מה זה אגו?

מה ההבדל בין אגו רוחני לאגו פסיכולוגי
ועל מה פרויד ובודהה היו מסכימים?

מושג האגו שאנחנו מכירים ורגילים אליו מהשפה היומיומית,
לפעמים משאיר אותנו מבולבלים
פשוט כי כל אחד משתמש בו בצורה אחרת לבטא משהו אחר.
אולי זה קשור לעובדה שזה מושג מעורפל ולא ברור
ואולי זה קשור לעובדה שיש הבדל עקרוני מהותי בהגדרה של המושג הזה
בין העולם הפסיכולוגי לעולם הרוחני.

בואו ננסה לעשות אולי קצת בהירות וקצת סדר?

מה זה אגו פסיכולוגי? (בקצרה ועל קצה המזלג)

בתיאוריות הפסיכולוגיות פרויד היה הראשון לזהות ולהגדיר את האגו.
לפי פרויד ה”אני” מורכב משלושה חלקים: האגו, האיד והסופר אגו
והאגו הוא החלק המרכזי והמשמעותי ביותר במבנה האישיות.
התפקיד העיקרי של האגו הוא לתאם בין דרישות המציאות החיצונית החברתית
שאליה אנחנו חשופים ומשתייכים, לבין העולם הפנימי העמוק והקונפליקטואלי שבתוכנו
שבו שוכנים גם חלקים ילדיים ולא מודעים שעלולים ליצור לנו המון צרות
אם האגו לא ידע לשלוט בהם.

האגו לכן אמור, בין היתר, לדאוג לכך שנהיה אנשים תרבותיים מתפקדים בחברה,
שנוכל לשלוט בדחפים ולהתנהג כשורה. הוא אמור לרסן ולשלוט בחלקים האחרים של האישיות
(באיד ובסופר אגו) ולצורך זה הוא מגייס כל מיני מנגנוני הגנה שיעזרו לו במשימה.
מנגנונים אלה חשובים לבריאותנו הנפשית וליכולת שלנו לתפקד כהלכה.
לפי הגישה הפסיכולוגית, אנחנו רוצים אגו חזק מספיק כדי לשלוט בדחפים
ואדם שיש לו אגו בריא ויציב הוא אדם בריא נפשית שיכול לתפקד
היטב בחברה ולהשתייך אליה

וזה תכל’ס די הפוך ממה שה”רוחניקים” טוענים.

מה זה אגו רוחני?

נתחיל רגע ממה זה ה”אני”? לפי כל התורות הרוחניות ה”אני” האמיתי,
זה החלק של המודעות והתודעה הטהורה שהיא מחוברת לאחדות האינסופית.
הוא נקי וטהור ונמצא שם עמוק בתוכנו עוד לפני שהחיים “קורים”
ואליו אנחנו חוזרים גם אחרי שהחיים מסתיימים. הוא נצחי והוא חוזר בכל גלגול אתנו לגוף חדש.
האגו מתחיל להיבנות במהלך הילדות בתהליך של נפרדות בין ה”אני”
לבין האחרים והעולם, ודרכו אנחנו בונים את מושג הזהות הייחודי והנבדל שלנו.
זה שלב התפתחותי טבעי הכרחי ובריא, אבל הוא גם למעשה יוצר אוסף של מבנים
שמכסים על ה”אני” הטהור הזה.
בתהליך הזה, אנחנו מגבשים: אמונות על עצמנו ועל העולם, סיפורים שאנחנו מספרים
לעצמנו על החיים ועל עצמנו ועל אחרים, סוג מחשבות מסוים שחוזרות על עצמן.
האגו הוא זה שמחזיק את כל הדברים החיצוניים האלה שאנחנו מזדהים איתם
שאנחנו מגדירים כשלנו כמו: המעמד החברתי שלנו, האופי שלנו, האמונות הדתיות שלנו,
העבודה שלנו. הוא משקף את מי שאנחנו חושבים שאנחנו
ואת התפיסה שלנו על החיים, על אנשים ועל העולם.

כל התורות הרוחניות טוענות שלמעשה האגו הוא רק הקליפה,
רק העטיפה ובחיפוש הרוחני תפקידנו להשיל אותו כדי שנוכל להגיע למקור,
לגרעין הטהור והאמיתי של ה”אני” שנמצא שם תמיד
מחכה לנו עמוק בפנים ושאנחנו רק צריכים להיזכר בקיומו.

אז בעצם על מה פרויד ובודהה היו מתווכחים?

פרויד אומר צריך אגו חזק כדי להיות אדם בריא ומתפקד בחברה
כזה ששומר עלינו ואילו בודהה אומר צריך לשבור את האגו,
להשתחרר ממנו כדי להגיע לגרעין העמוק של האני הטהור שנמצא שם מתחת לכל הקליפות.

