שינוי בחיים לפעמים מביא אתו הרבה קשיים והרבה כאב
ולפעמים מביא הקלה ותחושה של פתיחה מאוד גדולה.

כולנו רוצים שינוי בחיים. כולנו רוצים לשפר את החיים
ולהיטיב עם עצמנו אבל רובנו חוששים מהמחיר
הכבד שלפעמים השינוי מביא איתו.

כשזה בא לשינוי, בתוכנו מתחוללת מלחמה פנימית אינסופית בין שני צדדים:

הצד שמוביל את השינוי בחיים – זוהי הנשמה שלנו
והצד שמחזיק שלא יהיה שום שינוי בחיים אף פעם ונלחם בשינוי – המיינד או השכל המנטאלי שלנו
ולרוב, זה מקור התקיעות.
הנשמה שלנו, מצד אחד, דוחפת ולא מניחה לנו, מכרסמת בנו ומניעה אותנו קדימה
לשינוי המיוחל ואילו השכל, מהצד השני אומר לנו:
"השתגעת??? כל כך נוח ומוכר כאן בואי נישאר בלי לזוז מכאן".
"לזוז זה התאבדות"!
"מי יודע מה יש שם שיותר טוב מכאן"?
ואם אנחנו לא יודעים לעבוד עם שני הצדדים האלה,
קשה לנו מאוד באמת לזוז מהמקום וליצור
את השינוי בחיים שאנחנו חושבים שאנחנו כל כך רוצים.

ונגיד שאנחנו כן עובדים על השינוי. הולכים לטיפולים,
קוראים ספרים, עובדים עם מדיטציות, תרגילים,
אומרים מנטרות, חושבים חשיבה חיובית ועושים את כל מה שאנחנו צריכים
לעשות כדי להתקדם לשינוי בחיים שאנחנו רוצים
לדוגמא: למצוא זוגיות, או להוריד במשקל, או לשפר את הפרנסה,
או למצוא עבודה.

וזה עדיין לא מגיע. ולא מגיע, למרות כל הפעולות שאנחנו עושים.
אז מה בדרך כלל אנחנו עושים?

מוותרים. מתייאשים. חושבים שאין סיכוי, שזה גדול עלינו,
שאין כבר משהו שלא ניסינו
ואתן יודעות מה?

למה לפעמים זה לא מגיע?

אני רוצה לספר לכן משהו חשוב – לפעמים זה לא הזמן
הנכון לדפוס או לדבר לקרות.
שינוי בחיים חייב להגיע בתזמון הנכון.
ויש משהו שנקרא: התזמון האלוהי
ואני רוצה להכיר לכן את המושג הזה היום.
לכל שינוי בחיים שלנו יש את התזמון האלוהי המדויק לו
והשינוי הזה לא יוכל להגיע אפילו לא דקה אחת קודם.
אפילו לא שנייה או חצי שנייה.
אנחנו יכולות לפעמים לעבוד ממש ממש קשה ודברים לא יזוזו.
תאמינו לי, אני מדברת מניסיון.
לגמרי מניסיון! אני אלופת העבודה הקשה על דברים.
ולאורך השנים גיליתי שיש קסם אחד גדול שנקרא "תזמון אלוהי".
ושאם נלמד לעבוד אתו, יפתח לנו כל היקום בפנינו
ואם ננסה להיאבק בו ולהחליט בשבילו, כל מה שזה יוביל אותנו
זה לתשישות ולאפיסת כוחות כי זה פשוט לא יעבוד לנו.

אז לא עדיף לנוח?
אז גיליתי את זה בדרך הקשה. היום אני מבינה שאני יכולה וצריכה
לעשות את ההשתדלות שלי, אבל שהיתר בידי היקום.
אני עושה את כל מה שאני יכולה ויודעת בוודאות, מתוך מקום פנימי
עמוק, שכשיגיע הרגע הנכון של הדבר הזה להשתנות
ולהביא אלי את השינוי המיוחל, זה יקרה מעצמו,
בלי מאמץ, בטוב ובנחת ומתוך שמחה ואהבה עצמית.

מהם הסימנים שזה עומד להגיע?

ועוד משהו גיליתי, יש סימנים מתי דפוס רציני רוצה לנשור ולהשתנות
ולהביא אתו את השינוי בחיים העמוק והמשמעותי.
אתן רוצות לדעת מהו הסימן הכי גדול?

כשהדפוס או המצב הופכים להיות ממש ממש רציניים וקשים
וכואבים הכי הכי – ממש כמו שפצע הוא בשיא הכאב שלו,
אז זה סימן שהדפוס הזה עולה ביתר כאב וביתר שאת כדי להירפא.
שעכשיו זה הזמן לעבוד עליו והפוטנציאל הכי גבוה לריפוי שלו.

