מחשבה יוצרת מציאות – האם זה שטויות או שיש מאחורי זה בסיס מדעי?

"מחשבה יוצרת מציאות" הוא אחד המשפטים שאנחנו שומעים שוב ושוב בעולם ההתפתחות האישית והרוחנית. לפעמים הוא מגיע יחד עם רעיונות כמו חוק המשיכה, תדרים, זימון מציאות או האמונה שאם רק נחשוב מספיק חיובי ונאמין במה שאנחנו רוצים, נוכל למשוך אותו אל חיינו.

גם אני פגשתי לאורך השנים הרבה מהתפיסות האלה. חלקן דיברו אליי מאוד וחלקן גרמו לי לשאול שאלות. כי אם מחשבה בוראת מציאות, מה זה אומר על הדברים הקשים שקורים לנו? האם אדם שחלה, איבד מישהו, פוטר מהעבודה או עבר טראומה "יצר" את המציאות הזאת במחשבות שלו? ומה קורה כשאנחנו מפחדים ממשהו? האם עצם המחשבה עליו עלולה לגרום לו להתגשם?

בעיניי, אלה לא שאלות שוליות. במיוחד כאשת טיפול, חשוב לי מאוד שלא נהפוך רעיון שיכול להיות מועיל למסר שמטיל על אנשים אחריות ואשמה על דברים שמעולם לא היו בשליטתם ומצד שני, גם להגיד ש"מחשבה יוצרת מציאות" היא פשוט שטות, יהיה בעיניי פספוס.

כי למחשבות שלנו באמת יש כוח. הן משפיעות על מה שאנחנו שמים לב אליו, על הדרך שבה אנחנו מפרשים את מה שקורה לנו, על הרגשות והתגובות הגופניות שלנו, על ההחלטות שאנחנו מקבלים ועל הפעולות שאנחנו עושים וכל אלה בהחלט יכולים להשפיע על המציאות שנוצרת בחיים שלנו.

אז במאמר הזה אני רוצה לעשות קצת סדר: להפריד בין אמונה רוחנית לבין מה שאנחנו באמת יודעים מהפסיכולוגיה ומחקר המוח, ולבדוק באיזה מובן מחשבה יכולה ליצור מציאות ובאיזה מובן היא לא.

התשובה הקצרה שלי היא: כן ולא. תלוי למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "יוצרת".

אם הכוונה היא שכל מחשבה שאנחנו חושבים נשלחת אל היקום ובדרך כלשהי מושכת אלינו אירוע שתואם לה, אין כיום בסיס מדעי שמאפשר לקבוע שכך המציאות עובדת וזה גם אומר שאפשר לנשום לרווחה: מחשבה מפחידה שעברה לנו בראש אינה נבואה. אם דמיינתי שיקרה משהו רע לילד שלי, זה לא אומר שגרמתי לכך לקרות. אם התעוררתי בבוקר פסימית, לא "זימנתי" לעצמי יום רע. מחשבות שליליות, מטרידות ואפילו מוזרות הן חלק טבעי מהפעילות של המוח האנושי ועצם הופעתן אינה הופכת אותן למציאות.

למעשה, הניסיון לשלוט בכל מחשבה כדי ששום דבר "שלילי" לא ייכנס לראש עלול בעצמו להפוך למקור של חרדה. במקום לעזור לנו, הרעיון של מחשבה בוראת מציאות עלול לגרום לנו להתחיל לפחד מהמחשבות של עצמנו.

אבל יש דרך אחרת, הרבה יותר מבוססת, להבין את המשפט הזה.

המחשבות שלנו משפיעות על האופן שבו אנחנו פוגשים את המציאות. הן יכולות להשפיע על מה שנראה ומה שנפספס, על המשמעות שניתן לאירועים, על מה שנרגיש בעקבותיהם ועל מה שנבחר לעשות.

נניח שאני מגיעה לראיון עבודה עם מחשבה עמוקה ש"אני לא מספיק טובה ושבטח יגלו את זה". המחשבה הזאת לא שולחת תדר שגורם למראיין לדחות אותי, אבל היא יכולה להשפיע על הגוף שלי, על הביטחון שבו אדבר, על התשובות שאתן ואפילו על השאלה אם אעז להגיש מועמדות להזדמנות הבאה.

