"לא נעים לי" האם זה שקר? או שקר לבן?

האם לא להגיד את האמת שלי נחשב שקר לבן?

את מכירה את המצבים האלה של חוסר נעימות מול מישהו אחר?
המצבים האלה שבהם אנחנו לא רוצות לפגוע באחר?
או שאולי אנחנו רוצות לרצות את הצד השני?
רוצות להיות הכי בסדר שאפשר כדי להשאיר הכול הרמוני, זורם ונעים..
מה אנחנו לא עושות בשביל לנסות לשמור על הדברים בנעימות שלהם?

כן, אז לפעמים מהמקומות האלה אנחנו מוצאות את עצמנו משקרות
שקר לבן, קטן כזה ולא מזיק.
אוקי, אז אולי זה לא ממש שקר, אבל לרוב אנחנו לא אומרות את האמת
האמיתית שלנו בפרצוף.שקר לבן
ובצדק. למה שנרצה לפגוע באנשים ושאחר כך ישנאו אותנו?
ובכלל, שאנחנו נרגיש רע עם עצמנו?

ואז הרבה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו
מתפתלות, מתחמקות, אוכלות את עצמנו מבפנים,
לא יודעות איך לצאת ממצבים לא נעימים,
מביכים ובייחוד, חוטאות לאמת בכלל ולאמת שלנו.

אנחנו לא אומרות את עצמנו, לא מתקשרות את מה חשוב לנו,
את מה מפריע לנו, את מה שאנחנו באמת צריכות ורוצות.

אנחנו מכירות את זה מכל תחום בחיים שלנו:
בעבודה, בזוגיות, בהורות, בין חברים.

אז מה קורה כשאנחנו לא אומרות את האמת שלנו כי "לא נעים לנו"?

אנחנו גורמות לעוול לכל הצדדים.
אני רוצה לספר לך סיפור שקרה לי אתמול עם הבן שלי וחבר מהכיתה שלו.
אתמול כשבאתי לקחת את הבן שלי בן שמונה וחצי מבית הספר
ניגש אליו חבר מהכיתה יוסי (שם בדוי) ושאל אותו, "אוריה, אני יכול לבוא אלייך"?
הבן המתוק והכנה שלי אמר לו "לא. אני לא רוצה!" בחדות, והתרחק ממנו.

הילד יוסי, החמוד נשאר קצת נבוך מאחור אבל לא נראה שלקח את זה מאוד קשה.
אני התבוננתי ככה מרחוק ולא אמרתי כלום.
התפעלתי מהיכולת שלו להיות כנה בצורה כל כך אוטנטית וטבעית.
כל הכבוד לו אמרתי בפנים ביני לבין עצמי ומסכן הילד יוסי החמוד. והלכנו הביתה.

שנינו שכחנו מכל הסיפור והשארנו אותו מאחור.
בערב, במקרה נפגשתי עם האימא של יוסי במפגש הורים
של הנהגה כיתתית (מה שאנחנו זוכרים כוועד כיתה של פעם…)
היא ניגשה אלי בסוף המפגש האם ואמרה לי,
"יוסי מאוד רוצה להיפגש עם אוריה. מה אתם עושים מחר?"
מאחר ואני לא מתחייבת בשם הבן שלי אמרתי לה, נדבר מחר ונראה,
אבל בפנים כבר התחלתי לחשוש מה יקרה אם אוריה שוב לא ירצה לפגוש אותו?
זה יהיה ממש לא נעים… מה אני אגיד לה?

בבוקר סיפרתי את זה לבן שלי ושאלתי אם הוא ירצה להיפגש איתו.
"לא", הוא אמר לי שוב, בתקיפות. "ממש לא"!
התעניינתי מה הסיפור? הוא בדרך כלל כל כך חברותי וזה מאוד נדיר שהוא לא ירצה
להזמין אליו חברים. הוא תמיד רוצה.
מסתבר, שליוסי החמוד, יש קצת בעיה… מרוב שהוא מלא באהבה ורוצה חברים
הוא כל הזמן רודף אחריו ומחבק אותו וקצת נדבק יתר על המידה.
הוא מעיק ומציק בטוב אמנם אבל עדיין, הבן שלי, מרגיש קצת חנוק ולא אוהב את זה.
בינינו, מי אוהב את זה? שנדבקים אליו וקצת מעיקים??
הבטן שלי התכווצה מבפנים.
בחמלה על יוסי החמוד האומלל שעלול להיפגע.
ב"לא נעים לי" אל מול האימא שלו.
מה אומרים? מה עושים?

