הבלוג שלי

3 08, 2018

איך גילחתי את הראש ויצאתי למסע רוחני

By |2019-01-09T10:25:05+00:00אוגוסט 3rd, 2018|סיפורים אישיים עלי|0 תגובות

התכווצתי כשהמכונה עברה על ראשי רוטטת ומזמזמת, המגע שלה בקרקפת היה קר ונוקשה. לא העזתי לפתוח את העיניים ולהסתכל במראה. הבחנתי שאני בקושי נושמת, מכאן כבר אין דרך חזרה. עזבתי קריירה, דירה, אכסנתי את כול חפצי במחסן, כל מה שנשאר איתי באותה נקודת זמן היה תרמיל גב, קצת כסף וכרטיס כיוון אחד לקטמנדו שבנפאל. הייתי בת 26 אחרי תואר ראשון וקריירה משגשגת כעוזרת למנהלת משאבי אנוש בחברת גילת רשתות לוויין, כולם סביבי התחתנו, ילדו, בנו עתיד ואני בחרתי לעזוב הכול ולצאת אל הלא ידוע, לזמן בלתי מוגבל, למסע חיפוש עצמי. מה שפעל אז מתוכי היה מנגנון הישרדות קדום שהבין שאם אשאר, אבלע לתוך בור שחור עמוק ואינסופי של דיכאון ואחיה לצד החיים, כמו הסבתות שלי. חשבתי שחייב להיות משהו טוב יותר שמחכה אי שם בשבילי ונשבעתי לחפש אותו. שלושה חודשים קודם איבדתי בפתאומיות את [...]

30 07, 2018

ההתעוררות הרוחנית של משבר גיל 40

By |2019-01-13T06:34:44+00:00יולי 30th, 2018|בלוג, משבר גיל 40, פתיח|0 תגובות

התעוררות רוחנית בגיל 40 יש דבר כזה? בעצם לכל מה שעובר עלייך אחרי גיל 40 יש סיבה. זה לא קורה סתם! יש שקוראים לזה משבר גיל 40 וזה הביטוי הנפוץ אבל זה לא בדיוק זה. (גם אם זה קורה לך בגיל 50 ) זאת למעשה התעוררות רוחנית במסווה. החל מגיל 40 משהו עמוק בתוכנו מתחיל להתעורר וחלק פנימי, שעד עכשיו לא היינו איתו בקשר, מתחיל לדבר ולצעוק כדי שנתחבר אליו בחזרה. זאת הנשמה שמנסה לקרוא לנו ולכוון אותנו לחזור לחיבור הביתה בחזרה. מי מאיתנו שמסכימה להקשיב, מגלה שיש בתקופה הזו מסר מאוד משמעותי לקבל ותהליך מאוד עמוק לעבור. אצל חלקנו, ההתעוררות הרוחנית של משבר גיל 40 היא תקופה מלאה בשינויים לא נעימים, שנכפים עלינו בלי שהזמנו אותם וכל מיני אתגרים שמטלטלים ומרעידים את עולמנו. כל זה קורה בשלב הזה באופן טבעי, בגלל שאנחנו לא מחוברות [...]

30 06, 2018

שש סיבות למה דווקא אחרי גיל 40 החיים יותר טובים

By |2020-07-02T15:05:39+00:00יוני 30th, 2018|בלוג, משבר גיל 40|0 תגובות

החיים יותר טובים דווקא אחרי גיל 40 באופן מפתיע ומעורר שמחה, דווקא אחרי גיל 40 החיים יותר טובים או לפחות יש להם את הפוטנציאל להיות הרבה יותר טובים, אם אנחנו חיות נכון, מחוברות לנשמה שלנו ומקשיבות לה, עושות את מה שנכון ואת מה שמדויק לנו ולאו דווקא לסביבה, אם השכלנו לעשות דרך שבה נטרלנו וניקינו כל מיני חסמים שהפריעו לנו להיות האני האמיתי שלנו אז אחרי גיל 40 אנחנו סוף סוף חיות את האישה האמיתית שאנחנו, והחיים פשוט הרבה יותר מהנים, שלמים, שלווים ושמחים. קבלי שש סיבות למה דווקא אחרי גיל 40 החיים יותר טובים: 1. את יותר חופשיה ויש לך יותר זמן לעצמך הילדים גדלו והם כבר לא תלויים בך ועל הידיים שלך, את כבר לא צריכה לרוץ אחריהם וגם לא להחליף להם חיתולים. עשית את חובותייך למשפחה ועכשיו זה הזמן שלך. מצד [...]

10 05, 2018

מה היא העצמה נשית בעולם העסקים?