ממש כמו שבקבלה כבר לפני כ 2000 שנה כתבו לנו
שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
וגם שלום חנוך בשיר שלו מצטט משם ואומר:
" אהובתי אל פחד, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

זה ממש הפוך על הפוך בדרך כלל אנחנו חושבות שאם יש נושא
שעבדנו עליו מלא זמן והוא לא נפתר ולא משתנה ואז הוא עולה ביתר
שאת וכואב אפילו עוד יותר – אז זאת הליכה לאחור, ואז אנחנו מוותרות
וזה בדיוק הפוך.

למעשה, אנחנו צריכות אז בדיוק לתת את הפוש הכי גדול כי הנושא עולה
חזק יותר כדי לסמן לנו שזה הזמן המדויק לעשות שם עוד צעד ולהשתחרר מזה.
אני אתן דוגמא פרקטית:
אם אני עובדת על האכילה הלא מאוזנת שלי שנים על גבי שנים ויש תקופות
שאני מצליחה לרזות ולשמור על תזונה ויש תקופות שלא, אבל כלום לא באמת זז
משמעותי, אני מסתובבת שוב ושוב סביב ה"לופ" הזה ולא מצליחה להתקדם ממנו
ואז פתאום יש נסיגה מאוד גדולה – אני שוב אוכלת בהקצנה לא מאוזן זוללת בלי
הכרה, לא יכולה להשתלט על עצמי, זה הסימן שאליו חיכיתי.

הנשמה שלי מסמנת לי – עכשיו, עכשיו זה הזמן ללכת שוב לטיפול או לקחת שוב
צעד של התבוננות פנימה וניקוי של עוד אמונות, דפוסים וחסמים שיושבים שם
בינך לבין הגוף שלך. זה הרגע הנכון לתזמון האלוהי להתקדם שם עוד צעד
ולרפא עוד שכבות של פצעים וחסמים שיושבים שם בעומק.

אם אני לא אבין את הסימן ואת הקוד הזה,
ממש כמו בטבע – תמיד חשוך יותר לפני עלות האור
אני ארד על עצמי עוד יותר,
אני אשנא את עצמי, אתייאש, אוותר, ארים שוב ידיים, ארגיש ממש ממש רע
עם עצמי וזה רק יחזק אצלי את התחושה שאין מוצא, שזה גדול עלי
שאין לי סיכוי מול המלחמה הזו.

אבל אם אני אבין שזה רק קוד שדרכו הנשמה שלי מזמינה אותי לקחת עוד
צעד לשינוי – אני אפילו אוכל לברך על הנסיגה הזו, על ההידרדרות הזו
במצב שקורה כדי שאצא רגע מאזור הנוחות שלי ושלא תהייה לי ברירה
אלא להתבונן שוב פנימה ולעשות עוד צעד בעבודה של הניקוי וההתקדמות.
אם אני עובדת על שיפור הזוגיות שלי ודווקא בזמן שאני עובדת על זה הכי קשה
וכלום לא זז פתאום יש החמרה רצינית, רבנו ריב חבל על הזמן, נזרקנו אחורה
עוד יותר והתרחקנו עוד יותר, זה מצוין. זה רק מראה שיש כאן עוד עומק ללכת
אליו ולנקות עוד רבדים שעוד לא התנקו בתוכי.

אז מה יאפשר לנו לפרש את הנסיגות ואת "ההידרדרות" במצב או את
ההחמרה במצב אחרת? מבלי לתת לזה פירושים שליליים?

ומה יאפשר לנו לקחת את הנסיגות האלה כמתנה וכמניע להעמיק
פנימה בניקוי החסמים שלנו?
ואיך נוכל לעשות את זה מתוך אהבה עצמית וחמלה
כדי לרפא את המקומות הכי כואבים בתוכנו
ולהביא אלינו את השינוי בחיים שאנחנו הכי הכי רוצים?

כתבי לי כאן למטה מה עוזר לך לעשות שינוי בחיים
בצורה תומכת ומזינה?

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית?

6 סימנים שיעזרו לך לדעת אם מה שעובר עלייך זה משבר גיל 40
התפתחות אישית אצל נשים מה שונה?
מה היא הסכנה בהתפתחות אישית?
האמת על התפתחות אישית שלא מספרים לך

עד כמה את שלמה שלווה ושמחה?
בחני את עצמך וקבלי אבחון מדויק של הסדר האנרגטי הפנימי שלך
וגם תרגיל שיעזור לך לאזן אותו