טיפול נפשי
למה הוא לא אמור לגרום לך להרגיש טוב?

ומה כן לשיטתי יכול לעזור לך להרגיש טוב?

כשאנחנו פונות לקבל טיפול רגשי או לקבל טיפול נפשי האינסטינקט שלנו הוא לחשוב שהטיפול יעזור לנו להרגיש טוב. מה זה אומר בכלל להרגיש טוב? עבור כל אחת זה משהו אחר, כי המילה "טוב" היא כללית מאוד, וגם האם זה בכלל נכון?
האם טיפול נפשי באמת אמור לעשות לנו "טוב"?
תשמעי את הסיפור הזה ודרך הסיפור תביני למה לדעתי זה לא נכון.

אני יושבת מול המחשב, בוהה במייל שמולי,
כשהצ'אט של הפייסבוק מצפצף ונפתח חלון שיחה עם
אישה, שאני מכירה עד כה רק וירטואלית.
"אני רוצה לבדוק איך את יכולה לעזור לי היא כותבת.
אני עוקבת אחרי התכנים שלך כבר שנים ומאוד מתחברת.
כבר פניתי אלייך פעם, חיפשתי טיפול נפשי, לפני כמעט שנתיים
ובסוף לא הגעתי אלייך, הלכתי לטיפול בקופת חולים כי זה היה יותר זול.
אני שם בטיפול נפשי כבר שנתיים אבל אני לא מבינה לאן זה הולך".

שתיקה. היא ממתינה לתגובתי.
אני מרגישה את הכאב שלה מבעד למרחק וחושבת לעצמי
שנתיים?! בלי להבין לאן זה הולך?! אני נאנחת.

זאת לא הפעם הראשונה שהן מגיעות אלי, נשים שמקבלות טיפול נפשי באופן קבוע לאורך זמן ארוך, כאילו הן לא יכולות בעצמן, כאילו משהו בהן לא בסדר, כאילו משהו בתוכן דורש תיקון, כאילו לבד הן לא יודעות את הדרך,
כאילו איבדו את עצמן (מה שכמובן לא באמת אפשרי) אבל עדיין עמוק בפנים מרגישות לא טוב. משהו עדיין חסר. אני שומעת את זה קורה הרבה.

היא ממשיכה לכתוב שהיא עצובה ומדוכדכת, מבולבלת, מרגישה שאיבדה את שמחת החיים שפעם הייתה לה, שיש לה פחדים, שכל המתח הזה כבר מגיע אליה לגוף ושהיא מוצאת שהיא חולה הרבה בזמן האחרון. היא כותבת בשטף שנראה שאינו רוצה לעצור כשמצאה אוזן קשבת להכיל את התסכול שלה.

"אני חייבת אבל חייבת ממש עכשיו עזרה. אני חייבת להרגיש טוב יותר ומהר!
איך תוכלי לעזור לי"? היא עוצרת וממתינה לתגובתי.
אני מוצאת את עצמי שוב נאנחת, כי אני מבינה שאני בעצם לא הכתובת המתאימה לה, כי אני לא באמת יכולה לעזור לה, לפחות לא כמו שהיא הייתה רוצה.
אני חושבת איך לנסח את זה ולגרום לה להבין בצורה שלא תפגע בה?

"עם כל הצער", אני כותבת לה, "לא בטוח שאני הכתובת הנכונה בשבילך,
כי אני לא יכולה לעזור לאף אחת להרגיש יותר טוב".

אני עוצרת לרגע ומהססת, אבל אז מבינה שאין מה לעשות, התחלתי ולכן אמשיך.
אני ממשיכה לכתוב בשטף את האמת שלי לתוך המקלדת, מקווה שבצד השני, זה יתקבל בהבנה עמוקה ולא רק שהיא תבין אלא שהיא תוכל לקחת גם משהו מזה לעצמה ולחיים שלה.

"אני אישית, לא מאמינה בטיפולים שמתיימרים 'לעשות שתרגישי יותר טוב'".

זהו, הפצצה נחתה. אני עוצרת, מחכה שהמילים שכתבתי ישקעו.
אלה מילים פרובוקטיביות שקשה לשמוע וגם קשה להבין.
אני שומעת את גלגלי השכל שלה עובדים ואותה תוהה בינה לבין עצמה, מה לעזאזל אני רוצה ממנה? סימני השאלה שלה לא מאחרים להגיע.

"אני לא מבינה", היא כותבת לי, "למה את מתכוונת? עד כמה שידוע לי טיפול נפשי אמור לעזור לך להרגיש טוב וזה מה שאני מחפשת".
הנה האישור שחיכיתי לו כדי להסביר את מהות השיטה שלי, שיטה שפיתחתי אחרי עשרים שנה של ליווי נשים בדרך, גישה שמבחינתי יש בה אמת, שליחות, עומק ואומץ, אבל כזו שלא מתאימה לכל אישה.