By |2018-12-29T13:12:51+00:00מאי 10th, 2018|בלוג, העצמה אישית|0 תגובות

העצמה נשית בעסקים זה לא מה שחשבת איזה קשר יש בין אנרגיה לבין העולם העסקי? מה היא אנרגיה עסקית לפי התפיסה הרווחת? מה הוא סוד העוצמה הנשית שאפשר ליישם גם בעסק? ממה כדאי להימנע כדי לפעול נכון בעסק לאורך זמן? הוזמנתי לשיחה על ידי יעל גתי מנהלת הקבוצה תמיכה נשית לקידום העסק במדיה החברתית https://youtu.be/AmlbLA7lV1s הפיזיקה הקוונטית מוכיחה שכל חומר והכל למעשה הוא אנרגיה ושחומר משתנה מתחת למבט שלנו ולתודעה שלנו. כך שגם העסק שלנו הוא אנרגיה. מאחר ורובנו מנהלות עסקים קטנים של אישה אחת, אז בוודאי שהעסק הוא אנחנו ואנחנו העסק ולא ניתן להפריד ביניהם. האנרגיה הפנימית שאיתה אנחנו מתנהלות משפיעה על האנרגיה שבה יתנהל העסק שלנו ועל התוצאות אליהן אנחנו מגיעות וגם על הנראות שלנו במדיה הדיגיטלית וברשתות החברתיות. האנרגיה עוברת דרך המילים שאת בוחרת, התגובות שאת מגיבה, התמונות שאת מעלה, אנרגיה [...]

28 04, 2018

למה תמיד שנאתי את השם שלי

By |2019-01-04T08:14:05+00:00אפריל 28th, 2018|סיפורים אישיים עלי|0 תגובות

"תגידי, אז מה זה השם הזה אנאמה"? הוא שואל בזמן שמכוון את הציוד של הבדיקה ומרכיב עלי כל מיני אלקטרודות וחיישנים. אני קופאת. קצת מפחד הבדיקה, קצת מהקור של המזגן אבל בעיקר מהשאלה המטרידה הזו שחוזרת אלי בכל פעם, תמיד ברגעים הכי לא נוחים. הפקידה שולחת אלי מבט מתעניין מבעד לערימות הדפים על שולחנה, אני עונה את התשובה האוטומטית, מקווה שבזה תסתיים השיחה ושהם יחזרו להתמקד. בכל פעם ששואלים אותי איך קוראים לי, אני מאייתת ואז חוזרת שוב על השם, עד שבצד השני הוא נקלט. זה שם זר, לא מתנגן בצורה טבעית על הלשון הישראלית, קשה לעיכול ובעיקר, לא ניתן לקטלוג. אם הייתי אומרת שרון, או מיכל, דלית או אורטל, היו שמים אותי בקופסא ביחד עם אלה שלמדו איתם בכיתה, פגשו בצבא, גדלו בשכונה, אבל אנאמה לא דומה לשום דבר. להסתובב עם שם זר [...]

28 03, 2018

המוות הפתאומי של אבא שלי

By |2019-01-04T08:25:21+00:00מרץ 28th, 2018|סיפורים אישיים עלי|0 תגובות

נכנסתי בשקט לחדר של אבא ביחידת טיפול נמרץ לב ברמב"ם, הבגדים שהבאנו לו אתמול לקראת השחרור, היו זרוקים בצד, כאילו מבשרים את הבאות, התבוננתי בהם, מבלי לדעת אז, שהוא לא ילבש אותם שוב לעולם. המגש של הארוחה היה מונח מיותם לידו על השולחן, לא יכולתי להגיד אם הוא ישן או רק מעורפל מהמורפיום שהוא מקבל, עיניו היו עצומות והוא נראה היה סובל. התיישבתי בשקט כדי שלא להפריע לו, עדיין לא מעכלת את רוע הגזירה. רק אתמול הוא היה כבר אמור להשתחרר הביתה, אחרי עשרה ימים של התאוששות מהתקף הלב הפתאומי ומהצנתור והכול היה נראה כבר כל כך אפשרי, אבל התקף לב אכזרי נוסף, בעורק הראשי של הלב,הפתיע בלילה ועכשיו נותר רק לחכות ולראות אם הוא יתאושש. זה לא היה נראה טוב, התיישבתי לידו נאנחת ולרגע אחד עצרתי בתוך הטירוף של השבוע האחרון, טירוף שהתחיל [...]

5 03, 2018

הרגע שבו תקשרתי עם הרוח של אבא שלי

By |2019-01-04T08:29:49+00:00מרץ 5th, 2018|סיפורים אישיים עלי|0 תגובות

מרחוק שמעתי את הקולות של אימי ושל החברות הקרובות שהגיעו לנחם אותה בשבעה, בוקעים מהסלון וחודרים אל שנתי. כבר בוקר אבל לא רציתי להתעורר, משכתי עוד את הזמן וניסיתי לחזור לישון ללא הצלחה. המציאות של לאבד את אבא הייתה קשה מנשוא ולא רציתי להתעורר אליה. הימים הארוכים והמתישים של השבעה הרגישו לי כמו נצח אכזרי ומשתק. שכבתי עוד קצת זמן במיטה עם עיניים סגורות, אבל המודעות שלי הייתה כבר לגמרי בהירה וערנית כשזה קרה. פתאום אבא שלי שנפטר רק יומיים לפני זה, הופיע מעלי, מרחף למעלה מעל למיטתי. הוא לא נשא את דמותו הרגילה, אלא הופיע כענן של נוכחות, בלי גוף, זיהיתי אותו מיד והיה לי ברור שזה הוא ודיברנו בטלפתיה בלי מילים. "אבא, מה אתה עושה כאן, הרי אתה בכלל מת" שאלתי אותו בשפה הטלפתית המוזרה שלא ידעתי שאני יכולה לדבר אותה, אבל [...]

