הבלוג שלי

כעשרים אנשים צובאים על הדלת, כדי שברגע שהיא תיפתח, הם יוכלו לשהות עם אהוביהם את חצי השעה הקצרה המותרת לביקור. המקום שמור נעול וסגור, הדלת, שבמקומות אחרים שקופה, כאן אטומה לגמרי ושום רחש לא נשמע מבפנים. ברגע שהיא נפתחת כולם נבלעים באחת לתוך החדר השקט, הקר והמפחיד. בטיפול נמרץ נשימתי הקולות היחידים שנשמעים בחלל, הם צפצופי מכשירים שמחזיקים אותם בחיים. בחלל החדר מפוזרות במרחק של כמטר אחת מהשנייה מיטות עמוסות מכשירים ובהן מוטלות גופות מונשמות ורובם מורדמות. האחיות שקטות, קרות ויעילות, עונות לשאלות בנימוס מרוחק ואני חושבת לעצמי בציניות, שקל להם לטפל בחולים שלא דורשים, מתלוננים או מביעים דעה וחושבת על אימא שלי ועל איך שבכל מקום היא אהובה ועל איך שמעולם היא לא הייתה דורשת ואת כל אחד הייתה כובשת בחיוכה ובעדינותה עד שאנשים אהבו לתת לה שירות ולטפל בה, אני תוהה אם [...]

כל חיי הרגשתי דחויה על ידי אחותי הגדולה, כמהה לטיפה של יחס ומעריצה את הקרקע שעליה היא דרכה, ניסיתי לחקות את תנועותיה, כמהתי לצייר יפה כמוה, רציתי הכול כמו שלה: שיער ארוך וגולש, עור שחום, גזרה צרה וגבוהה, רציתי שתהייה לי התעוזה והאומץ שלה, אבל במקום זה הייתי ילדה שמנמנה, רגישה, חולמנית, חסרת כישרון יצירתי ופחדנית. יותר ההיפך ממנה לא יכולתי להיות. ככל שהערצתי אותה יותר, כך הרגשתי שהיא הודפת אותי יותר ואני מולה הרגשתי תמיד שנואה. אני זוכרת את עצמי יושבת בסתר, מחוץ לחדרה, מצוטטת לשיחות עם החברות שלה ועוצרת את הנשימה, רק שלא תגלה אותי. אם היא הייתה תופסת אותי, בטוח שהייתי חוטפת מכות. בבית הייתי הילדה הטובה, ההולכת בתלם, השקטה והמרצה והיא המרדנית וההרפתקנית והיא תמיד ירדה עלי שנולדתי זקנה ושאני פחדנית. כשהייתי בת ארבע, נסענו לחרמון והיינו צריכים לחזור למטה [...]

מפגשי נשים - גם לך קשה שם לפעמים? תשמעי את הסיפור הזה שלי: גם לנו יש קבוצת וואטסאפ, קראנו לה "מלכה לב אדום" ובניגוד לקבוצת וואטסאפ נשית ולמרות שאנחנו בדרך כלל לא מפסיקות לדבר, או כמו שהבנים שלי קוראים לזה לחפור, בקבוצה הזו אנחנו בעיקר שותקות. הימים עוברים בכביסה, בישולים, עבודה, הסעות, אולי קצת זוגיות במקרה הטוב, בסוף היום אני מוצאת את עצמי מעולפת על הספה מול הטלוויזיה, לא נותרה טיפת אנרגיה. מדי פעם המלכה ניעורה משנתה, שוב אנחנו מנסות לתאם פגישה, רק כדי להבין שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית אבל הנה, סוף סוף זה קרה. מצאנו את הזמן שבו כולנו פנויות להיפגש, חיכיתי לזמן האיכות החברי הזה שלנו, כמה שעות לפני שזה הגיע, הגוש המוכר אותת לי מתוך הבטן, הרגשתי את חוסר השקט, אולי הייתי אפילו קצת לחוצה ופתאום לא היה לי חשק [...]