דפוס התנהגות אוטומטי איך משנים אותו?

אנחנו מגיעים כלוח חלק (או לפחות לוח חלק חלקית) לעולם
ומהר מאוד, הסביבה שלנו מעצבת אותנו ויוצרת בתוכנו
כל מיני אמונות, הרגלים, פרדיגמות ודפוסי התנהגות
כתגובה למה שקורה בחיים שלנו ולאירועים שאנחנו נחשפים אליהם.

אז קודם כל ודבר ראשון מה זה דפוס התנהגות?

אסביר במילים שלי ובצורה פשוטה ומובנת בלי הגדרה מילונית רשמית,
דפוס התנהגות הוא חזרה על התנהגות מסוימת או על תגובה מסוימת
שוב ושוב במצבים כלשהם. אלה הן התנהגויות אוטומטיות. ויש לנו כאלה
מכל מיני סוגים. יש מחשבות אוטומטיות שיכולות להיות חלק מדפוס
לדוגמא דפוס ביקורתיות ושיפוט עצמי אלה הן אוסף של מחשבות
ביקורתיות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ולמעשה הן כבר דפוס שחוזר
על עצמו במערכת היחסים שלי עם עצמי.
זה יכול להיות רגשות כהתנהגות אוטומטית או כדפוס התנהגות לדוגמא
בכל פעם שאימא שלי מעירה לי על משהו, מיד עולה בתוכי כעס
בצורה אוטומטית. בכל פעם אני מבטיחה לעצמי שלא אכעס ושלא אתעצבן
אבל אני לא מצליחה לשלוט בזה וזה פשוט קורה לי שוב כשאני מדברת
עם אימא שלי והיא מעירה לי על משהו, הכעס עולה. זה דפוס של כעס מול אימא.

איך יודעים אם דפוס התנהגות הוא אוטומטי?

לרוב הדפוסים שלנו הם אוטומטיים. זה קורה בגלל איך שהמוח שלנו בנוי.
המוח שלנו בכדי לחסוך באנרגיה ובמשאבים, הוא מסגל לעצמו פעולות אוטומטיות
כדי לא להתאמץ ולהתחמם יתר על המידה. המנגנון הזה חשוב להישרדות שלנו.
זאת הסיבה שכשאנחנו נכנסים לרכב, אנחנו עושים את הפעולות בצורה אוטומטית
מבלי לחשוב עליהם כי הגוף זוכר ואין צורך להעמיס על המוח.
זה מנגנון יעיל שעוזר לנו לשמר משאבים ולפנות מקום לדברים אחרים שחשוב לנו
יותר לחשוב עליהם ולזכור ולהתאמץ בשבילם.
אז הרבה מאוד מההתנהגויות שלנו הופכות להיות אוטומטיות בגלל המנגנון הזה.

איך מרגישים את זה ביום יום?

כולנו מכירות את התחושה הזו שלמרות שאנחנו מודעות למשהו מסוים שמפריע לנו,
לדוגמא להתעצבן על הילדים שלנו כשהם עושים משהו, ולמרות שאנחנו הבטחנו
לעצמנו שזה לא יקרה לנו הפעם, ושהפעם נבוא שלוות, רגועות, איכשהו זה לא עוזר.
זה קורה באופן אוטומטי מבלי שיש לנו יכולת לשלוט בזה.
לפעמים זה קורה לי כל כך מהר, עוד לפני שאני מצליחה לחשוב על זה באופן שקול.
זה פשוט מתפרץ מבפנים. זה שולט בי במקום שאני אשלוט בזה. זה אוחז בי,
מנהל אותי, אני לא מסוגלת לשלוט בזה.

איך נוצרים דפוסי התנהגות?

אני גיליתי שלושה סוגים של אירועים שיוצרים דפוסים.
אולי יש עוד? יכול להיות, אבל אלה הם ללא ספק העיקריים.

