הרגע שבו תקשרתי עם הרוח של אבא שלי
מרחוק שמעתי את הקולות של אימי ושל החברות הקרובות שהגיעו לנחם אותה בשבעה, בוקעים מהסלון וחודרים אל שנתי. כבר בוקר אבל לא רציתי להתעורר, משכתי עוד את הזמן וניסיתי לחזור לישון ללא הצלחה. המציאות של לאבד את אבא הייתה קשה מנשוא ולא רציתי להתעורר אליה. הימים הארוכים והמתישים של השבעה הרגישו לי כמו נצח אכזרי ומשתק. שכבתי עוד קצת זמן במיטה עם עיניים סגורות, אבל המודעות שלי הייתה כבר לגמרי בהירה וערנית כשזה קרה. פתאום אבא שלי שנפטר רק יומיים לפני זה, הופיע מעלי, מרחף למעלה מעל למיטתי. הוא לא נשא את דמותו הרגילה, אלא הופיע כענן של נוכחות, בלי גוף, זיהיתי אותו מיד והיה לי ברור שזה הוא ודיברנו בטלפתיה בלי מילים. "אבא, מה אתה עושה כאן, הרי אתה בכלל מת" שאלתי אותו בשפה הטלפתית המוזרה שלא ידעתי שאני יכולה לדבר אותה, אבל [...]