28 02, 2018

העצב בקירות של סבתא שלי

By |2019-01-04T08:10:34+00:00פברואר 28th, 2018|סיפורים אישיים עלי|0 תגובות

הייתי בת עשר. מיד כשנכנסתי בדלת, יכולתי להרגיש את הכבדות הסמיכה באוויר, זה היה כמו לצלול לתוך מרק האפונה עם הקבנוס שאהבתי לאכול. בבית, כמו תמיד, הייתה דממה עמוקה. סימן החיים היחיד הגיע מכיוון הסלון משעון האורלוגין הזקן. היא כרגיל שכבה במיטה בחדר השינה החשוך כשעיניה מכוסות במטפחת. "בטיסטה מייא", המטפחת שלי, היא קראה לה ברומנית. נכנסתי בצעדים מהוססים, התיישבתי על המיטה לצידה. ביד מקומטת ומשורטטת במפה של וורידים בולטים, היא הרימה את הפינה השמאלית של המטפחת והציצה עלי לשנייה עינה הכחולה אטומה וריקה מיד שוב נעצמה ואז נאנחה. למרות שזה היה ענן העצב של סבתא שלי, נתתי לו לעטוף אותי ושאפתי אותו פנימה כאילו הוא שלי. היא הצביעה בידה על המגירה שלצידה. "תני לי את התרופה" ביקשה בקול ענות חלושה. המגירה נפתחה בחריקה קלה ואני גיששתי למצוא את הנכונה מבין עשרות הקופסאות שהיא [...]

28 01, 2018

אהבה עצמית אחרי גיל 40 מה שונה?

By |2019-07-03T17:30:52+00:00ינואר 28th, 2018|אהבה עצמית, בלוג|0 תגובות

האם אהבה עצמית אחרי גיל 40 שונה? לפני שאנחנו ניגשות להבין במה אהבה עצמית אחרי גיל 40 שונה בואי רגע נבין כמה דברים כלליים על אהבה עצמית. בניגוד למה שאנחנו נוטות לחשוב, אהבה עצמית היא לא מצב של 'להרגיש טוב' עם עצמנו. לפי תפיסתי, אהבה עצמית היא מצב של הערכה לעצמנו, הערכה שאנחנו יכולות להרחיב ולהעמיק, אם אנחנו עושות פעולות שתומכות בנו בפיזי, ברגשי וברוחני. אחרי עשרים שנה שאני מלווה נשים, אני יודעת, שכשאנחנו נותנות לאהבה העצמית את התנאים המתאימים ואנחנו מפסיקות להפריע לה, האהבה העצמית שלנו יכולה לפרוח. ראיתי איך היא דינמית, איך היא מתפתחת לאורך השנים ואיך היא גדלה ביחד איתנו, בייחוד אם אנחנו עושות פעולות מודעות ומכוונות שמאפשרות אותה. למה קשה לנו עם אהבה עצמית? תכל'ס בבית שבו גדלנו, לא לימדו אותנו לאהוב את עצמנו אלא ההיפך. תמיד שידרו לנו במתכוון, [...]

3 01, 2018

אהבה עצמית בחדר כושר אם רוחניקית עגלגלה כמוני יכולה אז כולן יכולות

By |2019-01-09T10:58:18+00:00ינואר 3rd, 2018|אהבה עצמית, סיפורים אישיים עלי|0 תגובות

אני נכנסת לאולם, מוכנה לקרב, קרירות המזגן, המוסיקה הקצבית וקולות הנקישה של המשקולות מקבלים את פני בעליצות. כבר שלושה שבועות עברו מאז שהלא יאמן קרה ואני הולכת בקביעות לחדר כושר. הניסיון הקודם שלי, לפני עשר שנים, הסתכם בדלקת בגיד אכילס, בתשלום קבוע שיורד מהאשראי ובהבטחה לעצמי שיותר זה לא יקרה והנה, בכל זאת, אני מוצאת את עצמי שוב כאן. אני מניחה את ישבני המרופד היטב על אופני הכושר, מתנחמת בעובדה שהפעילות הראשונה מתרחשת בישיבה ומודה על כך שכל המדריכות כאן הן נשים ושלפחות יש לי קצת זמן איכות עם עצמי. אני מחברת את האוזניות של הנייד, מתחילה לסובב במרץ את הדוושות, מעלה בהדרגה את מהירות ההתנגדות ומנסה להתמקד במשימה, אלא שעל מכשיר הסטפר ממול, רוקד לו ישבן מושלם ומוצק ומעליו שיער חלק בלונדיני גולש. הגוף של בעלת הישבן, פועל בהרמוניה מושלמת עם המוסיקה והיא [...]

עבור למעלה