איך לצאת מתקיעות בחיים? ללמוד לשחרר ולהרפות

יש תקופות בחיים שבהן אנחנו מרגישות שאנחנו פשוט לא מצליחות לזוז. אנחנו יודעות שמשהו כבר לא מתאים לנו, אולי בעבודה, בזוגיות או בדרך שבה אנחנו חיות, אבל למרות הידיעה הזאת אנחנו ממשיכות להישאר בדיוק באותו מקום.

תקיעות בחיים לא תמיד נוצרת משום שאנחנו לא יודעות מה אנחנו רוצות. לפעמים אנחנו אפילו יודעות היטב מה צריך להשתנות, אבל משהו בתוכנו עדיין נאחז במוכר ומתקשה לשחרר.

הנטיה האנושית היא להיאחז בקיים

לפעמים כדי להתחיל לנוע קדימה, אנחנו לא צריכות לעשות יותר, להתאמץ יותר או למצוא עוד פתרון. אנחנו צריכות דווקא ללמוד לשחרר ולהרפות ממה שכבר אינו משרת אותנו וזה לא תמיד פשוט, כי זאת נטייה אנושית טבעית להיאחז בדברים מוכרים, במצבים, בהרגלים, באנשים, בחפצים או במקומות. המוכר נותן לנו תחושה בסיסית של ביטחון, שהוא צורך כל כך חשוב שלנו.

בגלל זה, קשה לנו לשחרר אחיזה במה שאנחנו מכירות גם כשאנחנו כבר יודעות שהוא לא מתאים, לא מדויק וכבר לא עושה לנו טוב. בשכל, כולנו יודעות ומבינות ששינוי הוא בלתי נמנע
ותמיד יקרה, שהיקום כל הזמן בתנועה שהכול כל הזמן בשינוי ושאין לנו שום דרך לעצור אותו, אבל עמוק בפנים אנחנו חוששות משינויים.

הצורך בביטחון, יחד עם החשש מהשינוי ומהלא ידוע, גורמים לנו להיאחז, להיצמד לדברים המוכרים, הידועים. אבל חשוב לנו להבין שלתנועה הזו שמבקשת להיצמד ולהיאחז, יש מחיר יחסית גבוה. היא גוזלת מאתנו המון אנרגיה ומאמץ ומעוררת בנו רגשות ותחושות כמו: כעסים, טינות, חשבונות ישנים, צער וכאב, מרירות, תסכול, לחץ, סטרס וגורמת לנו לפעמים להישאר במערכות יחסים שלא מדויקות לנו.

בפסיכולוגיה הבודהיסטית, היאחזות והשתוקקות נחשבות למקורות מרכזיים של הסבל האנושי. מאחר ושינוי הוא מהות החיים והחיים תמיד יביאו שינוי, אם נדע לשחרר ולהרפות אחיזה, להודות על מה שיש והיה, לשמור את הזיכרון הטוב על העבר ולהמשיך הלאה, זה יעזור לנו מאוד לזרום עם החיים ולהיות יותר קלילות, מסופקות ואולי גם שמחות. רק שזה דבר אחד לדבר על שחרור ודבר אחר לעשות אותו.

לשחרר זאת לא עוד משימה ב To Do List שלנו..
אפשר לאפשר שחרור ולהזמין אותו והוא קורה ברגע שבו אנחנו בשלות ומוכנות.

אחת הדרכים שלנו להתמודד עם חוסר ודאות היא לנסות לשלוט. אנחנו רוצות לדעת מה יקרה, איך הדברים יתפתחו, איך אנשים אחרים יגיבו ומה תהיה התוצאה. הצורך בשליטה נותן לנו לרגע תחושה שאנחנו מוגנות ושאם רק נחזיק מספיק חזק, נוכל למנוע כאב, אכזבה או אובדן.

אבל לפעמים דווקא הניסיון לשלוט משאיר אותנו תקועות. אנחנו ממשיכות לחשוב על מה שכבר קרה, מנסות לשנות אנשים שלא רוצים להשתנות, מחכות שמצב מסוים יסתדר בדיוק כפי שרצינו או מסרבות להיפרד מתמונה שהייתה לנו לגבי איך החיים שלנו אמורים להיראות.

לשחרר שליטה אין פירושו לוותר, להיות פסיביות או לוותר על הבחירה שלנו. המשמעות היא להבחין בין מה שנמצא בידינו לבין מה שאינו תלוי בנו. אנחנו לא יכולות לשלוט בהתנהגות של אנשים אחרים, למנוע כל אובדן או משבר או לדעת מראש לאן כל החלטה תוביל. אבל גם בתוך מציאות שלא בחרנו בה, בדרך כלל נשאר לנו מרחב מסוים של בחירה: באופן שבו נגיב, בעזרה שנבקש, בגבול שנציב או בצעד הבא שנעשה. כשאנחנו מפסיקות להשקיע אנרגיה בניסיון לשלוט במה שאיננו יכולות לשנות, מתפנה יותר מקום לפעול במקום שבו כן יש לנו אפשרות לבחור ולהשפיע.