"תראי", אני כותבת, מובילה אותה אל הבנה עמוקה שאני מחוברת אליה בכל תא ותא, "מבחינתי את מושלמת כמו שאת, כבר עכשיו, אני מסבירה. עם העצב, עם הכאב, עם הבלבול ועם הפחדים. לכל אלה יש מקום בתוכך ולא רק שיש להם מקום, הם גם כנראה מאוד חשובים ותודה לאל שהם שם, כי הם מסמנים לך אותות והרמזים מהנשמה ומכוונים אותך אל הדרך שאת אמורה ללכת בה והסוד הוא ההקשבה.

כשאת מסכימה להקשיב, ולתת מקום לכל מה שנמצא, מה שקורה הוא חיבור לעצמך ולאמת שבתוכך ברמה מאוד גבוהה ואם את משכילה לעשות את זה מתוך אהבה, אז זה גם מרפא את כל מה שנמצא. זה מזיז בתוכך הרים ופותח את כל החסמים".

אני מרשה לעצמי לשקף לה את האמת שלי כי אני יודעת שזה יתן לה פרספקטיבה חדשה
ויחזק בתוכה משהו משמעותי שאולי אף פעם עוד לא היה.

"אני לא מרגישה שטיפול נפשי צריך ל'טפל בך' אלא להוביל, לכוון, להדריך, לחקור איתך ביחד, לתת לך יד כדי שיהיה לך אומץ ללכת עמוק פנימה לנבכי נשמתך ורגשותייך ולצלול לתוך המקומות שלבד פשוט מפחיד ללכת".

הסכנה בלחשוב שטיפול נפשי יכול לעזור לך להרגיש טוב, זה שזה עלול להשאיר אותך בחוויה הפנימית הכול כך קשה, שבה את חושבת ומרגישה, שמשהו בך לא בסדר, לא מספיק טוב, דורש תיקון ושיש מישהו, אדם אחר, מחוץ לך, שיכול לעזור לך או לקחת ממך את הכאב או הבלבול ולסדר בתוכך את הדברים.

באהבה גדולה אני משקפת לה עד כמה היא נותנת למטפלים חיצוניים
את הכוח שלה ואיך היא נשארת בלעדיו, עירומה, חשופה ופגיעה, שברירית ועצובה.

"מי שבוחרת ללכת איתי את הדרך" אני מוסיפה וכותבת, "מגיעה אלי כדי שאני שוב ושוב אזכיר לה, את האמת עלייה כל הזמן, את האמת על כמה היא יכולה ושווה ועוצמתית וחזקה, על כמה כל התשובות נמצאות בתוכה ועד כמה היא נהדרת כבר עכשיו ועד כמה הדרך שלה מדויקת ואין שום טעות ואיך לזכור ששום בחירה שנעשתה לא נעשתה סתם.
במפגשים איתי, נעשית טרנספורמציה עמוקה ושינויי תפיסה, ובעיקר שינויים בחוויה הפנימית שלה את עצמה ובמערכת היחסים שלה עם עצמה – כמובן לטובה.

מה שמשתנה ללא הכר ובצורה כל כך עמוקה היא עוצמת הקבלה והאהבה העצמית שלה את עצמה, כך שלהרגיש טוב יהפוך להיות בשבילה מצב קבוע שלא תלוי באף אחד ובשום דבר.

במפגשים איתי כל אחת מקבלת כלים שבעזרתם היא יכולה להיות המטפלת של עצמה מבלי תלות באף אחד חיצוני לה וזו המטרה הכי חשובה לכל אישה להיות המשענת של עצמה, להיות מחוברת לעוצמה האמיתית ולגדולה האמיתית שלה, למשאבים ולעוגנים הפנימיים. זה האני מאמין שלי וזה מה שאני עושה.

אז לא, אני לא יכולה לעזור לאף אחת להרגיש יותר טוב אלא לאהוב את עצמה ולהיות
היודעת, הכל יכולה והאהובה בעיני עצמה.
גם אחרי 20 שנה אני מתרגשת בכל פעם שאני אומרת או כותבת את המילים האלה
שבעיני הם אמת טהורה שאליה אני מחוברת בכל נים ונים ובכל תא ותא.
ועכשיו אני ממתינה לראות את התגובה לפצצה שהונחתה.

שלוש הנקודות של הצ'אט הפייסבוקי רוקדות, עולות ויורדות ואני מבינה שהיא מקלידה. אני ממתינה. הנקודות עוצרות ואז שוב ממשיכות ואז שוב הפסקה ואני עוצרת נשימה.
האם היא תהייה מוכנה?
האם האתגר פוגש אותה בנקודת הזמן המתאימה?
האם אני אמורה לעבוד איתה?
שאלות מסתובבות בתוכי ואני תוהה וממתינה.

