קול פנימי – מה זה בדיוק?
תלוי את מי שואלים..
אם תשאלו פסיכולוגים מה הוא קול פנימי,
הם יגידו לכם שזהו דיבור פנימי שדרכו המחשבות שלנו
מדברות אלינו. משהו כמו: אל תשכחי לקנות חלב היום,
מה חשבת לעצמך שעשית את זה? איך יכולת לפספס את זה?
ועוד מחשבות שחלקן לעיתים מקטינות ומבקרות.
אם תשאלו אנשי רוח על קול פנימי, הסיפור יהיה לגמרי אחר.
כשהם אומרים קול פנימי הם מתכוונים לחלק הזה בתוכנו שיודע.
שמרגיש. ממש כמו אינטואיציה לדוגמא: שאנחנו יודעים משהו
לגבי אדם מסוים או סיטואציה מסוימת.
משהו בתוכנו מתכווץ ופשוט לא מרגיש טוב. בדרך כלל אנחנו מתעלמים
מזה. הידיעה הזו, הקול הפנימי הזה הוא קול מולד. לכולנו יש אותו.
העניין הוא שלא אימנו אותנו להקשיב לו.
אז עכשיו, בכדי באמת לעבוד איתו נכון ולהצליח להקשיב לו
וגם לסמוך עליו, אנחנו צריכים להתאמן.
זה לא תמיד קל, כי יש בתוכנו מגוון קולות שונים שנצטרך להכיר
כדי להבדיל ולהבחין בין הקול הפנימי לבין יתר הקולות.
הקול הפנימי (או האינטואיציה) מגיע דרך החושים בצורה לא מודעת.
אנחנו מקבלים תחושה או רואים או שומעים כמו תזכורת כזו,
ידיעה פתאומית שמגיעה.
אנחנו נדבר היום על הקול הפנימי הרוחני. זה שיש בתוכנו
והוא נמצא שם לפעמים רדום. נגלה איך אפשר לעורר אותו
משנתו ואיך אפשר להכיר אותו יותר טוב כדי שנוכל
להשתמש בו בחיי היום יום.
קול פנימי – איך מבדילים בין הקול הפנימי
לבין הקולות של החרדה והפחד?
לפעמים אנחנו שומעות קול פנימי בתוכנו
ואנחנו לא בטוחות מאיפה הוא בא, איזה חלק בתוכנו
מדבר והאם באמת אפשר לסמוך עליו.
הספק עולה. מה אם זה סתם הפחד מדבר?
איך אפשר באופן ברור ומדויק להבחין אם אנחנו מקשיבות
לאינטואיציה או לקול הפנימי או לפחד?
הרבה נשים מרגישות שקשה להן להבדיל בין הקול הפנימי
שמכוון ומדריך אותן לבין הקולות של החרדות והפחדים.
והן לגמרי צודקות. הקולות של המיינד שלנו הם כל כך חזקים,
שלפעמים הם פשוט משתלטים על הכול ומשתיקים את כל
יתר הקולות ומשאירים אותנו מבולבלות.
חרדה עד כדי כך משתיקה את הקול הפנימי, שאנחנו פשוט יודעות
שאנחנו לא יכולות לסמוך עליו כי אין לנו מושג מתי אנחנו מקשיבות
לפחד ומתי לקול הפנימי.
ומסתבר שאנחנו לא לבד ושזה די נפוץ.
מחקרים מצאו שלאנשים שסובלים מפחדים ומחרדות, יש קושי
משמעותי להקשיב לקול הפנימי ולאינטואיציה ולפעול על פיהם.
זה לא לגמרי פשוט בשבילנו להקשיב לאינטואיציה ולקול הפנימי
ולחדד את היכולת שלנו לשמוע נכון וגם לסמוך עליהם.
