אנחנו, בני האדם, אנחנו יצורים שמאוד זקוקים לבטוח ולמוכר.
קשה לנו עם חוסר וודאות ועם לא ידוע.
תסתכלו על ילדים, מגיל מאוד צעיר הם זקוקים לשגרה, כזאת שתנחם אותם
ותרגיע אותם ותבטיח להם שהכול בסדר.

כמבוגרים אנחנו לא שונים, גם אנחנו זקוקים לשגרה שלנו, לידיעה שהכול בסדר
וכשדברים מתערערים סביבנו, או משתנים, לא משנה אם מבחירה או לא, מאוד קשה לנו.
כשאנחנו סובלים מחוסר וודאות משהו מאיים עלינו בפנים
וגורם לנו למתח פנימי ולתחושות לא נעימות.

הפחד מהלא ידוע וחוסר הוודאות הם בין הפחדים הגדולים ביותר שיש לנו בתת המודע.
לרוב אנחנו לא מודעים אפילו שהם קיימים…
אבל אם נחקור לעומק, נראה שמתחת לרוב הפחדים כמו:
פחד משינוי, פחד מכישלון, פחד מהצלחה, פחד לאבד שליטה
קיים הפחד הזה מה לא ידוע ומהלא נודע וקושי להתמודד עם חוסר וודאות.
פחד מהלא נודע הוא טבעי וקיים אצל כולנו, במינון שונה ובעוצמה אחרת
ולכן, מידה מסוימת של פחד כזה, היא בריאה.

הבעיה מתחילה כשהפחד מהלא נודע מתגבר בתת המודע שלנו ומשתלט עלינו
ואז מבלי שאנחנו שמים לב, הוא מנהל אותנו ומעכב וחוסם אותנו
מפריע לנו לעשות דברים, להתקדם, להגיע למטרות שלנו.
גורם לנו לעצור, לחשוש, להטיל ספק, לפחד, להימנע מלעשות דברים.

בימים האחרונים אני אורזת את הבית ועוברת עם משפחתי לגליל
ובין ארגז לארגז כשאני מקפלת את החיים המשותפים של המשפחה שלנו לתוך קופסאות
אני מתבוננת ברגשות ובתחושות שזה מעלה בתוכי, ואני משתמשת בזה כמנוף לצמיחה ולגדילה.
15 שנה אני חיה כאן, באותו המקום, שאותו אני מאוד אוהבת
והוא גן העדן הקטן שלי…
כאן הכרתי את בעלי, כאן ילדתי את שני בני כאן נמצאים כל החברים שלי
הכל כל כך מוכר ונוח והנה, מבחירה, אני הולכת את הלא נודע
קופצת קפיצה מאוד מפחידה שבאמת באמת אין לי מושג לאן היא תיקח אותי
והרגעים האלה של השינוי בין המוכר והנוח הישן והאהוב
לחדש, המרגש, המפחיד, האחר, הלא ידוע הם הרגעים הקשים ביותר לנו כאנשים.
זה מזכיר לי את הזמן שארזתי את הדירה השכורה
שלי בתל אביב לפני 17 שנה ונסעתי עם תרמיל על הגב לבד להודו עם כרטיס פתוח
הרגעים האלה שהכול עומד להשתנות ואין לך מושג לאן החיים ייקחו אותך.

ברגעים האלה של החוסר וודאות המקום הפנימי היציב שלנו עומד למבחן.

חוסר וודאות מפגיש אותנו עם השאלות הבאות:

כמה אמון יש לנו? בעצמנו? בקרובים אלינו? ביקום ובבריאה?
כמה אנחנו מסוגלים לאפשר את חוסר הוודאות הזה
ולהסכים לו להיות מבלי להרגיש שום ביקורת או אשמה על זה שהוא כאן?
כמה אנחנו מסכימות להרגיש את היגון והעצב והכאב שבפרידה ממקום
שאוהבים ומכירים כל כך טוב
ויוצאים אל מקום מפחיד, פתוח, אחר, חדש…
כמה אנחנו קשובות לעצמנו ולפחדים ולחששות שלנו?
או שאולי במקום כל אלה אנחנו אומרות לעצמנו –
לא, אל תקשיבי, תפעלי על אוטומט, אל תרגישי רק נעבור את זה וזהו!

עם יד על הלב, כמה פעמים את עושה את זה לעצמך?
אז בכדי להתמודד עם הפחד מהלא ידוע ועם חוסר וודאות
כל מה שעלינו לעשות זה לאפשר אותו ואת כל הפחדים והרגשות האחרים שמתלווים אליו
ואז, כשאנחנו מקבלות את הפחד הזה
ומסכימות לו, מחבקות אותו ומרגישות אותו
הוא משתנה, הוא פחות מאיים. כן, הוא עדיין שם, והוא יהיה שם עד אחרי הקפיצה
עד אחרי השינוי, אבל אנחנו נהייה אחרות בתוכו!
אנחנו נהייה חזקות יותר, אוהבות יותר לעצמנו,
אנחנו נהייה אמיתיות, כנות, אינטימיות וקרובות לעצמנו
אנחנו נהייה חזקות יותר ומסוגלות יותר לקפוץ, להעיז, לחלום.

ספרי לי כאן למטה
איך את מתמודדת עם פחד מהלא נודע והלא ידוע בחיים שלך?
מה עוזר לך במצבים של חוסר וודאות?

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ומודעות עצמית?

עד כמה את שלמה שלווה ושמחה?
בחני את עצמך וקבלי אבחון מדויק של הסדר האנרגטי הפנימי שלך
וגם תרגיל שיעזור לך לאזן אותו