סיפורים אישיים עלי

מפגשי נשים - גם לך קשה שם לפעמים? תשמעי את הסיפור הזה שלי: גם לנו יש קבוצת וואטסאפ, קראנו לה "מלכה לב אדום" ובניגוד לקבוצת וואטסאפ נשית ולמרות שאנחנו בדרך כלל לא מפסיקות לדבר, או כמו שהבנים שלי קוראים לזה לחפור, בקבוצה הזו אנחנו בעיקר שותקות. הימים עוברים בכביסה, בישולים, עבודה, הסעות, אולי קצת זוגיות במקרה הטוב, בסוף היום אני מוצאת את עצמי מעולפת על הספה מול הטלוויזיה, לא נותרה טיפת אנרגיה. מדי פעם המלכה ניעורה משנתה, שוב אנחנו מנסות לתאם פגישה, רק כדי להבין שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית אבל הנה, סוף סוף זה קרה. מצאנו את הזמן שבו כולנו פנויות להיפגש, חיכיתי לזמן האיכות החברי הזה שלנו, כמה שעות לפני שזה הגיע, הגוש המוכר אותת לי מתוך הבטן, הרגשתי את חוסר השקט, אולי הייתי אפילו קצת לחוצה ופתאום לא היה לי חשק [...]

"יש לכם חלב סויה" שאלה אימא שלי, מישירה פניה למלצר? אבל כל מה שנשמע מסביב זה רחש הסועדים ונקישות של ספלים ומזלגות ברקע. היא שאלה שוב, מקווה שהפעם הוא יענה בקול במקום בתנועת ראש. כן אימא יש להם, הרמתי את מבטי מהטלפון הנייד ומיד חזרתי לוואטסאפ. בטלפון מצאתי מפלט. "טוב, אז תביא לי חלב סויה ליד הקפה", אמרה אימא שלי ונאנחה. ידעתי מה היא חושבת שאפילו להזמין במסעדה היא כבר לא יכולה לבד. כמעט שנתיים עברו אבל איך אפשר להתרגל למצב? אימא שלי שנאה את התלות, את חוסר האונים. את החיים בערפל, היא קראה לזה. לאבד ראייה בגיל 79 ממחלת ה AMD זה כמו לרדוף אחר כדור אבוד שמתגלגל במדרון. הראייה שלה הידרדרה כל כך מהר והיא סירבה לקבל את העובדה שאין למחלה מרפא. היא חיפשה פתרונות וטיפולים חדשניים ובכל פעם שהרופאים אמרו שאין [...]