דפוסים גנטיים שמועברים בהעברה בין דורית

היום המדע יודע להוכיח (אפיגנטיקה) שדפוסים עוברים גנטית ברחם.
את חלק מהדפוסים שלנו אנחנו יונקים עוד ברחם והם מוטמעים אצלנו
עמוק בדי.אן.איי. עשו מחקר מאוד מעניין על עכברות הרות.

במחקר הזה חשפו את העכברות ההרות לפולס חשמלי ברגע שהשמיעו
צליל מסוים. העכברות למדו לפחד מהצליל ולחכות לפולס החשמלי
שיגיע בעקבותיו.
אחרי שהן המליטו, בודדו אותן מיד מהגורים שלהן וגידלו אותם בנפרד.
כאשר השמיעו את אותו הצליל לגורים, הם התכווצו ופחדו מהפולס החשמלי
שיגיע, למרות שהם אישית מעולם לא קיבלו את הפולס הזה, אלא רק נחשפו
לרגשות הפחד של האימהות שלהם כשהם שמעו את הצליל.
המחקר האכזרי אבל המרתק הזה, מלמד אותנו שדפוסים עוברים אלינו ברחם.
חוויות שלא היינו שותפים אליהם נחקקות בתוכנו כאילו הם קרו לנו.
זה מנגנון הישרדות שנועד לשמר את המין ואת הזן האנושי. אם נקבל בתורשה
את כל הידע בנוגע למה להיזהר ולמה לשים לב, אז נשרוד טוב יותר.

ובאמת אנחנו רואים דפוסים מסוימים שהולכים אחורה רחוק אל הדורות
הנשיים או הגבריים במשפחה שלנו. דורות שלמים של אנשים שנוהגים
באופן דומה. גם רגשות מועברים גנטית. ידוע היום שדיכאון וחרדות
מועברים לנו גנטית.

דפוסים שנוצרים בילדות המוקדמת

חלק מדפוסי ההתנהגות שלנו נוצרים בגיל מוקדם מאוד, בילדות המוקדמת.
החלק האחר, הגנטי, מקבל רק עוד ועוד חיזוק בילדות המוקדמת שכן
אנחנו חשופים לדפוסים של ההורים שלנו גם ברחם אבל גם מתוך החינוך
וההתניות שהם הטמיעו בנו. אם הם מחזיקים בדפוס, רוב הסיכויים שגם
ירשנו אותו גנטית אבל גם הטמיעו אותו בנו בילדות. הדפוסים מתעצבים
בדרך כלל בגילאים שבין חצי שנה לגיל חמש. ישנם גם דפוסים שמתעצבים
מאוחר יותר, אבל רוב הדפוסים הלא מודעים אלה שמנהלים אותנו, נוצרו
מוקדם מאוד כתגובה לסביבה שלנו, להתנסויות, למצבים ולאירועים שקרו לנו.
דפוס ההתנהגות הזה נוצר בדרך כלל כדי להגן עלי ולשמור עלינו מפני קשיים
ומפני אתגרים בעולם. זה מנגנון התנהגות שלנו עם עצמנו אל מול העולם ואל מול אחרים.
את הדפוסים האלה אנחנו סופגים באופן ישיר בלי סינון מההתניות הסביבתיות
של המשפחה, השכונה, הארץ, החברים, דמויות הסמכות שהיו סביבנו.
לדוגמא אם גדלתי בבית שההורים עבדו מאוד קשה וחוו בעצמם את החיים
כקשים, אז אני אקבל אלי את הדפוס הזה של החיים קשים ושצריך לעבוד
קשה בחיים כאמת המוחלטת, כי לא ידעתי ולא חוויתי משהו אחר.