ועל מה פרויד ובודהה היו מסכימים (אם בכלל)?

אנחנו נולדים בלי אגו

שתי הגישות, גם הפסיכולוגיה הבודהיסטית וגם הפסיכולוגיה המערבית
מסכימות על כך שאנחנו נולדים בלי אגו. בלי המושג של ה”אני”
ושבתחילת חיינו אנחנו לא נפרדים מהאם.
שתיהן מסכימות שהאגו נבנה בתוך תהליך ההתפתחות עם האינטראקציה שלנו עם העולם.

אנחנו אמורים לכוון אותו

שתי הגישות, גם הפסיכולוגיה הבודהיסטית וגם הפסיכולוגיה המערבית מסכימות,
שאם ניתן לאמונות, לדפוסים, למחשבות, להרגלים לשלוט בנו
מבלי להיות מודעים להם אנחנו נהיה בצרות ונסבול מאוד.

התבוננות ומודעות הם המפתח לשינוי

שתי הגישות מעודדות התבוננות ומודעות שמאפשרות לנו לבחון את התפיסות שלנו
על המציאות ואת דרכי הפעולה שלנו בעולם כך שהם לא ינהלו אותנו אלא אנחנו אותם.
עוזרות לנו לאזן את האגו מחדש, להקטין את השליטה המוחלטת שלו בנו
על ידי הגדלת ההתבוננות הפנימית. הם עושים את זה בדרכים שונות אבל קשורות זו לזו.

מי המבוגר האחראי?

שתי הגישות, גם הפסיכותרפיה המערבית וגם הפסיכולוגיה הבודהיסטית,
מחפשות להעצים את החלק המודע, הבוגר, המתבונן של ה”אני”
לעומת החלק האימפולסיבי, הצעיר, החסר מעצורים שפועל על פי הדחפים.
בשתי הגישות אנחנו לומדים להבין את הקונפליקטים הפנימיים שלנו
ואת המניעים הלא מודעים שלנו ולשחרר את המאמץ של האגו הפרפקציוניסט.

איפה לשים את הפוקוס?

בשתיהן אנחנו לומדים להפנות את תשומת הלב שלנו במקום רק החוצה, גם קצת פנימה,
לומדים להיות קשובים לעצמנו, להרגיש את הרגשות ולעשות להם מקום
גם אם הם לא נעימים בדרך שהיא יותר מקבלת ומכילה.

מה לנקות ומה לאמץ?

המדיטציות הבודהיסטיות מלמדות אנשים להתבונן במחשבות שלהם
מבלי להאמין בהם או להזדהות איתם.
מיינדפולנס, היכולת להיות בהווה וברגע בלי שיפוט, להתבונן במחשבות,
בתחושות וברגשות והתרגול של הכלי הזה,
מאפשרים לנו שלא להיות עבדים לדחפים שלנו
שזה הדבר שפרויד הגדיר שהוא התפקיד הכי חשוב של האגו.
הדחפים הרגילים שלנו במובן של “נעים לי ” או “לא נעים לי”, “אני רוצה” או “לא רוצה”,
כל התשוקות והרצונות שלנו עולים לתודעה
ואנחנו לומדים להתבונן בהם בתשומת לב מבלי להיות עבדים להם.

המודטים מתרגלים את היכולת שלא לדחוק הצידה את התחושות הלא נעימות
ולא להיאחז ולהיצמד לתחושות הנעימות אלא לעשות מקום לכל מה שעולה ללא שיפוט.
החלק המתבונן הזה הוא החלק הלא אישי של האגו,
זה שלא מותנה על ידי הציפיות, הצרכים וההתניות.
מיינדפולנס מושך את האדם למעלה מהחלק הלא בוגר של האגו,
העקשן והמרוכז בעצמו וכתוצאה מכך
הוא גם עוזר להשיג איזון לנוכח שינויים תמידיים שקורים לנו בחיים.

אז אם פרויד ובודהה היו נפגשים על כוס קפה לדיון מעמיק
בבריאות הנפשית של האדם מה עוד נראה לכם שהיה קורה שם?

היום, אחרי עשרים שנה של עבודה בתחום יצרתי שיטה
שנקראת שיטת האיזון הדינאמי

שמשלבת את עקרונות מהפסיכולוגיה הבודהיסטית
עם העקרונות של הפסיכותרפיה המודרנית

ומביאה מענה שלם הוליסטי ועמוק להתבוננות פנימית
ומשלימות זו את זו בצורה מרגשת.

רוצה לעשות איתי ביחד דרך בשיטה שלי?

בואי נצא ביחד למסע התפתחות אישית משמעותי
ותגלי איך לצמוח ממשבר גיל 40 ולהיות שלמה שלווה ושמחה