הטבעי שלנו הוא להתחמק, בתירוצים ובאמתלות. קוראים לזה שקר לבן

"היום יש חוג
"אוי, הוא כבר קבע עם חבר אחר"
"סליחה, אני נורא מצטערת שוב לא יסתדר היום" בחביבות ובריחוק…
אחר כך לעבור לשיטת סינון הטלפונים הידועה…
"כן, לא היינו זמינים, תקופה מאוד עסוקה".
עד שהאימא מבינה את המסר הלא מילולי והלא נעים ומפסיקה להתקשר…
וזה בדרך כלל מה שאנחנו עושים בגלל ה"לא נעים" הזה.
וזאת הייתה גם המחשבה הראשונה שלי, האוטומטית,
טוב, נו, נתחמק איכשהו…
אבל אז עצרתי. ואמרתי לעצמי.
"לא! אני לא עושה את זה".
זה לא פייר.
מגיע לי להגיד את האמת שלי ושל הבן שלי.
מגיע לאימא ולילד לדעת מה לא בסדר.

מגיע להם לשמוע את האמת, בצורה יפה ולא פוגעת.

כדי שהם יוכלו ללמוד, לצמוח, להתפתח ולשפר את עצמם.
הוא עוד ילד, זה הזמן הנכון כבר עכשיו לתקן לפני שהכול ממשיך להדרדר
לגיל ההתבגרות ולבעיות בזוגיות..
אפשר לעזור לו כבר עכשיו. ואפשר בייחוד ללמוד מזה!

אז אם אבחר להתחמק, למה אבחר להתחמק? או לשקר?

האם זה באמת בשבילם? בשביל להגן עליהם? בשביל לא לפגוע?
או שאולי האמת היא שאני בכלל לא עושה את זה בשבילם אלא בשבילי!
בשביל שלי יהיה קל יותר, בשביל שאני לא אצטרך להתמודד עם ה"לא נעים" הזה שלי,
כי אני לא אוהבת עימותים, כי אני לא יודעת לדבר את האמת שלי החוצה?
ומהו המסר שאני רוצה להעביר לבן שלי?
האם אני רוצה ללמד אותו שזה בסדר לשקר כשכל הזמן אני מבקשת ממנו לא לשקר לי?
האם זה לא מסר קצת כפול ומבלבל?
"טוב, מותר לשקר כדי לא לפגוע אבל אסור לשקר לאימא ואבא"?
ואז כשהוא יגדל וירצה לעשות דברים אסורים או מסוכנים, אז הוא ישקר לנו כדי לא לפגוע בנו?

ברור שלא!! התשובה הייתה לי פתאום כל כך ברורה.
האמת! תמיד האמת.

גם אם היא קשה לעיכול, היא חשובה. היא הזדמנות לצמיחה.
וכן, אנחנו נוכל למצוא דרך שבה האמת לא תפגע.

אז איך עושים את זה?

אומרים רק את התחושות שלנו הפנימיות מבלי האשמה.
משהו כמו: "אוריה מרגיש שיוסי מרעיף עליו יותר מדי אהבה וזה גורם לו להרגיש חנוק".
"אוריה מרגיש שאין לו חיבור עם יוסי ואני מצטערת מאוד על כך,
אבל אולי זה ישתנה בהמשך".
או "אוריה מספר שהוא מציק לו וכל הזמן רוצה לחבק אותו וזה גורם לו לא לרצות להיפגש"
וזה באמת מה שעשיתי. תפסתי שיחה עם האמא
ואמרתי לה פשוט בפשטות ועם המון אהבה שזה המצב
ושאוריה לא שמח להיפגש בגלל שהוא מרגיש כך וכך
והאימא שכמובן לא היה לה נעים לשמוע את זה בהתחלה קצת הייתה בשוק.
אחר כך הודתה לי על הכנות וחשבנו ביחד מה אפשר לעשות.

היא אמרה שהיא תתחיל לשים לב להתנהגות הזו אצל הבן שלה
ולבדוק איפה זה עוד קורה ואם עם עוד ילדים
ואולי תמצא את הדרך להדריך ולהנחות אותו לאזן ולמתן
את האהבה המדהימה שהוא מרעיף על הסביבה 🙂

כך שיצא הכי טוב מכל זה, גם לא שיקרתי לא לעצמי, לא לה,
גם לימדתי את הילד שלי לתקשר את האמת הפנימית שלו תמיד
בלי חשש, וגם נתנו בזה מתנה לאימא ולילד כי עכשיו
יש להם את ההזדמנות לבדוק ולאזן משהו שהם לא היו מודעים אליו.

