דאגה מפריעה לנו להיות בגדולה שלנו

אתם גם מכירות את המצב הזה שבו מתגנבת אליכן דאגה?
לא התכוונתן לדאוג וגם לא רציתן בכלל לחשוב על זה.
אבל זה פשוט הזדחל אליכן עוד לפני שהצלחתן לעצור את זה?
יש לדאגה נטייה לעשות את זה לכולנו מתחת לפני השטח
ולהטריד את המנוחה שלנו.

מה בדרך כלל גורם לנו לדאוג?

מכירות את זה שיש איזושהי בעיה או איזשהו מצב,
ואנחנו מתקבעות עליו וחושבות עליו כל הזמן
ממש באופן אובססיבי? לא מצליחות לשלוט בעצמנו?
"מה יהיה"? ו"איך יהיה"? ו"איך זה יתסדר"? ו"מה יקרה אם"?…
ובראש שלנו הדאגה הזאת הופכת לכל כך אמיתית ומוחשית,
כאילו זאת האמת וכאילו זה כבר קורה.
אנחנו מקדישות את הזמן שלנו, את האנרגיה שלנו,
את כל תשומת הלב שלנו לדאגה על הבעיה
הזאת שבכלל עוד לא קרתה ועוד לא הייתה
ואולי גם בכלל לא תגיע..

העובדה המדהימה היא שכמעט כל מה שאנשים דואגים לגביו
כמעט ולא מגיע ולעיתים קרובות כלל לא קורה בסופו של דבר.
ואלה שכן קורים אולי לעולם לא יפתרו או ירגישו יותר קלים ויותר פשוטים
לפתור רק בגלל שדאגנו עליהם כל כך הרבה זמן קודם.
כי דאגה לא מקרבת אותנו לפתרון. ממש לא. דאגה לא עוזרת לנו
להתמודד עם הדברים, נהפוך הוא
דאגה מרחיקה אותנו מלראות את הפתרונות האפשריים באופן ברור ויצירתי.

אין דבר שהוא יותר מיותר, לא יעיל, הרסני מאשר דאגה.
דאגה לוקחת את כל הכוח שלנו, מעייפת
ומתישה אותנו ומעל לכל, עלולה ליצור לנו ולמגנט ולמשוך אלינו
את התוצאות שאנחנו רוצות להימנע
מהן.

אז מה עושים עם דאגה?

בפעם הבאה שאתם תופסות את עצמכן דואגות וחושבות משהו
כמו "אני מודאגת ש…" או "אני חוששת ש…" או " מה יהיה אם "…
עצרו לרגע, ושאלו את עצמכם אם הדאגה שלכם מבוססת
על איזושהי אמת בלתי מעורערת,
שאתן יודעות שתקרה בוודאות?

לדוגמא: אם אתן מוצאות את עצמכן דואגות על אחד הילדים שלכם
שיוצא לבלות אולי עם האוטו ונוהג בכבישים, או אתן דואגות שתפוטרו
בגלל המצב הכלכלי של השוק או בגלל שלא הייתן כל כך
יעילות או טובות לאחרונה בעבודה שלכן, או אולי אתן דואגות
למצב הבריאותי שלכן כי יש לכן
איזשהו כאב כרוני שחוזר על עצמו או אולי פשוט דאגה כללית
כזו שמשהו לא טוב עלול לקרות…

חשוב להבין שדאגה על מצבים אובייקטיביים שקורים
היא מצב טבעי והגיוני להרגיש אבל למעשה,
לדאוג עליהם לא יעזור לנו בכלל ודאגה תסבך אותנו עוד יותר
ותקשה עלינו עוד יותר לראות את המוצא.

במקום לשבת ולדאוג ולהיות מוטרדים ולחשוש,
עשו משהו עם הדאגה הזו.

קבעו תור אצל הרופא ובדקו את החששות שלכם,
דברו עם הבוס שלכם ובררו על מצב החברה,
אספו את עצמכם וודאו שאתם חוזרים לעשות עבודה ממוקדת וטובה,
עשו רשימה של דברים שאתם
כן יכולים לעשות בנוגע למצב שיתנו לכם תחושה של שליטה חזרה במצב.

מצאו דרך לתת יותר משקל למחשבות החיוביות
שיאפילו על השליליות הדואגות.
הזכירו לעצמכם שהעתיד הזה שממנו אתן חוששות,
למעשה עוד לא קרה ושרוב הסיכויים לא יקרה.
ושאתן יכולות ורוצות לבחור את המחשבות שאתן מזינות.
ובפעם הבאה שמחשבה של דאגה מגיעה, אתם צריכות
לבחור באופן מודע ונחוש משהו אחר
שיחליף את זה ולהזכיר לעצמכן שכל שיתוף פעולה עם הדאגה הזו,
תעשה לכן וגם לאנשים האחרים
שאתם דואגים לגביהם נזק!

יש כמה דרכים להחליף דאגה במשהו אחר:

1. הכניסו תמונה אחרת לראש במקום התמונה של הדאגה

לדוגמא: אם אתן רואות בדמיונכן את הבן חס וחלילה עושה תאונה עם האוטו,
הכניסו את התמונה שלו מגיע בשלום לחנייה ליד הבית שלכם שמח ומחייך.

2. שנו פאזה – עשו משהו אחר, שברו את רצף המחשבות על ידי שינוי פעולה ולכו לעשות משהו שמשמח אתכם

למשל: קראו ספר שמעורר בכם השראה ומחזק אתכם, שמעו מוסיקה שתרומם אתכן,
צפו בטלוויזיה במשהו שיצחיק אתכן, צאו לטבע, עשו ספורט ונקו את הראש

3. עשו רשימה של כל הדברים שאתן מודות עליהן

4. הכינו משהו יצירתי יפה

כמו ארוחה טעימה (אני תמיד אוהבת לאפות כשאני דואגת), ציור יפה,
סידור פרחים או כל דבר שהוא אסתטי    וכיפי בשבילכן

5. צעקו – "ביטול" על המחשבה הזאת או "עברי הלאה"

אצלי זה עובד מעולה!

אנחנו תמיד רוצות לדאוג לכך 🙂 שלא נדאג יותר!!!

ונוכל לעשות את זה בקלות. בין אם אנחנו נעשה פעולה חדשה,
אחרת שתשבור את הדאגה הזו
או שנבחר לחשוב מחשבה אחרת שתאפיל ותוציא אותנו מהדאגה.

אז תחליטו מהיום שיש לכן המון דברים אחרים לעשות עם הזמן
ועם משאבי האנרגייה שלכן
מאשר לדאוג.

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ומודעות עצמית?

צפי בסרטון שיעזור לכם להבדיל מתי הפחד הוא אזהרה מהיקום ומתי הוא רק חסם
מה היא הסכנה בהתפתחות אישית?
מה היא האמת על התפתחות אישית שלא מספרים לך?
אהבה עצמית אחרי גיל 40 מה שונה?

כתבי לי מה עוזר לך לצאת מהדאגה?

עד כמה את שלמה שלווה ושמחה?
בחני את עצמך וקבלי אבחון מדויק של הסדר האנרגטי הפנימי שלך
וגם תרגיל שיעזור לך לאזן אותו