פשוט בגלל שאף פעם לא באמת לימדו אותנו להקשיב להם
ולסמוך עליהם. את האינטואיציה אנחנו יכולות להרגיש ממש בגוף,
אבל מה שיכול לבלבל זה, שגם את הפחד אנחנו מרגישות בגוף
אז בהמשך וגם בסרטון, אני מסבירה איך להבדיל ולהבחין
בין שתי התחושות בגוף.
אז איך נדע מתי מדבר אלינו קול פנימי
מהימן שאפשר לסמוך עליו
ומתי זה קול פנימי שמייצג בכלל את הפחד?
יש סימנים ברורים שעוזרים להבחין כך שאי אפשר להתבלבל.
קבלי 4 סוגי אבחנות כולל 4 שאלות שתוכלי לשאול את עצמך
כדי להבדיל:
-
האם את בראש או בגוף ?
חרדה מגיעה מהמחשבות ומתפיסה שלנו על משהו כמסוכן
קול פנימי מגיע כאילו משום מקום. הוא פשוט מגיח בלי רקע מוקדם.
מאיפה מגיע הקול הזה? האם מהמחשבות או מהגוף?
אי אפשר להקשיב גם לשכל המפטפט וגם לגוף, זה פשוט לא עובד.
זה כמו לנסות לראות סרט בשני מסכי טלוויזיה, נצטרך לבסוף
להתמקד באחד ולהחליט להתבונן בו.
אז אם את בחשיבה של “מה יהיה אם”.. חשיבה על העבר או על העתיד,
את יכולה להיות לגמרי בטוחה שאת מחוברת לראש ולא לקול הפנימי.
כשאני לא חושבת ואני בגוף, הגוף לא יחווה פחד אלא אם הוא נתקל
עכשיו מיד באריה או בסכנה ממשית הישרדותית. אבל אצל רובנו
הפחדים והחרדות לא מגיעים מסכנה אמיתית מוחשית אלא מקורן
במחשבות ודאגות על העתיד. אם נסיט את ההתבוננות אל הגוף
ואל הכאן ועכשיו, נראה שבגוף אין פחד.
2. האם את ברגע, ב”כאן ועכשיו” או בעתיד?
הדרך היחידה של הקול הפנימי ושל האינטואיציה לדבר אלינו
זה בכאן ועכשיו. אין לה עבר ואין לה עתיד. אנחנו לא יכולות
להרגיש אינטואיטיבית ולשאול את הקול הפנימי שלנו האם
נכון לנו לעזוב את העבודה בעוד חצי שנה. הקול הפנימי
לא יכול לנבא עתיד. הוא יכול להרגיש לגבי ההווה, לגבי הרגע
הזה, מה נכון לי. מה הגוף מרגיש ברגע זה שנכון לי?
הבעיה היא שבחיי היום יום שלנו אנחנו לא נמצאות ברגע.
אנחנו כל הזמן נמצאות או בזמן עבר או בזמן העתיד
ונדירים המקרים שבהם אנחנו נמצאות בהווה.
חשוב שנתבונן מה אנחנו מרגישות בפנים בגוף לגבי הכאן ועכשיו.
אם אנחנו בפחד, נשאל את עצמנו האם אני ברגע?
אם אני חושבת על לעזוב את העבודה בעוד חצי שנה ואני דואגת
זה רק אומר שאני חושבת קדימה לעתיד והפחד מדבר. ברגע שיש
חשיבה על העתיד או שחזור של משהו מהעבר, זמנים שהייתי בלי עבודה,
זה אומר שזה לא הקול הפנימי.
3. איך זה מדבר אלייך?
האם זה לוחש ומדבר בצורה סמויה? או צועק, חוזר על עצמו
ואי אפשר להתעלם ממנו?
המחשבות והפחד מדברים בקולות מאוד חזקים וברורים.
זה מגיע בצורה של לופים מחשבתיים שחוזרים על עצמם שוב ושוב
ואי אפשר להפסיק אותם. זה מאוד דומיננטי, מציק ומעיק.
אי אפשר לברוח מפחד וממחשבות. זה לא עובד. זה רק מתגבר יותר ויותר.