"וואו היא כותבת לי, אני קצת בשוק מהתשובה שלך זאת הפעם הראשונה שמישהו שאני פונה אליו לטיפול מדבר איתי ככה".


"אני בהחלט מסכימה עם כל מילה שכתבת, אבל אני לא יודעת איך לעשות את כל זה?
והאם אני בכלל יכולה? איך להרגיש את העוצמה שלי? איך לאהוב את המצב שלי ואת עצמי?
וכל זה במצב שלי הנוכחי, כשאני כל כך סובלת וכואבת זה נראה לי כל כך רחוק וכמעט בלתי אפשרי"
"אני לגמרי מבינה" אני כותבת לה ולגמרי מכירה את התחושה שאת נמצאת בה של הפער הגדול וחוסר הידיעה אבל את הדרך לשם אני יכולה להראות לך, כי בזה אני מתמחה.
את כל הדרך אלייך בחזרה, אל העוצמה, הבטחון העצמי, האהבה והקבלה שלך לעצמך שירפאו בתוכך כל תחושה וכל כאב, את זה אני עושה כבר 20 שנה ואם את זה את רוצה, אז נוכל לצאת לדרך ביחד.

וחשוב לי שתביני שתוך כדי הדרך, לפעמים לא תרגישי יותר טוב. יכול להיות שדווקא תרגישי לפעמים שדברים צפים למעלה, ואז התחושה תהייה לפעמים אפילו יותר קשה,
כי בכלל אני לא שופטת חוויות ותחושות כטובות או רעות, נכונות או לא, אין כזה דבר מהפרספקטיבה הגבוהה אלא כל צעד בדרך הוא מדויק וחשוב לתהליך שלך
ואת הכול אנחנו מקבלות בקבלה טהורה. ואת זה נתרגל שוב ושוב במפגשים שלנו.
אז לפעמים בדרך איתי, תעברי דרך הפחד, תרגישי את הכאב, תלכי אל הלא נודע, לפעמים בתוך התהליך אולי תרגישי שהכול מתפרק ושהרצפה נשמטת מתחת לרגליים שלך, אבל אנחנו שם ביחד, ואני מבטיחה לך שזה יהיה מחזק ועמוק ומטהר ומרפא ויעשה שינוי עמוק מבפנים.
לפעמים הריפוי האמיתי עובר דרך שבירת הישן בכדי ליצור את החדש, לפעמים הדבר הנכון הוא להרשות לעצמנו להתרסק בלי ולהתמסר להתרסקות הזאת, אבל לא תמיד, רק לפעמים.

לכן אני ממש לא יכולה להבטיח שתרגישי יותר טוב, אבל אני כן יכולה להבטיח שלא תהיי באותו המקום שבו התחלת את המסע איתי.

ובעיקר חשוב לי שתביני שמבחינתי מטרת המפגשים היא לכוון ולהדריך אותך
איך להתחבר שוב לעצמך, לאמת שלך, לאהבה העצמית שלך ולדרך הרוחנית שלך
ומשם כל היתר מסתדר כתוצר לוואי, כי אנחנו עובדות עבודת עומק ולא מטפלות בסימפטומים שמפריעים לך".

"אני מבינה היא כותבת לי. אני ממש רוצה! ממש ממש רוצה! אין לך מושג עד כמה אני לזה כמהה, עד שלא כתבת את זה, אפילו לא ידעתי שאת זה אני מחפשת.
ואת יודעת מה? היא כותבת לי, לא אכפת לי כמה זה עולה.
עכשיו אני מבינה שאין לזה שום מחיר ושאני מוכנה לתת בשביל זה, את כל ההון שבעולם.
ועכשיו יש לי מטרה חדשה ואני מבינה לאן אני הולכת".

שמחתי להיות שם בשבילה גם אם זה רק להראות לה את נקודת המבט שלי

ועכשיו הייתי שמחה לשמוע ממך את דעתך
האם טיפול נפשי אמור לעזור לך להרגיש יותר טוב?
מה את לוקחת מהשיחה הזו שלי ושלה?

רוצה לקרוא עוד תכנים שבהם אני שוברת עוד מיתוסים חזקים?

האם סליחה באמת כל כך חשובה לתהליך הפנימי ולריפוי שלנו? (רמז לא ממש..)

מהי הבעיה עם חשיבה חיובית ולמה לא תמיד צריך להיות בתדר גבוה?

בואי נצא ביחד למסע התפתחות אישית משמעותי
ותגלי איך לצמוח ממשבר גיל 40 ולהיות שלמה שלווה ושמחה

בואי, עכשיו הזמן שלך