לאבד את אימא
"יש לכם חלב סויה" שאלה אימא שלי, מישירה פניה למלצר? אבל כל מה שנשמע מסביב זה רחש הסועדים ונקישות של ספלים ומזלגות ברקע. היא שאלה שוב, מקווה שהפעם הוא יענה בקול במקום בתנועת ראש. כן אימא יש להם, הרמתי את מבטי מהטלפון הנייד ומיד חזרתי לוואטסאפ. בטלפון מצאתי מפלט. "טוב, אז תביא לי חלב סויה ליד הקפה", אמרה אימא שלי ונאנחה. ידעתי מה היא חושבת שאפילו להזמין במסעדה היא כבר לא יכולה לבד. כמעט שנתיים עברו אבל איך אפשר להתרגל למצב? אימא שלי שנאה את התלות, את חוסר האונים. את החיים בערפל, היא קראה לזה. לאבד ראייה בגיל 79 ממחלת ה AMD זה כמו לרדוף אחר כדור אבוד שמתגלגל במדרון. הראייה שלה הידרדרה כל כך מהר והיא סירבה לקבל את העובדה שאין למחלה מרפא. היא חיפשה פתרונות וטיפולים חדשניים ובכל פעם שהרופאים אמרו שאין [...]