דפוסים שנוצרים בעקבות מאורעות, מצבים, טראומות

בעקבות מצבים כואבים אנחנו יוצרים דפוסי התנהגות. לדוגמא אם גבר שבר את ליבי,
בגד בי או נטש אותי, האירוע הכואב הזה יכול היה להוביל לדפוס של לשמור
על הלב, לא להתאהב, לא לסמוך על אחרים וכו'.
אם חברה אכזבה אותי או שיקרה לי, אני אמעט לסמוך על נשים.
אני עובדת עם כמה נשים בקליניקה שאמרו לי בפירוש שהן לא סומכות על נשים,
שנשים הן נחשיות, מניפולטיביות ושהן מסתדרות יותר עם גברים. לדפוס הזה
יש סיבה שללא ספק נעוצה בעבר, במערכת יחסים מוקדמת שהייתה לי או עם אחותי,
או עם חברה, או עם נשים אחרות שהיו בסביבתי. נכוויתי ולמדתי להיזהר.

חשוב לנו להבין מה המקור של הדפוס כדי לעבוד איתו, כדי לרפא אותו.
הבשורה הטובה היא שהאפיגנטיקה היום מוכיחה שאפשר לשנות את כל
סוגי הדפוסים. אפילו אם הם הועברו אלינו גנטית.
התודעה שלנו חזקה על כל אוטומט באשר הוא.

דפוס התנהגות יכול להתבטא דרך:

דפוס חשיבה

לכל אחת יש את החשיבה שלה, של המיינד שלה,
סוג או סגנון אוטומטי של חשיבה ויש טריגרים
שמפעילים את החשיבה האוטומטית שלנו לדוגמא:
אם אני רואה זוג מתנשק ברחוב, אוטומטית תעלה
בי מחשבה לגבי זה. או מחשבה של איזה כיף להם,
ואיזה חמודים, או חשיבה של למה לי אין את זה וכו'
בדרך כלל החשיבה שלנו תהייה באותו סגנון ומאותו סוג
שוב ושוב. המחשבות שלנו נוטות לחזור על עצמן בסוג של לופ
ובסוג של דפוס שחוזר על עצמו. אנחנו מתרגלים ומתמכרים
לסוג המחשבות והחשיבה שלנו.

דפוס רגשי

גם לרגשות מסוימים אנחנו מתמכרים וזה מוכח מדעית.
כשאנחנו מרגישות רגש מסוים, השדר של הרגש מגיע אל המוח
ומאותת לו להפריש הורמונים מסוימים שמתאימים לצורך של הגוף
להתמודד. אז כשאנחנו מרגישות באופן קבוע וכרוני רגשות כואבים
וקשים כמו עצב, כאב, פחד, כעס וכדומה – האיתות שמקבל המוח
הוא להפריש הורמונים שיעזרו למצבים האלה והם הורמוני הסטרס
כמו קורטיזול ואדרנלין ולעומת זאת כאשר אנחנו מרגישות רגשות
נעימים כמו שמחה, עונג, הנאה, שקט, שלווה אז המוח מקבל שדר
לייצר הורמונים מחדשים וממלאים כמו DHEA ו אוקסיטוצין.
זאת הסיבה שאנחנו מתמכרים ממש פיזית לרגשות מסוימים
כי הגוף רגיל לצרוך את אותם הורמונים. זה הופך לדפוס.

לשמחתנו, התודעה חזקה מהגוף. האתגר הוא שהאוטומציה הזו
היא מאוד מהירה ולא תמיד פשוט לתפוס את התנועה האוטומטית הזו
בו בזמן, ברגע כשזה קורה כדי לעצור אותה.
צריך להתאמן בזה שוב ושוב ממש כמו שעושים עם כל התמכרות אחרת,
צריך להיות נחושות ולהתאמן ולתרגל באופן שיטתי ויציב ונוכח כדי לשבור
את האוטומט שהוא כל כך חזק ממש בביולוגיה שלנו.
התודעה הגבוהה שלנו היא זו שרוצה את הצמיחה ואת הגדילה והיא זו
שיכולה להתבונן באוטומט ולעשות את השינויים.