וזה ככה תמיד, כשאנחנו אומרים את האמת בכנות, בלי שום
שקר לבן או "לא נעים" בצורה פשוטה וישירה ואמיתית עם המון אהבה
זה תמיד מנצח ותמיד מרגש ותמיד גם איכשהו מעצים את כל הצדדים.

והכי חשוב, אחרי שאמרת את האמת שלך, אם הצד השני בוחר להיפגע, זה לא בידייך!
הצד השני יעבור עם זה את התהליך ואת הדרך ואת הלימוד שהוא צריך לעבור.
זה לא בשליטתך ולא באחריותך. והכול הכול מדויק!

שתפי אותי כאן למטה בתגובות
איך את מוצאת את הדרך להגיד את האמת שלך בצורה יפה מבלי לפגוע?

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ועל מודעות עצמית?

התפתחות אישית אצל נשים מה שונה?
ההתעוררות הרוחנית של משבר גיל 40
איך להגביר מודעות עצמית בשינוי אחד קטן?

עד כמה את שלמה שלווה ושמחה?
בחני את עצמך וקבלי אבחון מדויק של הסדר האנרגטי הפנימי שלך
וגם תרגיל שיעזור לך לאזן אותו

By |2019-01-13T11:40:29+00:00אוקטובר 17th, 2012|בלוג, מודעות עצמית|19 Comments

19 Comments

  1. סמדר אוקטובר 18, 2012 , 5:51 am השב

    צודקת ביותר.אין כמו האמת.אולי זה לא נעים בהתחלה אך אם יודעים איך לומר אותה מהלב זה מתקבל הרבה פחות נורא מאשר ההתפתלות וההתחמקות.זה גם מונע בילבול רב לשני הצדדים.

    • admin אוקטובר 18, 2012 , 1:27 pm השב

      להגיד מהלב. מפתח חשוב חשוב.
      כשאומרים מהלב באמת קשה לפגוע בשני.
      תודה סמדר.

  2. אליסה אוקטובר 18, 2012 , 7:55 am השב

    אין על האמת! היא חוסכת לנו רגשי אשם מיותרים!

    • admin אוקטובר 18, 2012 , 1:28 pm השב

      נכון מאד. אשמה קשורה לשקר או אפילו לחצאי אמת.
      תודה אליסה.
      חיבוק

  3. גילי אוקטובר 18, 2012 , 11:22 am השב

    מדויק. וממש בזמן 🙂
    תודה

    • admin אוקטובר 18, 2012 , 1:28 pm השב

      תודה גילי
      על התגובה

  4. ורדה אוקטובר 18, 2012 , 1:14 pm השב

    נכון מאוד בתיאוריה אבל קשה ליישם או להתרגל לתגובה ישירה לנו במשפחה יש אפילו מקרה חמור מזה של מי שלא מסוגל להיות כנה בתגובה כלשהי לגבי שאלות אישיות רגשיות והכי גרוע זה בעסקים מה שגורם להסתבכויות ומהסתבכויות שונות והפלונטר הזה רציני וקשה מאוד

  5. admin אוקטובר 18, 2012 , 1:31 pm השב

    ורדה, מעטים אלה שמרשים לעצמם להיות באמת שלהם. זה באמת מאוד מאתגר.
    ובאמת צריך מאד לרצות את זה ולתרגל את זה.
    ונכון, יש אנשים שמולם יותר קשה לנו ואחרים יותר קל.
    אבל זה תמיד אתגר.
    תמיד צריך להתעלות על הלא נעים קודם.
    אני ממליצה לא להתפשר על האמת כמה שזה כואב או קשה.
    כי זה פוגע אחרת רק בנו.

  6. סמדר אוקטובר 18, 2012 , 4:28 pm השב

    שלום אנאמה,
    אין לך מושג כמה הנושא הזה בא לי בזמן כדי לחדד עבורי סיטואציה לא נוחה.
    מישהו מאוד נחמד מחזר אחרי, הוא ממש חמוד, אך מבוגר ונמוך מידי בשבילי, ואני לא רואה שום דרך שהמצב הזה יכול להשתנות, ואני דוחה אותו בכל מיני סיפורים שגם אם אינם שקרים – הם לא כל האמת לאמיתה.
    עוד לא הצלחתי למצוא את המילים המתאימות בכדי לצאת מזה בצורה לא פוגעת, כי מי ירצה לשמוע שהוא זקן מידי או נמוך מידי?
    הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו.
    יש לך עצה?