לעומת זאת, קול פנימי מדבר בצורה מאוד עדינה, סמויה, שקטה, כמעט לוחשת
לעומת “הצעקות” של השכל והפחד. אם אנחנו לא קשובות מספיק, פספסנו.
זה לא יגיע שוב ושוב. זה עכשיו וזה נגמר. זו הסיבה שמאוד חשוב לתרגל את ההקשבה
ואת המעבר בין המחשבות לבין הגוף כדי לתפוס את הלחש הסמוי שהאינטואיציה מדברת בו.
אם זה חמקני ולא ברור, זה הקול הפנימי. אם זה ברור וצועק, זה השכל והמחשבות.
4. מה התחושה שאת מרגישה בגוף? איך את נושמת?
כשאנחנו בפחד הגוף מגיב בצורה אחרת מאשר הוא מגיב כשהוא מקבל אינפורמציה
שמדריכה אותו להיזהר. בפחד יש לנו כיווץ מאוד חזק בגוף, לפעמים עוד סימפטומים
כמו נשימה שטוחה ומהירה, דפיקות לב וכדומה. כשזה הקול הפנימי,
הנשימה רגועה, זורמת באופן טבעי. כשהקול הפנימי מגיע, הוא מלווה
בתחושה של רוגע, של שקט, ובגוף זה מרגיש כמשהו נעים ומתרחב.
זאת תחושה פנימית של ידיעה, של משהו יציב ושלם ונכון.
הקול הפנימי דוחף אותנו לעשייה, אנחנו כבר לא חושבות על זה,
אם עולה ידיעה שכאן צריך להיזהר, אנחנו פשוט פועלות על פיה בצורה
ברורה, ללא כל ספק, בלי שום שאלה וגם בלי לעצור ולשאול ולשקול.
ברור לנו שזאת הפעולה הנכונה והמדויקת כי זאת ידיעה פנימית עמוקה.
כשאלה הקולות של הפחד, יש עדיין תחושות לא נעימות שגורמות לנו
דווקא להימנע מפעולה, לחשוש ממנה. אנחנו בספק, עדיין שואלות,
לא בטוחות, לא יודעות מה לעשות, מחפשות פתרונות בחוץ.
אם הקול הפנימי הוא זה שדיבר אלינו, לא יהיה לנו יותר צורך לחפש
את הפיתרון בחוץ. נדע בדיוק מה עלינו לעשות.
את השידור הזה ערכתי ב Live בקבוצה שלי בפייסבוק “לצמוח ממשבר גיל
המעבר” אם את רוצה גם להצטרף לחצי כאן
תוכלי לצפות בסרטון שבו אני מסבירה עוד יותר לעומק
על 4 הנקודות והשאלות שעוזרות לך להבחין להבדיל
ולמקד באופן ברור אם את מקשיבה לקולות הפחד
או לקול הפנימי ולאינטואיציה.
בפנים, אנחנו גם עושות ביחד
את התרגיל של ההקשבה לגוף שכתוב למטה
תרגיל הקשבה לתחושות הגוף
שבו רגע במקום נוח ועצמו את העיניים.
דמיינו מישהו אהוב. אדם אהוב או חיית מחמד אהובה.
תרגישו את התחושה של האהבה הזו כרגע בגוף
דמיינו איך אתן מחבקות ומלטפות ואיך זה מרגיש
רק מלדמיין את התמונה הזו.
פתחו רגע את העיניים ושימו לב מה הרגשתן.
בדרך כלל אלה הן תחושות נעימות, מתרחבות, שמחות.
עכשיו עצמו שוב עיניים. קחו כמה נשימות ועכשיו
העלו תמונה פחות נעימה בעיני רוחכם. משהו שמלחיץ
אתכן או מפחיד אתכן. כישלון מסוים או כל אירוע לא נעים
רק לרגע נרשה לעצמנו להרגיש את האירוע הלא נעים ותרגישו
מה קורה לכן בגוף.