לעומת זאת, אם אני מאמינה שיש לי סיכוי ושמותר לי לנסות, ייתכן שאזהה אפשרויות שקודם פסלתי, אפנה לאנשים, אעז להגיש מועמדות ואמשיך לנסות גם אחרי דחייה.

בשני המקרים המחשבה לא יצרה את העולם החיצוני יש מאין. היא השפיעה על הדרך שבה פעלתי בתוכו וזה כבר כוח משמעותי מאוד.

אחת הדרכים הפשוטות להבין יצירת מציאות בלי להזדקק להסבר מיסטי היא לראות את השרשרת שמתרחשת בתוכנו:

מחשבה ← קשב ופרשנות ← רגש וגוף← בחירה והתנהגות ← תוצאה

ניקח למשל מחשבה כמו: "אף אחד לא באמת רוצה להיות איתי."

אם זו אמונה שאני נושאת איתי לאורך זמן, היא עשויה להשפיע על הדרך שבה אפרש מצבים חברתיים. אדם שלא החזיר לי הודעה במשך כמה שעות יכול להיתפס מיד כהוכחה לכך שהוא אינו מעוניין בי. ייתכן שאפגע, אתרחק או אפסיק ליזום. האדם שמולי עשוי לפרש את ההתרחקות שלי כחוסר עניין ולהתרחק בעצמו. בסופו של דבר אני עלולה למצוא את עצמי לבד יותר ואז לומר: "ידעתי. אף אחד לא באמת רוצה להיות איתי."

האם המחשבה "זימנה" את המציאות הזאת? לא במובן קסום. אבל היא השתתפה ביצירת מעגל שהשפיע על מה שקרה.

בפסיכולוגיה אנחנו מכירים תהליכים כאלה מזוויות שונות. למשל, נבואה שמגשימה את עצמה מתארת מצבים שבהם ציפייה מסוימת משפיעה על ההתנהגות באופן שיכול לתרום לכך שהתוצאה הצפויה אכן תתרחש. חשוב לא להגזים גם כאן: הציפיות שלנו אינן שולטות באנשים אחרים ואינן קובעות לבדן את התוצאה. אבל הן יכולות להיות אחד הגורמים שמשפיעים עליה.

גם הקשב שלנו אינו קולט את כל מה שמתרחש סביבנו באותה מידה. בכל רגע מגיעה אלינו כמות עצומה של מידע והמוח נדרש לבחור למה להפנות תשומת לב. מטרות, ציפיות ודברים שחשובים לנו יכולים להשפיע על מה שיבלוט עבורנו בתוך כל המידע הזה.

אחת המערכות שמשתתפות בתהליך הזה היא מערכת העוררות הרשתית, Reticular Activating System או בקיצור RAS. מדובר ברשת של מבנים עצביים שמקורה בין השאר בגזע המוח ויש לה תפקיד חשוב בערנות, בעוררות וביכולת שלנו להיות קשובים לסביבה. היא אינה "מנוע חיפוש" שמחפש עבורנו כל דבר שאנחנו חושבים עליו, כפי שלפעמים מתארים אותה בעולם ההתפתחות האישית, אבל היא חלק ממערכות המוח שמאפשרות לנו להיות ערניים ולהפנות קשב למה שרלוונטי עבורנו.

הקשב הסלקטיבי עצמו הוא תהליך מורכב יותר, שמעורבות בו רשתות מוחיות נוספות. מחקרי מוח מראים שהקשב שלנו מושפע לא רק ממה שבולט בסביבה, אלא גם מהמטרות שלנו: כשמשהו נעשה רלוונטי עבורנו, המוח יכול לתת עדיפות למידע שקשור אליו.

זו אחת הסיבות שלפעמים, כשאנחנו מתחילים להתעניין במשהו, נדמה לנו שהוא פתאום נמצא בכל מקום. העולם לא בהכרח השתנה, מה שאנחנו שמים לב אליו השתנה.

וכאן נמצא בעיניי אחד החלקים המעניינים באמת ברעיון של מחשבה יוצרת מציאות: כשמשהו משתנה באופן שבו אנחנו חושבים, אנחנו עשויים להתחיל לראות אפשרויות שלא ראינו קודם, לפרש מצבים אחרת, להגיב אחרת ולבחור פעולות אחרות.