  7. יעל שוהם אלעם אוקטובר 18, 2012 , 4:40 pm השב

    כמה שאת צודקת,צריך אומץ וכנות ולדעת להגיב ביושר את הדבר האמיתי. ואז נרגיש "נקיות" מבפנים.
    ושוב תודה לך, את פשוט נפלאה.
    יעל.

    • admin אוקטובר 19, 2012 , 6:52 am השב

      תודה יעל
      כיף לקרוא את התגובה שלך על הבוקר.

  8. אסנת אוקטובר 19, 2012 , 10:45 pm השב

    אני אלופה בלספר סיפורים ובלבד שלא לפגוע גם אם אני זאת שנפגעת אני סופגת אבל לי קשה לפגוע למרות שבתהליך שאני עוברת לאחרונה אני די מפנה מקום לרצונות שלי ומסתבר שזה כשלעצמו פוגע באחרים הגעתי למסקנה די ברורה אם אני אמשיך לחשוב ולהתעסק מה הצד האחר חושב או מרגיש או יגיד וכיצד יושפע אני לעולם לא אוכל להרגיש קיימת מכיוון שזה מבטל אותי 100% וזה נורא מתסכל לא להיות קיים לכן אני בוחרת שלא לקחת אחריות לאיך הצד האחר מקבל את הדברים שלא ממש נעימים או עולים בקנה הרצונות שלו אני לוקחת אחריות לעצמי בלבד

    • admin אוקטובר 20, 2012 , 4:35 pm השב

      כל הכבוד אסנת!!!
      אני מחזקת אותך על הדרך החשובה שאת עושה והמאתגרת.
      זאת הדרך לצאת לחופשי!!

  9. חרות אוקטובר 20, 2012 , 9:15 pm השב

    צודקת בהחלט… זה אומנם יותר קשה *רגעית* לומר את האמת הזו, אבל ל*טווח הארוך* משחרר יותר .

    • admin אוקטובר 21, 2012 , 12:44 pm השב

      לגמרי צודקת חרות
      ומי כמוך יודע, עם שם כמו שלך
      שהחופש הוא זה שחשוב
      תודה על התגובה

  10. רינת אוגוסט 26, 2014 , 8:58 am השב

    אנאמה יקרה!
    וואו איזה מאמר! כ"כ אהבתי את מה שכתבת!חיזקת אותי

    כרגיל את מדהימה ונערצת על ידי !!

    אחרי שנים של "לשקר" החלטתי להודות באמת ואחרי מקרה לא נעים ביני ובין חמותי בנוכחות ילדיי ובעלי הודיתי בפני בעלי שאני לא יכולה לשקר יותר-אני לא אוהבת את ההורים שלו ובמיוחד את התנהגותם הלא מכבדת וצרת העין כלפי כאישה נאה ומצליחה,כלפינו כזוג וכמשפחה צעירה(מכירה את אלה שדביקים אלייך כי הם רוצים לדעת עלייך הכל ולחקות אותך ולהיות כמוך?)

    את חוסר הפרגון שלהם והקנאה כלפי הצלחותי והתקדמותי בפרט,את התעלמותם/התכחשותם כלפי כאם ילדי ובמיוחד את היציאות הפוגעניות שלהם באוזני בעלי שבכל פעם נותר המום וחסר יכולת וכוח להגיב בזמן הנכון ובמקום הנכון.זה סיפור כאוב של שנים עם זיוף ומשחק והצגה שלא הייתה מביישת את הבימה ..אבל כמה אפשר??

    "אני רוצה שנתחיל מחדש"-אמרתי לו,"בלי הצל הזה שלהם,השיחות המרעילות עליי מאחורי גבי,בלי שאכריח עצמי ללכת לשם או להתראות איתם."