תתנערו קצת, תפתחו עיניים. הגוף בטח מרגיש מכווץ ולא נעים.
מרגישים רעד ותחושות לא נעימות. אי אפשר לפספס את השוני
ואת ההבדל בין התחושות.
כל דבר שאנחנו רוצות תשובה לגביו מהגוף, אפשר לדמיין
אותו קורה, לא רק לחשוב עליו אלא ממש לדמיין את זה קורה,
ולהרגיש מה הגוף אומר לגבי הדמיון הזה.
תת המודע יודע מה נכון לנו והוא מדבר אלינו דרך הגוף.
האם זה יכול להיות ערבוב של שניהם?
לפעמים אנחנו יכולות לחוות בו זמנית גם את הידיעה של הקול הפנימי
וגם את הקול של הפחד.
לדוגמא: אם אני יודעת עמוק בתוכי שאני צריכה להתגרש.
שמערכת היחסים הזו היא לא בשבילי ושהיא עושה לשנינו לא טוב
אבל במקביל, אני גם מפחדת מאוד להתגרש. מה יהיה עם הילדים,
איך אני אתפרנס ואתקיים כלכלית לגמרי בעצמי, לא הייתי לבד
כבר שנים, איך יהיה לי הלבד, מה יהיה אם אזדקן לבד ולא אמצא
זוגיות אחרת ועוד פחדים ומחשבות עתידיות שנכנסות לשם.
אבל בבטן, אני יודעת שזה הדבר הנכון ואני לא מעיזה כי אני מפחדת.
בואו נעצום שוב עיניים ונדמיין משהו שהוא נכון לכן אבל אתן מפחדות
לעזוב עבודה, לעבור בית, להתגרש, לצאת לטיול למזרח הרחוק או
כל דבר שבו זמנית בא לכן לעשות ומרגיש נכון אבל גם מפחיד ממש.
בואו תרגישו איך זה מרגיש בגוף?
זה יכול להרגיש מעורבב. מצד אחד יש פרפרים בבטן, פחד וכיווץ בגוף
מצד שני יש מקום שמרגיש שקט ויודע איכשהו שזה יהיה בסדר.
החיים הם מעורבבים. הם מורכבים. לפני כל קפיצה מאוד גדולה,
שינוי גדול ומעבר אל הלא ידוע, זה טבעי שנפחד. אנחנו אמורות
לפחד, זה מגן עלינו ושומר עלינו אז נצטרך לעשות את המעבר הזה
ביחד עם הפחד ובגוף מרגישים ביחד את שתי התנועות בו זמנית.
גם התרחבות וגם פחד. זה מרגיש מאוד אחר מרק פחד שכובש את הגוף
או רק שקט.
אז להבדיל בין הקול של הפחד לקול של האינטואיציה דורש קצת אימון
אבל לגמרי שווה את זה כי זה הופך עבורך לכלי מעולה לחיים.
לתרגל את ההפרדה מהמחשבות, את החיבור לגוף, להיות ברגע
ואז יהיה יותר ויותר קל להבחין בין הקול הפנימי לבין הפחד.
לסיום השידור ביקשתי מסר מקלפי השראה והכוונה אמיתיות
שפיתחתי לנשים ולנערות, עבור כל מי שצופה בסרטון
ולמי שקוראת את המילים האלה
ויצא מסר מדויק ומרגש שבדיוק מתאים לנושא שלנו,
תראי מה יצא
אני עמוסה בהרבה פחדים ומתחים ולכן בתרגיל האחרון שעשינו היה לי מאוד קשה להיפרד מהפחד. בעבר הרחוק האינטואיציה שלי היתה מאוד מפותחת אך הפחד העלים לי אותה לגמרי וכל זאת כי פחדתי מעצמי איך מחזירים את האינטואיציה בחזרה? ואם בכלל
לאה יקרה תודה על השאלה החשובה.