דפוס פיזי

כשאנחנו קמים בבוקר תמיד נקום דרך אותו הצד, תמיד ננעל את נעל הבית
באותו האופן ברגל המסוימת הזו, כשאנחנו יוצאים מהמקלחת, אנחנו תמיד
נעשה את אותו סדר הפעולות באופן אוטומטי. כשננהג ברכב, נעשה את אותו
סדר הפעולות באופן אוטומטי, אמרנו, שהמוח זקוק להרגלים האלה כדי לנוח,
כדי לחסוך במשאבים ובאנרגיה. הגוף מתרגל לעבוד בתבניות קבועות
אוטומטיות שחוזרות על עצמן. כנל לגבי כאב, הגוף מתקבע על אותן תנועות
ויוצר את אותו דפוס תנועתי שחוזר על עצמו ואם הוא דפוס תנועתי לא נכון,
הוא יכול ליצור כאב.

דפוסי התנהגות דוגמאות

דפוס שליטה

חשוב לי ואני צריכה לדעת איך הדברים יתנהלו. אני אעדיף
לעשות את הדברים בעצמי כי אז אני יודעת שאני אעשה את זה כמו שצריך.
'אם אין אני לי מי לי'. ואני צריכה להיות מאורגנת ולדעת את הכול מראש ולהתארגן
מראש ולהתכונן פיזית ורגשית.

בדרך כלל הדפוס הזה מעיד על צורך פנימי שלי, שקשור רק אלי ולא לאחרים.
דפוס בא בדרך כלל לענות על צורך, למלא צורך בתוכי. אם ניקח את הדוגמא
שלמעלה, של דפוס השליטה, אז הצורך העמוק שיושב מתחת לדפוס הזה הוא בדרך כלל
צורך בביטחון שזה אחד הצרכים הכי בסיסיים של כולנו. כולנו צריכים להרגיש בטחון
ובטוחים בעצמנו ובסביבה שלנו כדי לשגשג ולהיות בשקט ובשלווה.
אז הצורך עצמו הוא לגיטימי. הדרך שבה אני משיגה לעצמי את הצורך הזה,
הרבה פעמים היא דרך לייצר דפוס התנהגות כזה שיענה לי על הצורך.
כשאני יודעת מה הולך לקרות בדיוק, אז אני מרגישה בטוחה. כשאני עושה את הדברים
בצורה ובדרך הנכונה ביותר עבורי, אז יש לי ביטחון וגם סיפוק בפנים.

הצורך בדפוס הזה הוא שלי אישי ופנימי והוא יעלה מול כל סוגי האנשים שאני
אבוא איתם באינטראקציה וגם מול כל מיני מצבים שונים בכל מיני תחומים שונים בחיים
גם בעבודה, גם מול הילדים, גם מול בן הזוג ומערכות יחסים אחרות. זה משהו שאני
בתוכי תמיד אזדקק לו.

דפוס ריצוי ונתינת יתר

להרבה מאיתנו הנשים יש קושי להגיד 'לא'
לשים גבול, להיות אסרטיביות כי אנחנו חוששות לפגוע,
אנחנו מרגישות שאם נגיד 'לא' אז אנחנו לא נהיה אהובות.
אנחנו חוששות שיעזבו אותנו, שיכעסו עלינו. אנחנו נשים של נתינה וקל לנו
יותר לתת מאשר לאכזב אחרים. קל לדפוס הגנטי הזה להשתרש בתוכנו
וקשה לנו לעקור אותו כי הפחדים והחששות להישאר לבד נמצאים שם.

דפוס הקטנה עצמית

חלק מאיתנו רגילות להרגיש בפנים 'לא מספיק שוות'
או 'לא ראויות', להקטין את עצמנו, להטיל בעצמנו ספק,
זה דפוס שלעיתים הוא גנטי, לעיתים הוא נרכש בבית שגדלנו בו,
ולפעמים הוא שילוב של השניים 🙂
כנשים לצערנו אנחנו סובלות מזה הרבה יותר מגברים.

דפוס פרפקציוניזם

מכירות את זה שאתן לא מסיימות משהו או לא ניגשות למשהו
בגלל הצורך לעשות אותו כמו שצריך? לעומק? בצורה הכי טובה,
הכי טוטאלית, הכי עמוקה וזה עוצר אתכן? זה דפוס הפרפקציוניזם.
אם זה לא 100% זה לא מספיק טוב..
בדרך כלל הדפוס הזה נרכש בילדות.