עוד גורם עמוק שיכול לחזק את הצורך שלנו להיאחז הוא הפחד לפגוש תחושות של ריק, בדידות או חוסר ביטחון. לפעמים אנחנו עושות הרבה כדי לא להרגיש אותן: ממלאות את היומן, נשארות עסוקות, מקיפות את עצמנו באנשים או יוצרות הסחות שונות. כל עוד אנחנו בתנועה מתמדת, אנחנו לא נדרשות לעצור ולפגוש את מה שנמצא בפנים.

לפעמים אנחנו משתמשות בזוגיות, בעבודה, באוכל, בעשייה בלתי פוסקת או בצורך להיות מוקפות באנשים כדי לא לפגוש תחושות של ריק, בדידות או חוסר ביטחון. במקרים כאלה ההיאחזות בדברים החיצוניים יכולה לתת לנו הקלה זמנית, אבל היא לא בהכרח פותרת את הצורך העמוק שנמצא מתחתיה.

אחרי גיל 40 ובייחוד לקראת גיל 50 קורים לנו באופן טבעי שתואם את השלב, המון שינויים. ההורים שלנו מזדקנים, הילדים גדלים וכבר פחות צריכים אותנו, הגוף שלנו מתחיל להזדקן, אנחנו חוות כל מיני אובדנים ואנחנו מבינות יותר ויותר שאין לנו ברירה, אלא ללמוד לשחרר יותר מאשר בכל גיל אחר.

אנחנו מבינות יותר ויותר שהאושר שאנחנו מחפשות, לא באמת יוכל להגיע ממקורות חיצוניים ושאנחנו לא יכולות להמשיך "לרמות" את הריק. ושהדברים שאנחנו נאחזות בהם, לאו דווקא מבטיחים את האושר שלנו.

תקיעות לא תמיד נראית כמו "לא לעשות כלום". לפעמים אנחנו פעילות מאוד ובכל זאת מסתובבות שוב ושוב בתוך אותו מעגל.

תקיעות בזוגיות – כשאנחנו נשארות בקשר שכבר אינו תומך בנו, חוזרות שוב ושוב לאותם קונפליקטים או מחכות שהאדם שמולנו ישתנה.

תקיעות בעבודה – כשאנחנו נשארות שנים בעבודה שכבר אינה מתאימה לנו, מרגישות שחוקות או לא מסופקות אבל מפחדות לעשות שינוי.

תקיעות בעבר – כשאנחנו ממשיכות לכעוס, להיפגע או לנהל בתוכנו שוב ושוב משהו שכבר קרה.

תקיעות סביב העתיד – כשדאגה, פחד וחוסר ודאות גורמים לנו להימנע מהחלטה או מתנועה.

תקיעות סביב משהו שאנחנו מאוד רוצות – כשאנחנו נאחזות בתוצאה מסוימת ולא מצליחות לפתוח את עצמנו לאפשרויות אחרות.

לרוב מדובר בתנועה פנימית כזו שקצת קשה לתת מתכון מנצח על איך ל"עשות" את זה, אבל יש כמה דברים שיכולים לעזור לכוון לשם.