קודם כל חשוב לזכור שאי אפשר להיפרד מהפחד 🙂
יש לי שידור אחר ששווה לך לצפות בו על פחדים ואיך להתמודד איתם
ואיך לעבוד איתם בצורה הנכונה ביותר כנסי לכאן:
https://www.anama.co.il/2016/12/04/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93-%D7%A2%D7%9D-%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D/
כאן אני מסבירה בצורה הטובה ביותר לעומק על עניין הפחד
אבל בקיצור – אנחנו לא אמורים להיפרד מהפחד אלא לדעת איך לעבוד איתו
בצורה שהוא לא ישתלט עלינו וכמו שאת כותבת, לא יעלים את ההקשבה לאינטואיציה
ולקול הפנימי.
שנית, האינטואיציה שלך שם. תמיד שם בשבילך, היא לא הלכה לשום מקום
מה שקרה זה שאת נתת יותר משקל להקשבה לפחד מאשר להקשבה לאינטואיציה ולכן,
בגלל שהאינטואיציה מדברת בקול סמוי ושקט את כבר לא שומעת אותה
וכפי שכתבת “הפחד העלים אותה לגמרי”.
לכן, אני ממליצה לעבוד עם טכניקות שמחברות אותך שוב לעצמך והכוונה לכל החלקים בך
אלה שמעבר לשכל (כי השכל הוא מקור הפחדים) והטכניקה הפשוטה ביותר והזמינה ממש כאן
באתר הזה זאת המדיטציה בדמיון מודרך.
עשי אחת מהמדיטציות במתנה שלי לפחות פעם אחת ביום באופן קבוע למשך 29 יום לפחות
וראי איך החיבור הזה חוזר לאיטו אלייך.
בהצלחה יקירה
אנאמה יקרה
למדתי שישנה עוד דרך לדעת האם אנו מחוברות לפחד או לקול הפנימי הרגוע והמחזק גם כשאנו בהקשבה לעצמינו ,ושמות לב היכן המחשבות שלנו נמצאות .
וכשאנו חושבות מחשבות של אהבה לגבי עצמינו ולגבי הסובב בעולמינו,אנו מחוברות לקול הפנימי המרחיב המעצים,ונרגיש כך בגוף נרגיש רוגע ,תחושת שלווה, תחודה נפלאה. אהבה זו הגנה ,אמונה ,ביטחון ושלווה.
לעומת זאת כשמחשבותינו הן שליליות,ומחלישות אומר שאנו לא מחוברות לקול הפנימי המרחיב , ,המנחם והאוהב,
אשמח לתגובתך על דברי אלו.
תודה
ברכה
ברכה יקרה, קודם כל, להיות עם מחשבות חיוביות זה נפלא וחשוב אבל לדעתי האישית אין הבטחה שכאשר את מחוברת למחשבות חיוביות את מחוברת יותר או פחות לקול הפנימי או לאינטואיציה שלך. נהפוך הוא, לפעמים האינטואיציה והקול הפנימי מזהירים אותנו מפני סכנה, מגייסים אותנו להיות מוכנים להגן על עצמנו מפני משהו שהוא לא חיובי ולכן יקרה לנו משהו בגוף, תחושה שהיא לא נעימה, למשל צמרמורת בעמוד השדרה, כיווץ בבטן ואז יכולה להגיע מחשבה כביכול “שלילית” אבל למעשה מטרתה היא חיובית כי היא חייבת להזהיר אותנו. זה מאוד מורכב ובטח לא כזה דיכוטומי כמו מחשבה חיובית משמעה חיבור לקול הפנימי. הלוואי וזאת הייתה יכולה להיות מעין נוסחא פשוטה כזו, אבל זה לא כך. את ההקשבה העדינה הזו פנימה יש לתרגל ולפעמים לוקח שנים רבות לאמן אותה. דווקא לנקות את המחשבות ולהקשיב לגוף וכאשר המחשבה נקיה, יכולה להופיע אחת שהיא מתוך הקול הפנימי. חשוב להבדיל בין הקולות של השכל לבין הקולות של האינטואיציה והקול הפנימי וזה לא פשוט.