על כוחה של נחישות

איך לגייס נחישות והתמדה?
האם ומתי זה באמת כל כך חשוב?

לאורך השנים הרבות (מעל ל 20 ) שאני עובדת עם נשים בתהליכי מודעות
והתפתחות אישית, לפעמים נראה לי כאילו העולם נחלק לשניים.
יש את הנשים שמוותרות מהר מאוד כשהדברים לא זורמים להן כמו
שהן רצו או דמיינו, נכנסות לסוג של ייאוש ודכדוך או פשוט ממשיכות הלאה
לדבר הבא בלי להסתכל אחורה, ויש את אלה שמתעקשות, נלחמות,
לא מוותרות, נחושות ומתמידות וממשיכות עוד ועוד לכיוון המטרות שלהן.

אני כבר שומעת את גלגלי המוח שלך עובדים ואת השאלה הפנימית
שעולה, אז מה טוב יותר? או מה נכון?
אז, זהו שאין נכון או לא נכון ואין טוב או רע.
לכל צד בסקאלה יש את היתרונות ואת החסרונות שלו.

כמו שאני רואה את זה, הכול עניין של איזון בין הנחישות והיכולת שלך להתמיד
לבין היכולת שלך לפעמים להרפות, לוותר, לקבל את מה שקורה ולהתמסר למצב.
מצד אחד אם נוותר בקלות מידי ונתייאש אז איך נצליח להגיע למטרות שלנו?
אבל מצד שני, בהרבה מקרים, אם נמשיך להילחם ולא נדע לשחרר כשהדברים לא מסתדרים,
יש סיכוי שנשרוף את עצמנו ואולי נגיע לחוויה קשה של אכזבה, תסכול,
תחושות של חוסר אונים, כעס על העולם ועל החיים, ואז יגיע הייאוש..
אז זה כמו אפקט המטוטלת בין קצה לקצה.

אבל בואי רגע ניקח צעד אחד אחורה ונבדוק

מה זה נחישות בכלל?

נחישות היא החלטיות וכוונה חד משמעית להשיג את המטרה.
בעולם המערבי שלנו, מקדשים את התוצאות ואת השגת המטרות
הרבה יותר מאשר את הדרך אל המטרה.
שימי לב לכמויות הסדנאות והרצאות והגישות של הניו אייג'
וההתפתחות האישית שמשווקות לנו את החלום הזה.
שקוראות לנו לחשוב ולהצליח או לדמיין ולברוא מציאות, ומעצימות
בתוכנו את הרעיון שנוכל להגשים, לממש ולהשיג את כל מה שנרצה
אם רק נעבוד מספיק קשה, נתאמץ, נדחוף, נחשוב חיובי, נדמיין ועוד.

הרעיון היפה הזה על הנייר, בפועל והוא גם נכון, יש למחשבה שלנו
ולמילים שלנו ולכוונה שלנו כוח. אני לגמרי בעד ולגמרי מאמינה בזה.
אבל אנחנו גם רואים שזה לא תמיד עובד, לא לכולנו זה עובד
ולא בכל נושא. כי יש דברים גדולים מאיתנו, חזקים מאיתנו, יש לנו
מסלול נשמה אישי שלנו ואם משהו לא נמצא במסלול הנשמה הזה,
לא משנה כמה שמיניות באוויר נעשה, כמה נתאמץ וכמה נדחוף
יש מצב שזה פשוט לא יקרה.

כל כך הרבה נשים מגיעות אלי אחרי שהן ניסו הכול, עברו המון,
הן מרגישות מותשות, עייפות, מתוסכלות, חוות את עצמן ככישלון
כבר לא יודעות מה לעשות, מבולבלות, הן לא מצליחות להגיע לתוצאה
שהן רוצות בין אם זה לרדת במשקל, למצוא זוגיות, להכניס יותר כסף
או כל מטרה אחרת והן לא מבינות למה.

זה לא מפתיע אותי, שזה קורה לכל כך הרבה נשים.
בעולם המערבי עושים לנו סוג של שטיפת מוח שעל תוצאות.
זה כל כך עמוק וגדול ומושרש בתרבות המערבית שלנו.

אז איפה מתחילה להיות הבעיה?

כל עוד הנחישות שלנו תהייה מוגבלת רק לתוצאה
אנחנו עלולות למצוא את עצמנו במצב רגשי לא פשוט.
זה בור ללא תחתית כי הוא פועל בדיוק על העקרון של המוח שלנו
להיות בעתיד תמיד וכל הזמן ולברוח מההווה ולכן גם לא לראות
את הטוב שיש בהווה, את הכאן ועכשיו ואת המתנות שלו.

התפקיד של המוח החושב, החלק המנטאלי שלנו הוא להציב מטרות
ולתכנן תכנונים ולדחוף לכיוון תוצאות.
אבל הוא שוב ושוב לוקח אותנו לעתיד וכאן יש מוקש ענקי שאם אנחנו
לא מכירות אותו, בכל פעם נתפוצץ עליו שוב
(משום מה עולה לי דימוי צבאי ולא הכי נעים. סורי)
אבל ממש חשוב לי שנדבר על זה ונבין את זה
כי בתורות המזרח הרחוק, בעיקר בבודהיזם דווקא מקדשים יותר את הדרך
אל המטרה מאשר השגתה.
כשאני פגשתי את העקרון הזה לפני קרוב ל 30 שנה במסע שלי
שבו שהיתי שנתיים במזרח הרחוק באשראמים ובמנזרים ולמדתי
בודהיזם ותורות רוחניות, הרעיון הזה היכה אותי בתדהמה.
הוא כל כך שונה וכל כך רחוק ממה שאנחנו גדלנו עליו וממשיכים
לפעול לאורו במערב.