דפוס ביקורתיות

בדפוס הזה אנחנו כנשים אלופות. אנחנו המבקרות הכי אכזריות של עצמנו.
אנחנו רגילות לרדת על עצמנו בכל מחשבה שנייה וזה אוטומטי, זה לא נשלט
זה הרגל נוקשה וקשה שרודף אותנו ולא משנה כמה אנחנו מבינות בשכל
שאנחנו צריכות לחשוב חיובי ולאהוב את עצמנו, החוויה הפנימית של הדפוס הזה
היא של ביקורת ושיפוט. אנחנו עושות לעצמנו חיים קשים. בדרך כלל גדלנו
בבתים ביקורתיים וההורים שלנו גם הם היו חשופים לילדות בבתים ביקורתיים.
הגיע הזמן שנתחיל להיות יותר רכות ואוהבות לעצמנו. כי אם אנחנו לא נעשה
את זה בשביל עצמנו, מי יעשה את זה עבורנו?

דפוס דחיינות

יוצא לי לעבוד הרבה עם נשים שכועסות על עצמן ומאוכזבות מעצמן שוב ושוב
כי הן דחייניות. את הכול הן דוחות לרגע האחרון, ועושות רק כשאין ברירה.
הן היו רוצות לעשות מראש, לעשות בשמחה, להגיע לדברים מרצונן החופשי
בכל בוקר הן מחליטות שהיום הם יעשו את המעשה, אבל שוב, הן מוצאות
אלף ואחד דברים אחרים שמושכים אותן לכיוונים אחרים והזמן עבר ושוב
הן לא עשו את המשימה. אני רוצה להגיד את זה חד וחלק. הדפוס הזה לא קיים סתם.
הוא לא קיים כי אתן גרועות וחסרות תקנה. הוא קיים כי הוא עוזר לכן איכשהו.
הוא שומר עליכן. אולי המשימה בכלל לא מתאימה לכן? אולי יש שם קושי?
צריך לבדוק מה הקושי, כדי לעבוד עם הדפוס הזה.

כשמדברים על שינוי דפוסי התנהגות למה מתכוונים?

הצעד הראשון לשינוי הדפוס הוא לאבחן את הדפוס. אני מתבוננת ורואה אם אותו הדבר
קורה לי עם כל מיני סוגי אנשים ובכל מיני מצבים, אז זה אומר שזה דפוס.
משהו שחוזר על עצמו לדוגמא: אם שוב ושוב אני מושכת לחיים שלי בני זוג
שפוגעים בי ועוזבים אותי. או אם שוב ושוב אני לא מקודמת בעבודה, בוחרים
אנשים אחרים שמקדמים אותם על פני. או אם שוב ושוב אני מתעצבנת כשאנשים
תלויים בי, או לא זקוקים לי, או לא רואים אותי, או לא מעריכים אותי. זה לא משנה
מי עומד מולי, תמיד ארגיש כעס כשזה קורה. זה דפוס.
כל דבר שקורה לי שוב ושוב בלי יכולת שליטה שלי, זה דפוס.

הצעד השני, צריך לזכור שכל דפוס הגיע ונבנה בגלל כוונה טובה אז חשוב לנו
לעבוד עם הדפוסים שלנו שהם לא ראציונליים עם המון חמלה ואהבה וקבלה.
נעבוד איתם לא עם אנרגיה של מאבק ומלחמה, אלא עם אנרגיה של הבנה
וריפוי. כי חוקי הפיזיקה הקוונטית מראים לנו שרק אהבה מרפאה.
אז נחפש להבין מה הכוונה הטובה של הדפוס. איך הוא משרת אותנו לטובה
(או לפחות חושב שהוא משרת אותנו לטובה). אז נגיד להם תודה על הכוונה הטובה,
נחבק אותם ומשם השינוי יקרה

בסרטון אני מדברת על:

  • מה זה דפוסי התנהגות אוטומטיים והתנהגות אוטומטית ולמה הם בכלל נוצרים?
  • איזה סוגי דפוסי התנהגות שונים יש לנו ואיך להבחין ביניהם?
  • איזה מרכזים בתוכנו יוצרים את הדפוסים שלנו ומה ההבדלים ביניהם?
  • מהן 3 הדרכים שבהם נוצרים דפוסים ומה ההבדל ביניהם לבין יתר ההתנהגויות האוטומטיות?
  • איך לאבחן ולהבדיל בין ההתנהגויות האוטומטיות ואיך לאבחן דפוס התנהגות מעכב?
  • למה כל כך חשוב לאבחן ולהבדיל בין הדפוסים?
  • איך אפשר להגיע למקור שיצר את הדפוס האוטומטי ולמה זה חשוב?
  • איך להבדיל בין תכונה מולדת שלי לבין דפוס אוטומטי?
  • למה כל כך קשה ליישם את המודעות במקומות שההתנהגות היא אוטומטית
  • איך ולמה תת המודע מייצר דפוסים כאלה?
  • איך דפוסים אוטומטיים עוזרים לנו ובאים לטובתנו?
  • מה הם השלבים לריפוי דפוסים?
  • איך ומתי תת המודע מוכן לשחרר אותם?

בסרטון, דרך דוגמאות של כמה דפוסים אוטומטיים נפוצים
כגון: לרצות אחרים, להקטין את עצמי, פרפקציוניזם, דחיינות
אנחנו מבינות את המנגנון של דפוסים
וגם עושות ביחד תרגיל פשוט אבל עוצמתי לרפא דפוסים אוטומטיים
וגם משדרות לתאי הגוף חוויות והוויות שיתמכו בשינוי

תרגיל לשינוי דפוסי התנהגות

תחשבי על דפוס כלשהו שאת רוצה לשנות
תני לו שם, כותרת ואז תעצמי עיניים ותחשבי על הדפוס הזה
ותעני על השאלה הבאה:
איך הדפוס הזה עוזר לי בחיים? מה הוא נותן לי חיובי?

לדוגמא: איך עוזרת לי הדאגה? מה זה נותן לי בחיובי?
או: איך דפוס הפרפקציוניזם עוזר לי? מה הוא נותן לי חיובי?
או: מה אני מקבלת מדפוס הריצוי שהוא חיובי? מה נותן לי לרצות אחרים?

מצאי לפחות 2 דברים חיוביים שההתנהגות האוטומטית נותנת לך
(בסרטון למטה אפשר לקבל דוגמאות חיות ממשתתפות)

בדרך כלל הדברים החיוביים האלה יהיו צרכים פנימיים מאוד לגיטימיים
ומאוד חשובים והשלב הבא, זה למצוא איך לספק לעצמנו את הצרכים האלה
בצורה טובה יותר. ואז בתוך תהליך, לאט לאט הגוף לומד להחליף את הדפוס
בדפוס חדש, אחר, שמשרת אותנו טוב יותר ושימלא את הצרכים החשובים האלה
שלנו בצורה יעילה יותר.

בפעמים הבאות כשהדפוס עולה, חבקי אותו ואת הכוונה הטובה שלו,
חבקי את הצורך שיושב מתחתיו ואמרי לו תודה. תודה על הכוונה הטובה
ואז תמצאי דרך חלופית לספק לך את הצורך.

בסרטון שלמעלה בדקה 51 בערך, אנחנו גם עושות עבודה אנרגטית ביחד
על הדפוסים שלנו. אולי שווה לך לפנות קצת זמן ולצפות בסרטון ולעשות ביחד איתי
את התהליך.

כתבי לי כאן למטה את כל השאלות שיש לך על שינוי דפוסים אוטומטיים
וגם אשמח ספרי לי מה עוזר לך לשנות דפוסים?

בואי נצא ביחד למסע התפתחות אישית משמעותי
ותגלי איך לצמוח ממשבר גיל 40 ולהיות שלמה שלווה ושמחה

בואי, עכשיו הזמן שלך