מה זה פסימיות?
אני מאמינה שאני לא צריכה לספר לך מה זה פסימיות
ואיך כשאת מרגישה פסימית או נמצאת ליד אדם פסימי,
הפסימיות הזאת כאילו “מדבקת” ומשפיעה על כל תחום
ועל כל פיסה טובה במצב הרוח שלך.
זה כאילו פתאום משתלטת עלייך מרה שחורה ואת
רואה את הכול דרך משקפיים שליליות, אפורות
שמיד מורידות אותך.
אוטומטית זה מוביל אותך לסוג של דאון כזה,
מעין אפאטיות ודכדוך.
את כל זה את בטח יודעת, כי את כבר מכירה
את הדינאמיקה הזאת של פסימיות ואיך היא עובדת.
אבל בכל זאת כמה מילים על פסימיות
ומה הם המאפיינים העיקריים שלה?
אז קודם כל זה אומר לצפות לרע מכל הן מאנשים והן ממצבים.
לעשות מעין “ניבוי עתיד” שלילי כזה בלי כל קשר לנסיבות האובייקטיביות.
לרוב פסימיות זו גם בחירה לא מודעת לראות את חצי הכוס הריקה
ולהתעלם מחצי הכוס המלאה.
להחזיק באמונה שאין את הכוח ואת היכולת לשנות מצבים מסוימים,
שאין לנו השפעה על מצבים (מיקוד שליטה חיצוני)
זה גורם לנו להרגשה של מובסות ושל חוסר אונים וזאת מחזקת
את התחושה הפסימית.
מה הבעיה עם פסימיות?
אז למרות שאת יודעת עמוק בתוכך, שחשוב ושכדאי לך תמיד לראות
את חצי הכוס המלאה ולמרות שאת שומעת את כולם אומרים לך את זה
שוב ושוב, למרות כל זה, לפעמים את פשוט לא מצליחה לעשות את זה.
ואז, את שוב מאכזבת את עצמך ושוב כועסת על עצמך.
איך את לא מצליחה לחשוב חיובי ולהיות אופטימית?
בייחוד שאת מכירה את כל התיאוריה על כמה חשוב להיות אופטימית
כי את מכירה את העקרון הזה של “דומה נמשך לדומה” ושל הסרט הסוד,
ושל מחשבה יוצרת מציאות ושל כל הרעיונות שהם כולם חשובים ויפים
אבל זה משהו אחד להכיר ולדעת את הרעיונות האלה וזה משהו אחר ליישם אותם.
אז למה לפעמים כל כך קשה ליישם ולשחרר פסימיות?
חלק מאיתנו גדלו בבתים שהפסימיות הייתה הדרך העיקרית
שחשבו בה. אני אישית גדלתי עם סבתא שהיו לה חיים קשים מאוד,
היא איבדה שני ילדים, אחד במלחמה והשני ממחלה ונסיבות החיים
הקשים האלה גרמו לה באופן טבעי ומובן להיות פסימית ובחרדות תמידיות
שהשלילי יקרה שוב. אצל הרבה מאיתנו ההורים והסבים עברו חוויות קשות
בין אם בשואה, או בעלייה לארץ ובתקופת הצינה שהייתה בארץ וכמו
שהמחקר מראה לנו היום, טראומות עוברות בירושה בהעברה בין דורית
אז אנחנו נושאים בתוכנו את הזיכרונות הלא מודעים של הטראומות.
אז זה לא מפתיע שיהיה לנו די קשה לשחרר אותה כשקיבלנו
פסימיות בירושה 🙂
עוד משהו מעניין לגבי פסימיות זה שבתת המודע, אנחנו מרגישות
שהיא שומרת עלינו ומגינה עלינו מפני העתיד המאתגר או הקשה
שעלול להגיע. היא כאילו מאפשרת לנו להתכונן לעתיד הזה ולהתארגן
לקראתו (בעיקר נפשית ותודעתית). להתכונן לרע מכל כדי להגיע
אל כל האתגרים האלה לא מופתעים.
הרבה פעמים נשים מספרות לי בקליניקה איך הן מעדיפות להתכונן
לרע מכל ומקסימום להיות מופתעות לטובה מאשר לצפות לטוב
ואז שוב להתאכזב כי הם מגלות שהטוב לא מגיע ומשהו רע מתרחש במקום.