אבל כן, הדרך, התהליך שאנחנו עוברות בחיים היא החשובה.
הצמיחה, הגדילה, ההתפתחות, התובנות, התחושה הפנימית
ה Well Being הפנימי שלנו הם אלה שבאמת חשובים בשבילנו
כי החיים הם קצרים ולפעמים מאוד קשים. אז אם נמשיך
להיות נחושים רק כלפי המטרות שלנו נמשיך להיות במירוץ ובסוג
של מרדף אינסופי אחרי הדבר הבא והדבר הזה עלול להיות מאוד מעייף ומתסכל.

אז בואי נכוון את הנחישות וההתמדה שלנו אל הדרך. אל הרגע הזה.
אל מה שבאמת חשוב לנו. האושר שלנו. השמחה הפנימית שלנו. השקט והשלווה
הרוגע הסיפוק והנחת. הרי זה מה שבאמת כולנו רוצות לא?

מתי קל לנו לגייס מוטיבציה לפי המחקרים?

לפי תאוריית הנחישות של Edward L. Deci and Richard M. Ryan
אנחנו נחושים יותר כשהצרכים הבסיסיים שלנו של חופש (אוטונומיה),
תחושת מסוגלות ותחושת שייכות מתמלאים.
זה מזכיר לי קצת את פירמידת החסמים של מסלו שמדבר על הצרכים
הבסיסיים שלנו ורק לאחר שהם מתמלאים, אנחנו יכולים לטפס למעלה
במעלה הפירמידה אל הצרכים הגבוהים יותר.
כשהצרכים הבסיסיים האלה מסופקים, אז המוטיבציה שלנו עולה ואנחנו יכולים
להתמיד ולהיות נחושים ולהגשים ולממש את המטרות שלנו.
מעניין היה לגלות שגם הם רואים את הנחישות כתהליך ולא כתוצאה.
בייחוד לאור העובדה שהחיים הם תהליך משתנה אינסופי. כל הזמן
יש שינויים גם חיצוניים וגם פנימיים בתוכנו. אנחנו רק יכולים להיות,
להרגיש ולהגיב למה שקורה סביבנו ואין כמו הקורונה ללמד אותנו
בלית ברירה דבר או שניים על השינוי והחוסר וודאות האמיתיים שיש בחיים 🙂

איזה סוגי נחישות או מוטיבציה יש לנו?

תורת הנחישות מדגישה שנחישות זה משהו הרבה מעבר
להאם "יש לי" או "אין לי" אותה. היא מפרידה בין שני סוגי
נחישות. ושסוג הנחישות היא זו שחשובה ולא כמות הנחישות.

נחישות פנימית ומהותית intrinsic motivation

היא סוג המוטיבציה שמאופיינת על ידי עניין, סקרנות והנאה
הפרס שנחישות פנימית נותנת לנו היא בעשייה ובפעולה עצמה
שאנחנו נהנים ממנה יותר מאשר התוצאה שלה.
הרגשות הספונטניים שמתעוררים בתוכנו כשאנחנו עושים את
הפעולה זה העניין שנותן ומזין את הנחישות ואת המוטיבציה שלנו.
הדוגמא הכי טובה למוטיבציה פנימית כזו היא ילד שרץ בגן שעשועים,
חופר בארגז החול, הופך ארגז קרטון לבית שלם, כל הדברים האלה
דורשים כמות עצומה של אנרגיה והפרס הוא ההנאה מהפעולה עצמה.

נחישות חיצונית extrinsic motivation

היא סוג של מוטיבציה שמגייסים להשגת מטרה. זה למעשה
מפריד בין הפעולה לבין התוצאה. אני אעשה את הפעולה
רק כדי להגיע לתוצאה. אני אמנע ממאכלים מסוימים כדי להרזות.
האדם עושה את הפעולה לא כי היא מהנה או מעניינת או כיפית
אלא רק כי הוא רוצה את התוצאה. להגיע לפרס שהוא מחכה לו.
לעשות דברים כדי להימנע מעונש, כדי לרצות את בן/בת הזוג,
כדי להתקבל או להשתייך לקבוצה חברתית מסוימת וכו'

אז עכשיו שאמרנו את כל זה המסקנה המתבקשת
היא כל כך נעימה ושמחה בעיני:
תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שיש לך תשוקה אליו, תגייסי נחישות במקומות שבהם
את באמת מרגישה עניין וסקרנות ובא לך לעשות.

ומה לגבי הדיאטה את שואלת? או יותר נכון איך לרזות
ולהישאר בריאה ואיך לגייס לזה נחישות פנימית אמיתית
כדי שזה יוכל להחזיק הרבה זמן ולא לקצרה ולהתפוגג?

על זה יש מצב שנוכל לעבוד רגשית לעומק ביחד
כי האכילה שלנו היא בעיקרה רגשית ונחישות לא עוזרת שם..
האכילה באה למלא משהו פנימי, חסכים, תחושות חוסר,
קושי להרגיש ועוד ועוד.
נחישות זה לא הדבר שעוזר שם.

ספרי לי כאן למטה מה את חושבת על כל זה?