זה לא אומר שהכול בידיים שלנו. המציאות מושפעת גם מאנשים אחרים, מנסיבות החיים, מהגוף שלנו, מהמצב הכלכלי והחברתי, ממזל ומאירועים שאין לנו שום שליטה עליהם. אבל בתוך המציאות הזאת יש מרחב שבו המחשבות שלנו כן משפיעות.

לא מפני שהן קסם, אלא מפני שהן חלק מהמערכת שדרכה אנחנו תופסים את העולם ופועלים בתוכו.

הרעיון שלמחשבות שלנו יש כוח ליצור או להשפיע על המציאות לא התחיל בפסיכולוגיה המודרנית. בצורות שונות אפשר למצוא אותו במסורות רוחניות ובגישות להתפתחות אישית ובעשורים האחרונים הוא הפך מוכר במיוחד דרך מושגים כמו "חוק המשיכה", זימון מציאות או האמונה שאנחנו מושכים אל חיינו את מה שאנחנו חושבים ומרגישים.

אני עצמי פגשתי לאורך השנים הרבה מהרעיונות האלה וחלק מהם עדיין משמעותיים עבורי. אני מאמינה שלכוונה שלנו יש חשיבות ושיש ערך גדול ליכולת לדמיין אפשרות אחרת לחיינו ולכוון את עצמנו אליה.

אבל כאן חשוב לי לעשות הבחנה.

כשאנחנו אומרים בשפה רוחנית ש"מחשבה יוצרת תדר" או שאנחנו "מושכים" אלינו מציאות מסוימת, אנחנו מדברים על תפיסה רוחנית. המדע כיום אינו מאפשר לנו לקבוע שמחשבות משדרות תדר שמושך אלינו אירועים חיצוניים, כסף, זוגיות, מחלה או אנשים מסוימים.

וזה בעיניי גבול חשוב, לא רק מבחינה מדעית אלא גם מבחינה אנושית.

כי האמונה שכל מה שקורה לנו הוא תוצאה של המחשבות או ה"תדר" שלנו יכולה בקלות להפוך להאשמה: אם משהו רע קרה לי, אולי חשבתי לא נכון. אם אני חולה, אולי יצרתי את המחלה. אם הזוגיות לא הגיעה, אולי אני לא בתדר הנכון.

אני לא מאמינה שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו אחריות כזאת.

יש בחיים דברים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם ויש דברים שאינם בשליטתנו. אנשים אחרים מקבלים החלטות משלהם. הגוף שלנו מושפע מגנטיקה, גיל וסביבה. אנחנו חיים בתוך מציאות חברתית וכלכלית ולפעמים מתרחשים אובדן, מחלה, מלחמה או אירועים מקריים שאיש מאיתנו לא בחר ולא "זימן".

אבל העובדה שלא הכול נוצר באמצעות המחשבה אינה אומרת שלמחשבה אין כוח.

בעיניי אפשר לשמור משהו עמוק מתוך הרעיון הרוחני של יצירת מציאות, בלי להפוך אותו לחוק פיזיקלי: אנחנו יכולים לטפח כוונה, לדמיין אפשרויות שעדיין אינן קיימות, לשים לב למה שאנחנו רוצים ליצור בחיינו ואז לבדוק מה מתוך זה נמצא בתחום ההשפעה שלנו.

ופה דווקא נוצר חיבור מעניין מאוד בין העולם הרוחני לבין הפסיכולוגיה: דמיון וכוונה לבדם אינם מבטיחים תוצאה, אבל האופן שבו אנחנו חושבים על העתיד יכול להשפיע על הדרך שבה נפעל כדי להגיע אליו.

וזה מוביל לשאלה מעניינת עוד יותר: האם מספיק לדמיין את המציאות שאנחנו רוצים?

הרבה שיטות של יצירת מציאות מציעות לנו לדמיין בפרטי פרטים את הדבר שאנחנו רוצים: לראות את הבית, העבודה או הזוגיות, להרגיש כאילו כבר השגנו אותם ולנסות לחוות את העתיד הרצוי כאילו הוא כבר כאן.

לדמיון אכן יכול להיות תפקיד חשוב. אבל המחקר מציע תמונה מעניינת יותר מאשר "תדמיינו וזה יקרה".