    גם כששלחתי איתו את הילדים בלעדיי הם דאגו לשלוח חיצים מרעילים דרך הילדים-כאלה שיגיעו אלי כדי שתבער בי חימה(למשל לתת לילד שלי שרגיש לגלוטן מזון שאסור לו ולומר לבכורה,זה בסדר מותק אל תדאגי אני יודעת מה אני עושה,זה כן מותר לו)

    אז זהו.החלטתי שדי.וגם כשהיא התקשרה ואמרה שהם אוהבים אותנו ומתגעגעים אמרתי לה את האמת בפנים.אמרתי לה שהיא לא חסרה בחיי,אדרבא היא מיותרת(נכון,זה אפילו בוטה אך זו האמת שלי)ואמרתי לה שנתתי מספיק הזדמנויות והתעלמתי במודע מהאמת שלי ולא הלכתי איתה אבל עכשיו-די .מספיק.

    ואני מאושרת-

    אין יותר עננה שחורה עם אישה רעה לבושה גלימה שחורה שמה שמכוון אותה מבפנים זה"טוב לכם,רע לי"

    ואני מרגישה שאני מתנקה,מחלימה(תרתי משמע כי גם חליתי בעקבות הקשר החולני איתם)

    ובעיקר ,מתפנה -להיות אמא נהדרת כפי שאני מבלי שאחת לשבוע משהו מרעיל את בעלי בנוכחותי או לא בנוכחותי, מנסה להמעיט בערכי כאמא כרעיה וכאישה (וזה מחלחל כי היו פעמים שכבר הספקתי לשכוח כמה שאני מיוחדת ונפלאה…)
    אני אמא שסולחת לעצמה כי יודעת שניסתה והשתדלה אבל עכשיו היא מתפנה להכיל יותר ממה שחשוב לה באמת כי כבר לא מבזבזת אנרגיה מיותרת על קשר לא מועיל ועל אנשים ברמה רוחנית ונפשית נמוכה מדי.

    אז הנה אני כאן-נאמנה לאמת שלי,חזקה יותר,אסרטיבית יותר ומאושרת! וגם ובעיקר-בריאה יותר

    נ.ב-וכן קצת מציק לי שילדיי לא בקשר איתם מבחירתי אבל כרגע עד שיהיו ברי דעת ויכולת לשמור על עצמם בעצמם אני חייבת לעשות זאת עבורם
    מי כמוני יודעת שילדים צריכים אמא שטוב לה במקום שלה ושנמצאת שם עבורם וכל השאר חשוב -אבל פחות
    המשיכי בעבודת הקודש שלך אנאמה את מדהימה,משהו מיוחד
    רינת

    • אנאמה טל מילר אוגוסט 26, 2014 , 9:01 am השב

      רינת תודה תודה על התגובה הכל כך מרגשת ומעוררת השראה לכולנו. לכל הנשים באשר הן!!
      כל הכבוד לך על הצעד האמיץ והנבון והחכם הזה עבורך ועבור הילדים שלך.
      והמון תודה ששיתפת כאן כי זה נותן להמון נשים את הכוחות לבדוק היכן הן מתפשרות על האמת שלהן ואיך הן
      יכולות להפסיק להתפשר שם גם אם זה נראה בלתי אפשרי ומאוד מפחיד. בייחוד כשזה מגיע למשפחה
      כי הרי "משפחה לא בוחרים"…

  11. לאה אוגוסט 28, 2014 , 3:56 pm השב

    אנאמה. את רוצה לעודד. זה חשוב ותומך. אך כמו שלילד לא ניתן מחמאה ריקה מתוכן כך לא נעשה לאילו שאנו בעיניהם סמכות. שיפוטך על התנהגותה של רינת. "צעד אמיץ" נכון אך "נבון וחכם"?? וזאת מבלי לשמוע את הצד השני. בחרתן בפתרון הקל ביותר האם אי אפשר אחרת? איך מרגיש הבעל?? בטוח שיש יותר מפתרון אחד גם אם רינת צודקת ואין לי ספק שלא קל היה לה

    • אנאמה טל מילר אוגוסט 31, 2014 , 12:38 pm השב

      לאה היקרה, תודה על תגובתך. אנחנו הנשים מותנות לאורך דורות וחינכו אותנו לשים את עצמנו בצד
      הרבה פעמים על חשבוננו. הגיע הזמן לקחת את הכוח שלנו לידיים שלנו. אם הבעל מרגיש משהו, זה המקום
      להביא את זה לתוך הזוגיות ולפתור את זה ולהתמודד עם הקשיים של הבעל ביחד איתו, אבל זאת לא סיבה להמשיך להדחיק את
      עצמה ואת הצרכים שלה ולא להקשיב להם כדי לשמור על סטטוס קוו עם הבעל.

השאר תגובה

דילוג לתוכן