הן אומרות לי שעדיף להן היות מוכנות לרע מכל ומקסימום להיות מופתעות לטובה,
אבל יש לזה מחיר גבוה מידי אני חושבת לעצמי, והן מסכימות איתי.
קבלי 10 צעדים שיעזרו לך לשחרר פסימיות
ולעבור לנקודת מבט אופטימית
-
אבחני את עצמך האם את פסימית?
עד כמה שזה נשמע אבסורד, הרבה פעמים אנחנו לא שמות לב שאנחנו פסימיות.
איכשהו, אולי בגלל שזה הרגל כזה, זה מצליח להתגנב לתוכנו במהירות הבזק
לפעמים עוד לפני שאנחנו שמות לב.
אז עם יד על הלב האם את מאבחנת את עצמך כפסימית?
לדוגמא כשאת מגיעה לסיטואציה קשה או מאתגרת או מכשול שעומד
לפנייך בחיים איך את מתנהלת מולו?
האם את מוצאת את עצמך חושבת לעצמך או “מקטרת” לחברה עד כמה
המצב קשה ומבאס ושאת לא יודעת מה לעשות ואת נלחצת וחושבת שאין
סיכוי ומתחילה לשכנע את עצמך ואת החברה שלך עד כמה המצב גרוע?
או שאת מצליחה להחזיק איזושהי אופטימיות ורואה את המצב מסתדר
על הצד הטוב ביותר?
זה לגמרי טבעי בהתחלה להילחץ ולשקוע לפסימיות. אם היא חולפת
אז אין איתה בעיה, היא משתלטת עלינו בצורה רגעית ומיד מגיעה
האופטימיות הנעימה ומוציאה אותנו ממנה.
הבעיה עלולה להתחיל אם אנחנו נתקעות בפסימיות משום מה
ומתחילות להאמין לה. אז שימי לב אם לפעמים הפסימיות הזו
כובשת אותך וזהי את הנוכחות שלה. זה הצעד הראשון והחשוב
ביותר כי אם לא תהיי מודעת שאת שם, לא תוכלי גם לעשות משהו
אקטיבי כדי לצאת משם.
2. התבונני על המצב מבחוץ
כשמשהו קשה או מאתגר קורה, עצרי רגע והתבונני על המצב מהצד
כאילו את מספרת למישהו אחר אבל בלי החלקים הדרמטיים הרגשיים
שעוטפים את התחושה שלך לגבי המצב אלא תארי את המצב באובייקטיביות
עד כמה שתוכלי. דוגמא לתיאור אובייקטיבי: הייתה לי שיחה עם חברה ובשיחה הזו
היא הביעה את דעתה על טעות שאני עושה. ואיך אפשר לתאר את זה בצורה
שהיא לא אובייקטיבית אלא רגשית ופסימית? דיברתי עם חברה שפגעה בי מאוד,
היא ניצלה את הקירבה בינינו ואת הסודות שסיפרתי לה והשתמשה בהם נגדי
ועקצה אותי וביקרה אותי לגבי הטעויות שאני עושה בחיים.
מרגישה את ההבדל? אז כשקורה משהו שזורק אותך לפסימיות ולתחושות השליליות
אחרי שאת מאבחנת שזה מה שקרה, שבי עם עצמך רגע, תסתכלי על המצב מלמעלה
ותתארי אותו בצורה קרה ואובייקטיבית. מה היו העובדות? רק העובדות הנקיות בלי
כל מה שמתלווה אליהן?
ההתבוננות על המצב מפרספקטיבה אחרת תאפשר לך לגלות שאולי
המצב לא כל כך פסימי וגרוע? אולי תגלי פתרונות אחרים?
3. בדקי האם יש משהו שאת יכולה לשנות?
יש לנו (ולאנשים פסימיים בייחוד) את הנטייה הטבעית
הזו לראות מה עוד חסר. זה מנגנון פרימיטיבי קדום במוח שלנו
שנועד להזהיר אותנו מפני הסכנות ולדאוג להישרדות שלנו.
