפי שראינו קודם, דווקא החיבור בין העתיד הרצוי לבין המכשולים והצעדים שבדרך יכול להפוך את הדמיון מכלי שנותן לנו הרגשה טובה בלבד לכלי שעוזר לנו לנוע.

במילים פשוטות: אל תדמיינו רק את עצמכם עומדים על הפסגה. דמיינו גם את עצמכם מטפסים. שאלו: מה הייתי עושה היום מתוך תחושת שפע?

זו בעיניי אחת השאלות המעשיות ביותר בכל התהליך. אחרי שהרגשתם לרגע איך נראית עבורכם תחושת "יש מספיק", אל תשאלו מיד: איך אני משיגה את כל מה שדמיינתי? זו שאלה גדולה מדי. שאלו: אם הייתי פועלת היום קצת פחות מתוך פחד וקצת יותר מתוך ביטחון ושפע, מה הייתי עושה אחרת?

אולי הייתי שולחת הצעה שאני דוחה כבר חודש. אולי הייתי מבקשת תשלום שמגיע לי. אולי הייתי בודקת אפשרות מקצועית חדשה. אולי הייתי מפסיקה לתת את העבודה שלי בחינם מתוך פחד שלא ירצו אותי. אולי דווקא הייתי מסתכלת סוף סוף על המספרים ומגלה שאני צריכה לצמצם הוצאה מסוימת.

כי תודעת שפע אינה בהכרח "להוציא כאילו יש לי". לפעמים הבחירה שמגיעה מביטחון היא דווקא החלטה כלכלית מפוכחת מאוד. המטרה אינה לעשות קפיצה דרמטית. מספיק לבחור פעולה אחת קטנה שמתאימה לאדם שאנחנו רוצים להיות.

תרגלו לראות את מה שכבר יש

יש עוד חלק בתודעת שפע שלא הייתי מוותרת עליו: הודיה. אבל גם כאן התפיסה שלי השתנתה עם השנים. אני לא משתמשת בהודיה כדי לומר לעצמי שאסור לי לרצות יותר. להפך. אפשר להיות אסירי תודה על מה שיש ולרצות שמשהו ישתנה. הודיה היא עבורי דרך לאמן את תשומת הלב כך שהחסר לא יהיה הדבר היחיד שהיא יודעת לראות. במקום רשימה אוטומטית של "שלושה דברים שאני מודה עליהם", אפשר לעצור פעם ביום ולשאול:

איפה היה היום שפע בחיים שלי?

אולי מישהו התקשר בדיוק כשהייתי צריכה. אולי הגוף אפשר לי לעשות משהו שאני אוהבת. אולי היה אוכל טעים על השולחן. אולי קיבלתי עבודה. אולי הייתה שיחה טובה. אולי מישהו עזר לי. אולי היה רגע של יופי, יצירה, אהבה או מנוחה. אלה אינם תחליפים לכסף. הם פשוט מזכירים לנו שכסף הוא אחת הצורות של שפע, ולא השפע כולו.

השאירו מקום גם למה שלא תכננתם

ואולי כאן נשאר אצלי החלק הרוחני ביותר של תודעת השפע. אנחנו יכולים להגדיר כוונה, לדמיין, להרגיש, לזהות מכשולים ולפעול. אבל אנחנו לא שולטים בכל המשתנים של החיים. לפעמים דווקא האפשרות שלא חשבנו עליה מגיעה. אדם שאנחנו פוגשים. רעיון שלא היה לנו. הצעה לא צפויה. דרך אחרת להשיג את הדבר שרצינו, או גילוי שאנחנו בעצם רוצים משהו אחר.

אני לא יודעת אם צריך לקרוא לזה "היקום", צירוף מקרים, פתיחות להזדמנויות או פשוט החיים. אני כן יודעת שאני רוצה להשאיר להם מקום.

מבחינתי היום, לזמן שפע הוא לא לדרוש מהחיים לתת לי תוצאה מסוימת. הוא ליצור בתוכי ובחיי יותר מקום למה שאני רוצה ואז להיות קשובה גם לדרכים שלא ידעתי מראש לדמיין.

המדיטציה הבאה הוקלטה לפני שנים, בתקופה שבה דיברתי על שפע בעיקר בשפה הרוחנית. בחרתי להשאיר בה גם היום את הדימוי של חיבור לזרימת השפע ביקום, משום שהוא עדיין מדבר אליי.

אני לא מציעה להתייחס אליו כאל טענה מדעית, אלא כהזמנה לחוויה: להרפות לרגע מהמאמץ, להרגיש מוחזקים, לפתוח את עצמנו לקבלה ולדמיין שפע כזרימה שאנחנו יכולים גם לקבל ממנה וגם להעביר הלאה. מבחינתי, זה המקום שבו השפה הרוחנית והעבודה הגופנית נפגשות.

אם עשיתם עכשיו את המדיטציה, הישארו עוד רגע עם התחושה שהיא עוררה בכם. אולי הרגשתם התרחבות, רוגע או זרימה ואולי דווקא עלתה התנגדות או קושי לקבל. גם זה מידע חשוב.

ועכשיו שאלו: אם תחושת השפע שחוויתי לרגע הייתה מקבלת ביטוי ממשי בחיים שלי, איך הוא היה נראה?

אולי אתם רוצים יותר כסף, הכנסה יציבה יותר, חופש כלכלי, פחות שעות עבודה או פשוט לפתוח את חשבון הבנק בלי שהגוף יתכווץ.

מה אני רוצה ליצור בחיים שלי עכשיו?
מה הדבר הזה יאפשר לי להרגיש?
מה עוצר אותי או מפחיד אותי בדרך אליו?
ומהו צעד אחד קטן וממשי שאני יכולה לעשות השבוע בכיוון הזה?

מבחינתי, כאן נפגשים שני העולמות: הכוונה, הדמיון והפתיחות מצד אחד והצעד שאנחנו עושים בעולם הממשי מצד שני. לפעמים השפע יגיע בדרך שלא צפינו ולפעמים הוא יתחיל דווקא בצעד קטן שאנחנו עושים בעצמנו.

כשאני חושבת היום על האישה שהייתי לפני שנים, עם שני ילדים קטנים, חשבון בנק שהדאיג אותי והרבה מאוד רצון לבנות לעצמי חיים אחרים, אני לא רוצה לומר לה שהיא הייתה תמימה כשהאמינה בשפע. אני חושבת שהיא הייתה זקוקה לאפשרות.

היא הייתה זקוקה למשהו שיזכיר לה שהמציאות שהיא רואה כרגע אינה בהכרח כל מה שיהיה. שהחיים יכולים להשתנות. שהיא יכולה להשתנות. שיש דרכים שהיא עדיין לא רואה.

גם היום אני רוצה להשאיר בתוכי את המקום הזה. אבל תודעת שפע עבורי היום אינה הבטחה שהיקום ייתן לי כל דבר שאבקש ממנו. היא גם אינה ניסיון לשכנע את עצמי שאין כאב, חוסר או אי ודאות. אלא היא האפשרות לומר: אני רואה את מה שחסר לי ואני לא מתעלמת ממנו. אני יכולה לרצות יותר ולפעול כדי ליצור יותר ובאותו זמן אני זוכרת שגם עכשיו יש בי וסביבי משאבים, קשרים, יכולות ואפשרויות.

אני לא יודעת שהכול יהיה בסדר. אני יודעת שאני לא מגיעה אל מה שיקרה בידיים ריקות. זה, בעיניי, סוג השפע שאני רוצה לטפח.

עודכן לאחרונה ב 19.9.2026