1. להתיידד עם הפחד – יש כל מיני פחדים שמנהלים אותנו. פחד להיות לבד, פחד לפספס, להפסיד ולהחמיץ, פחד שמה שהיה לא נעים בעבר ישחזר את עצמו ויקרה לנו שוב, פחד מהלא נודע ומחוסר וודאות. כל הפחדים האלה זורקים אותנו לחפש ביטחון ואת הביטחון המדומה הזה אנחנו מוצאות בהיאחזות. לא נוכל לשחרר את הפחד לגמרי מהחיים שלנו. הוא שם כי הוא אמור להיות שם. הוא עוזר לנו. הוא חשוב להישרדות שלנו והוא שומר עלינו. מה שכן כדאי וחשוב שנעשה, זה שנכיר אותו, ניצור אתו מערכת יחסים חדשה ומשודרגת שבה אנחנו מנהלות אותו במקום שהוא ינהל אותנו וכשנרגיש חופשיות ממנו יהיה לנו קל לשחרר. כשהפחד יפסיק לנהל אותנו, יהיה לנו הרבה יותר מרחב לבחור, לזוז ולשחרר.
2. למצוא עוגנים פנימיים של ביטחון – תחושת ביטחון חיצונית היא חשובה אבל היא לא באמת יציבה. כשאנחנו נשענים רק על מה שבחוץ, הוא עלול להילקח, להשתנות ואז אנחנו נשארות חשופות לחוויה של חוסר אונים ושל פחד. כשנמצא את העוגנים הפנימיים של הביטחון שלנו (ואם את צריכה בזה עזרה, אני כאן) יהיה לנו קל יותר לשחרר ולהרגיש בטוחות ומוגנות גם בתוך השינוי הלא ידוע והמטלטל. אני קוראת לזה "להיות אסופה בסופה" כי החיים תמיד מביאים איתם שינויים וסופות. השאלה היא איך אנחנו עומדות מולם.
3. להפסיק להיאבק ולהתאמץ ובמקום זה לקבל ולהודות – אין אפשרות לשחרור אמתי בלי קודם כל לעצור רגע ולשים לב שאני במאבק ובמאמץ ושהם אלה שגורמים לי לסבל. לפעמים אנחנו כל כך רגילות למאבקים בחיים שלנו, שקשה לנו להיפתח לאפשרות שבכלל יש אופציה אחרת. אחרי ששמנו לב למאבק שלנו, אפשר לבחור אחרת. האופציה נפתחת. ואז, זה נשמע אולי פשוט וגם קצת שחוק, אבל אז חשוב לנו לגייס את היכולת להודות על כל מה שיש. גם על האתגרים, הכאבים, השמחות, מתוך הבנה שאלה הם הגורמים שמניעים אותנו ללמידה ולצמיחה. זה לא פשוט, זה דורש את היכולת שלנו לקבל את הזרימה ואת השינויים שקורים בתוכנו ובחיים עצמם. המאבק לא יעזור לנו כאן, נהפוך הוא, המאבק הוא זה שישאיר אותנו כבולות עוד ועוד לסבל שלנו.
4. לקחת צעד אחורה ולהתבונן – כשאנחנו נמצאות עמוק בתוך מצב לא נעים, אנחנו מעורבבות איתו ונמצאות במערבולת סוערת של מחשבות ורגשות, שמונעת מאיתנו לראות את הדברים בפרספקטיבה, בשיקול דעת, באובייקטיביות ולכן לבחור בצורה חופשית ולא אוטומטית את התגובה שלנו. כשאנחנו מצליחות לעצור, לקחת צעד אחורה ולהתבונן כאילו מרחוק על המצב, או אז אנחנו מצליחות לפעמים לשחרר. כמה דברים שיכולים לעזור לנו לקבל פרספקטיבה חדשה: להתרחק לזמן קצר מהמצב ולהתעסק במשהו אחר, רצוי כזה שמערב תנועה או גוף; לעשות מדיטציה או מיינדפולנס; לעבוד בגינה; לצאת להליכה; לראות סרט; או פשוט לתת למוח הפסקה מה"לופים" החוזרים. לפעמים המרחק הקטן הזה מאפשר לנו לחזור למצב בעיניים חדשות.
5. לשחרר שליטה: להתמקד במה שאפשר לשנות ולקבל את מה שלא – אחד הדברים הקריטיים ביותר לשחרור זה ההבנה והקבלה של העובדה שלא כל דבר הוא בשליטתנו, יש מעט דברים שאנחנו יכולות לשנות בייחוד כשמדובר במצבים או באנשים אחרים. אנחנו לא תמיד יכולות לבחור מה נרגיש, אבל אנחנו כן יכולות ללמוד איך לפגוש את הרגשות שלנו, איך להגיב אליהם ואיזו פעולה לבחור מתוכם. ועוד דבר חשוב לזכור שלא כל דבר אפשר להבין ולנתח. כשנקבל את העובדות הפשוטות האלה על החיים, יהיה לנו  הרבה יותר קל לשחרר, נטל גדול ירד מאיתנו ואנחנו נשחרר באמת, מתוך נינוחות ולא מתוך וויתור  או ייאוש.

לצאת מתקיעות בחיים אינו תמיד תהליך של "לעשות יותר". לפעמים התנועה מתחילה דווקא כשאנחנו מפסיקות להילחם בעצמנו, מזהות במה אנחנו נאחזות ומסכימות בהדרגה להרפות. חשוב לי רק עוד משהו קטן להגיד. לפעמים לוקח חיים שלמים לגלות איך לשחרר ולהרפות.

יש תחומים מסוימים בחיים שיותר קל לנו להרפות בהם ואחרים שבהם אנחנו מוצאות שאנחנו נאחזות וקשה קשה קשה לנו להרפות. חשוב לי שתהיי רכה עם עצמך, עם המון חמלה ואהבה לחלקים בתוכך שעדיין נאחזים, שעדיין מפחדים וחוששים, שעדיין מרגישים חסרי ביטחון ושתחבקי אותם. לפעמים, כל מה שצריך בשביל לשחרר זה אהבה. לאהוב את עצמך בדיוק כמו שאת, יחד עם הצורך בשליטה ועם הקושי לשחרר.

עודכן לאחרונה ב 27.8.2026