המוח מתמקד בעיקר במה חסר, מה עדיין צריך לתקן,
מה עוד לא עובד כמו שצריך כי התפקיד שלו לוודא
שהוא שומר עלינו. אז באופן טבעי, הנטייה שלנו תהייה
לראות את השלילי כדי לתקן אותו. אבל, ברוב המקרים,
כשנבדוק באמת לעומק את המצב נגלה שאין לנו הרבה מה לעשות
כדי לשנות אותו כי על רוב המצבים בחיים שלנו אין לנו שליטה,
אז הדבר היחיד שכן בשליטתנו ושאנחנו כן בכל זאת יכולים לעשות,
זה לשנות את הגישה שלנו אל המצבים הבלתי ניתנים לשינוי
ולהרגיש אליהם אחרת. במקום להרגיש קורבנות של המצב,
נחפש את הדרך לעשות שלום עם המצב ולהפסיק להיאבק בו,
ואז נוכל להרפות, להירגע ולהרגיש יותר שלוות ואולי, אולי גם
קצת יותר אופטימיות.
4. אל תכנסי לפאניקה לפני הזמן
דברים לפעמים נראים הרבה יותר קשים ומפחידים
ממה שהם בסופו של דבר באמת, אז אל תקפצי למסקנות
מוקדם מידי ואל תנבאי את העתיד. אל תתני למחשבות
שלך לברוא את העתיד שבמילא עוד לא קיים.
למחשבות שלנו יש נטייה לנדוד קדימה ולנבא את הרע מכל
כשבעצם אין לנו באמת שום מושג אם זה אכן מה שיקרה.
אז המחשבות האלה הן חסרות כל טעם.
אם בסוף בכל זאת העבר ישחזר את עצמו וה”בעיה” תגיע,
אז תתמודדי איתה כשהיא תגיע, למה לדאוג מראש?
5. העבר אינו העתיד
זאת תכונה טבעית של המוח שלנו לאגור בתוכו
את זיכרונות העבר כדי לוודא שהם לא יקרו שוב,
הוא משחזר אותם כדי להזהיר אותנו מפניהם.
אז הרבה מהמחשבות הפסימיות שלנו הן מחשבות
שמסתמכות על זיכרונות העבר.
אבל למנגנון הזה יש מחיר גבוה מאוד כי אף אחד לא
מבטיח שהעבר ישחזר את עצמו שוב ולמעשה רוב הסיכויים
שיווצרו תנאים אחרים, כי אנחנו כבר לא באותו המקום שהיינו
בו פעם, כבר התבגרנו, השתנינו, למדנו אי אלה דברים,
אנחנו בהתקדמות ובצמיחה מתמדת בין אם אנחנו רוצות או לא,
זה הטבע של העולם ושל החיים.
אז רוב הסיכויים הם דווקא שבהווה, נוכל לייצר חוויה אחרת.
שתינו יודעות שמה שנעשה נעשה ואין טעם
להיאחז בו ולהמשיך לחפור בו. אין לנו אפשרות
לשנות את מה שהיה, אבל יש לנו אפשרות לשנות
את היחס שלנו למה שהיה בעבר. אנחנו יכולות
להתמקד בשינוי החוויה הפנימית שלנו לגבי מה שהיה
ולוודא שאנחנו ממשיכות הלאה ובהווה מתמקדות במשהו אחר, טוב יותר.
6. צרי לעצמך סביבה תומכת
תמיד יהיו סביבכם אנשים שהם בעצמם פסימיים או ביקורתיים
כלפי עצמם וכלפיכם ושהמפגשים איתם איכשהו תמיד יצליחו להוריד אתכם.
תשתדלו לסנן אותם, להמעיט במפגשים איתם, לשמור על עצמכם
ועל האנרגיה שלכם נקייה מהשפעות שליליות. נכון, זה לא תמיד פשוט וקל
לפעמים אלה הם בני משפחה קרובים, לפעמים אנחנו אפילו גרים איתם
באותו הבית, במקרה כזה, אם אי אפשר להימנע מלפגוש אותם, תמצאו דרך
להגן על עצמכם מפני ההשפעה שלהם עליכם או תמצאי את הדרך לאזן
את ההשפעה שלהם עלייך למשל בשיחה עם חברה טובה שמיד תעלה
ותחזק אותך ותיתן “קונטרה” לשליליות שלהם.