למעשה, פנטזיה חיובית על התוצאה בלבד אינה בהכרח גורמת לנו לפעול יותר. מחקרים בתחום השגת מטרות מצאו שבנסיבות מסוימות התמקדות רק בעתיד הרצוי יכולה אפילו להיות קשורה לפחות מאמץ להשגתו. לעומת זאת, גישה שבה אנחנו מחזיקים מול העיניים גם את העתיד שאנחנו רוצים וגם את המכשולים במציאות שעומדים בינינו לבינו, יכולה לעזור להפוך משאלה לפעולה.

גישה כזאת נקראת Mental Contrasting – ניגוד מנטלי. במקום רק לדמיין "איזה נפלא יהיה כשאגיע לשם", אנחנו שואלים שתי שאלות: מה אני רוצה שיקרה? ומה בתוכי או במציאות עלול להפריע לי להגיע לשם? אפשר לקחת את זה עוד צעד קדימה ולחבר למכשול תוכנית פשוטה של "אם אז": אם המכשול הזה יופיע, מה אעשה?

למשל, במקום רק לדמיין את עצמי מצליחה לפתוח עסק, אני יכולה לדמיין את התוצאה הרצויה ואז לזהות: כשאני צריכה לפרסם את עצמי אני נבהלת מדחייה ודוחה את זה. מכאן אפשר ליצור תוכנית קונקרטית: אם אשים לב שאני שוב דוחה את הפרסום בגלל הפחד, אקדיש עשר דקות לצעד אחד קטן שאני יכולה לעשות עכשיו.

יש לכך גם בסיס מחקרי מעניין. מטא־אנליזה שכללה 21 מחקרים ו־15,907 משתתפים בחנה שילוב של ניגוד מנטלי עם תוכניות "אם אז" ומצאה השפעה חיובית קטנה עד בינונית על השגת מטרות. החוקרים מציינים גם מגבלות ובהן מספר מחקרים לא גדול וסימנים מסוימים להטיית פרסום ולכן אין כאן נוסחת קסם, אבל יש תמיכה בכך שהשילוב בין דמיון של העתיד, זיהוי המכשול ותכנון פעולה יכול לעזור.

וזה משנה מעט את השאלה איך ליצור מציאות. במקום: "איך אדמיין חזק מספיק את מה שאני רוצה כדי שהוא יגיע אליי?" אפשר לשאול: "איזו מציאות אני רוצה ליצור, מה עומד כרגע ביני לבינה, ומהו הצעד שאני יכולה לעשות כדי להתקרב אליה?"

עד עכשיו דיברנו על האופן שבו מחשבות יכולות לעזור לנו לכוון את הקשב, לדמיין אפשרויות ולנוע לעבר משהו שאנחנו רוצים. אבל לפעמים קורה בדיוק ההפך: המחשבות שלנו מצמצמות מראש את מה שאנחנו מאמינים שאפשרי עבורנו.

נניח שאני רוצה לפתוח עסק משלי. ברגע שאני מרשה לעצמי לדמיין את האפשרות הזאת, עולות בי מחשבות כמו: "מי בכלל ירצה לקנות ממני?", "אני לא יודעת לשווק", "יש כל כך הרבה אנשים טובים ממני" או "אני בחיים לא אצליח להתפרנס מזה".

מתחת למחשבות האלה יכולות להסתתר אמונות עמוקות יותר כמו: אני לא מספיק טובה. אין לי מה להציע. כדי להצליח צריך להיות מישהי אחרת ממני. אם אנסה ואכשל, זה יוכיח שאני באמת לא מסוגלת.

בקורס ישן שלי, "ללא מעצורים", היה תרגיל שבו ביקשתי מהמשתתפות לבחור מטרה שהן רוצות להשיג ולכתוב את כל המחשבות שעולות כשהן מדמיינות שהיא באמת מתממשת. במבט לאחור, אני עדיין אוהבת מאוד את התרגיל הזה כי לפעמים דווקא כשאנחנו מרשים לעצמנו לדמיין אפשרות חדשה, אנחנו מגלים את האמונות שמצמצמות אותה בתוכנו.

וזה עוד מקום שבו אפשר להבין מחשבה יוצרת מציאות בצורה הרבה יותר ארצית.