7. לא, את לא אחראית וגם לא אשמה על כל דבר קשה או מאתגר שקורה סביבך
לפעמים דברים רעים פשוט קורים, בלי שום סיבה נסתרת
וזה לא קשור אלייך, לחוסר מזל שלך או לעובדה שאלוהים מעניש
אותך או שהעולם נגדך. נכון, לפעמים זה מרגיש ככה, אני מבינה,
אבל לרוב זאת רק תחושה פנימית קורבנית כזאת שמתלווה לפסימיות שלך.
תבדקי אם במקרה את מסתובבת עם תחושות אשמה
ואחריות על כל דבר קשה או מאתגר שקורה סביבך?
האם את נוטה לקחת את הכול כל כך קשה וכבד?
בינינו, זה די מיותר, ותמיד תוכלי למצוא עוד אשמה פנויה לקחת עלייך
אבל זה מה שאת רוצה? תכל’ס זה לא יעזור למצב וגם לא לך, אז
תסכימי לשחרר את האשמה ואת האחריות שאת לוקחת על כתפייך
גם כשמדובר בדברים שהם לגמרי לא קשורים אלייך ולא בשליטתך,
זה רק מוריד אותך ומוסיף לשליליות שלך.
8. דלת נסגרה?
פסימיות גורמת לנו להתקע על הבלתי אפשרי, על החסר, גורמת לנו
להסתכל על כל הדלתות שנסגרות לנו, אבל לא לראות אפילו
דלת אחת שכן פתוחה. זה בעצם לזהות הזדמנויות שמגיעות,
לראות שהן כאן, שהן הגיעו. לפעמים אנחנו כל כך ממוקדות
בדרך מסוימת שאנחנו רוצות שככה יתנהלו הדברים, שאנחנו
חושבות שזאת הדרך הנכונה, ומחפשות רק את הדרך הזו,
שכשהיקום שולח לנו הזדמנות אחרת, ממש לא צפויה, דלת מסוימת
נפתחת במקום רחוק, מוזר, שלא ציפינו לה, אנחנו עלולות לפספס אותה.
אז תתחילי להתמקד ולחפש את הדלת הפתוחה במקום להתמקד בזו שנסגרה.
9. התמקדי במה שאפשר לשנות
פסימיים נוטים להיתקע על מקומות שאי אפשר לשנות,
להיתקע על זה ולבכות על זה. אבל ממילא אי אפשר לשנות,
למה להמשיך לבכות על זה? זה נכון שחשוב לתת לרגשות
מקום ולעבד אותם ולהרגיש אותם, אבל אז, חשוב גם לדעת
לשחרר ולעבור הלאה. לדוגמא: אם תכננת טיול והתחיל לרדת גשם,
במקום להיתקע ולקטר על מר גורלך, במצב שבמילא את לא יכולה לשנות,
תמצאי תכנית אחרת כיפית שנעימה לך ותמשיכי הלאה.
10. את לא לבד בעולם
כשאנחנו נתקפים בתחושה של פסימיות אנחנו מרגישים לבד.
בדידות נוראית כובשת אותנו. זה כאילו התחושה של השליליות
מגיעה בעסקת חבילה עם הלבד. בתוך פסימיות, לפעמים קשה לנו לצאת
מתחושת הלבד ולמצוא את האנשים שירימו אותנו ושיוכלו
ללוות אותנו בדרך. אנחנו מרגישים כאילו הכול רק על הכתפיים שלנו
ואין אף אחד שבאמת יבין אותנו או יוכל לעזור לנו.
זה הטריק הכי גדול של המיינד שלנו המחשבה שאנחנו בודדים
ומבודדים. אם זאת התחושה, זה ממש הזמן למצוא את האדם
הנכון שיוכל ללוות אתכם בטיפול עמוק ומשמעותי שיתן לכם
את החוויה שאתם לא לבד ויוכל לקדם אתכם באמת.
תודה על הסירטון אפשר קלטות מדיטציה
אורית יקרה
כרגע, המדיטציות הן בקבצי mp3
אולי בהמשך יהיו גם דיסקים…
מי יודע?