אם אני מאמינה שאין לי מה להציע, האמונה הזאת אינה שולחת ליקום מסר שימנע ממני להצליח. אבל היא יכולה לגרום לי לא להגיש מועמדות, לא לפרסם את העסק שלי, לבקש פחות כסף, להימנע מחשיפה או לוותר אחרי הדחייה הראשונה. כך אמונה פנימית יכולה להשפיע על הפעולות שלי והפעולות שלי כבר משפיעות על המציאות שאני יוצרת.

אבל יש כאן משהו נוסף חשוב: לא כל אמונה שמגבילה אותנו היא אויב שצריך להיפטר ממנו.

לפעמים אמונה כזאת נוצרה בתקופה שבה היא מילאה עבורנו תפקיד חשוב. אולי למדנו שלא כדאי לתפוס יותר מדי מקום, שלא בטוח לסמוך על אנשים או שהימנעות מניסיון חדש מגינה עלינו מביקורת, דחייה או כישלון.

לכן במקום למהר להילחם באמונה או להחליף אותה במחשבה "חיובית", אפשר קודם לנסות להבין אותה. וזה בדיוק מה שנעשה בתרגול הבא.

לפני שנים יצרתי קורס שנקרא "ללא מעצורים", שעסק בחסמים ובאמונות שמונעים מאיתנו לעשות את השינויים שאנחנו רוצים בחיים. כחלק מהקורס הקלטתי מדיטציה לשחרור אמונות מגבילות, ואני בוחרת להביא אותה כאן כפי שהקלטתי אותה אז.

למה היא מתאימה דווקא למאמר על מחשבה יוצרת מציאות? כי לפני שאנחנו מנסים לחשוב אחרת או לדמיין את המציאות שאנחנו רוצים ליצור, מעניין לפעמים לבדוק אילו אמונות אנחנו כבר נושאים בתוכנו לגבי מה אפשרי עבורנו.

המדיטציה משתמשת בדמיון ובשפה סמלית של שחרור, אור והתמרה. אני לא מציעה להבין את הדימויים האלה כתיאור מדעי של מה שמתרחש במוח או בגוף, אלא כדרך חווייתית לעבוד עם אמונה: לזהות אותה, להכיר בתפקיד שהיא מילאה עבורנו ולבדוק מה קורה בתוכנו כשאנחנו מדמיינים שאנחנו כבר לא חייבים להחזיק בה באותה צורה.

לפני המדיטציה – הכינו אמונה שתרצו לעבוד איתה

בהקלטה המקורית המשתתפות כבר הגיעו למדיטציה לאחר תהליך שבו זיהינו אמונות מגבילות, את המקור שלהן ואת הרווח או ההגנה שהן סיפקו. לכן, אם אתם עושים את המדיטציה כאן, כדאי להקדיש כמה דקות להכנה.

בחרו משהו שאתם רוצים ליצור או לשנות בחייכם ושאלו את עצמכם: מה אני מאמין או מאמינה שמונע ממני להגיע לשם?

אפשר לכתוב את האמונה שעלתה ולבדוק:

• מאיפה היא הגיעה? האם שמעתי אותה בבית או מאדם משמעותי? האם היא נוצרה בעקבות חוויה מסוימת?
• האם זו עובדה, או מסקנה שלמדתי להסיק על עצמי, על אחרים או על החיים?
• ממה האמונה הזאת ניסתה להגן עליי?
• מה היא אפשרה לי לא לעשות או לא להרגיש? האם היא הגנה עליי למשל מדחייה, מכישלון, מביקורת או מאכזבה?
• האם אני עדיין זקוק או זקוקה לה באותה צורה היום?

מוכנים? מצאו מקום שקט שבו לא יפריעו לכם בדקות הקרובות, שבו או שכבו בנוחות, והפעילו את המדיטציה.

ומה אם הבעיה היא לא רק אמונה אחת, אלא הראש שפשוט לא מפסיק לחשוב?

אם אתם מוצאים את עצמכם שוב ושוב בתוך לופים של מחשבות, דאגות וחשיבת יתר, ורוצים כלים מעשיים שיעזרו לכם לא רק להבין את המחשבות אלא גם להרגיע את הראש ולנהל אותן אחרת, יצרתי בדיוק לשם כך את הקורס "שקט בראש – לנהל את המחשבות במקום שהן ינהלו אותך".