מתי ואיך נבנה דימוי עצמי?

הדימוי העצמי שלנו נבנה כבר בילדות המוקדמת. והוא בדרך כלל נבנה דרך עיניהם של אחרים…

כבר מילדותנו, כולנו מאוד רוצים שיאהבו ושיעריכו אותנו.

לכולנו חשובה מאוד דעתם של הסובבים אותנו…

ובייחוד אם אנחנו גדלים בסביבה שהיא ביקורתית ואולי קצת קרה,

בסביבה שלא מעניקה לנו חיבה או תמיכה בקלות רבה.דימוי עצמי

כך, לרוב אנו גדלים עם צורך עמוק להיות ולהרגיש אהובים.

לעתים קרובות אנו מרגישים את התחושה שאנחנו לא אהובים

מספיק ואולי גם לבד בעולם.

כבר בתור ילדים, הרצון העמוק שלנו הוא לרצות את הסביבה שלנו.

לגרום לאמא ולאבא שיאהבו אותנו.

לעשות את אמא מאושרת. לעשות את אבא גאה.

בילדות, בימים הראשונים בהם נבנים אצלנו

הדימוי העצמי והביטחון העצמי,

אנחנו לומדים שאם אנחנו "ילדים רעים" אם אנחנו "לא מתנהגים יפה", אז אוהבים אותנו פחות.

אנחנו לומדים באופן לא מודע, עמוק ביותר, שהאהבה שאוהבים אותנו היא מותנית במשהו.

אוהבים אותנו בתנאי:

שנהיה ילדים טובים, שנסדר את החדר, שנביא ציונים גבוהים, שנקשיב ונציית,

שנרצה את ההורים שלנו כלומר שנספק את הצרכים שלהם,

שנתחשב בסביבה ושנעזור.

וכך נוצר דפוס אוטומטי שמרצה אחרים על מנת לזכות באהבתם.

כך נוצרות להן אמונות שכדי לזכות באהבה עלי לוותר על עצמי ולרצות אחרים.

אמונות שאומרות בטעות כי מבלי לוותר על עצמי לא ייתכן שיאהבו אותי.

ויתכן כי יוצרו סביב חוסר הבטחון העצמי עוד אמונות שאומרות ש"אני לא שווה" או "לא מספיק טוב".
מתוך אמונות אלה ועוד אחרות, אנחנו גדלים להיות לאנשים בוגרים שקשה להם לומר "לא".

קשה לנו לסרב לבקשות או לצרכים של אנשים אחרים, ככל שהם קרובים אלינו יותר,

כך קשה לנו לומר להם "לא!" אפילו עוד יותר.
אנחנו מעדיפים לסבול ולא לומר "לא", כי אנחנו מאמינים בטעות כי אם נאמר "לא", אז לא יאהבו אותנו.

אם נאמר "לא", נאכזב כל כך את הסביבה כך שהסביבה תכעס עלינו ואולי אף תנטוש אותנו.

עם הזמן התרגלנו לרצות כל כך, כך שגם בעבודה וגם מול אנשים זרים קשה לנו לשים גבול נכון ולומר "לא"

ובטח ובטח מול דמויות סמכות שונות.

אנחנו לא רגילים בכך. זהו שריר שעלינו לאמן בעבודת מודעות עצמית.

זהו שריר שאנחנו מאמנים בהעצמה עצמית. לחזק את הדימוי העצמי ואת הבטחון העצמי.

לומר "לא" כאשר לא מתאים לי.

לשים גבול בריא ונכון, מבלי לפגוע באף אחד סביבנו, מתוך חיבור עמוק לאמת הפנימית שלנו.

הרי אף אחד שאוהב אותנו לא באמת ירצה שנעשה משהו שאנחנו לא רוצים ושאינו טוב לנו רק כדי לרצות אותו.

ואם כן, אז זוהי לא אהבה למעשה.

אהבה אמיתית, נכונה וטהורה היא אהבה ללא תנאי. אהבה שמקבלת אותנו כפי שאנחנו.

וככל שנלמד לומר את האמת שלנו החוצה, מבלי פחד, יאהבו אותנו יותר האנשים המתאימים לנו יותר.

במקום להיאחז מתוך הפחד להיות לבד, בצורך לרצות את האנשים הלא נכונים, אתחבר לאמת ולדיוק הפנימיים שלי

ואצור לעצמי מציאות בה אני מזמנת את האנשים הנכונים ואני מפתחת איתם מערכת יחסים כנים ואמיתיים

מבלי שום וויתור או ריצוי מיותרים.
אנשים שאוכל לומר להם "לא מתאים לי", "לא נכון לי", "לא מרגיש לי", ועדיין יהיו שם אוהבים אותי.

ואני מצידי, אהיה כל כך משוחררת אמיתית וכנה עם עצמי, שכאשר האהובים עלי יזדקקו באמת לעזרתי,

הלב שלי ירצה באופן טבעי להיות שם ולעזור להם, מבלי שום תנאים. ככה מתוך האהבה שלי.

דמיינו לכם שכולנו פועלים כך, איזה גן עדן, אה?
נכון שתרצי ללמד את הילדים שלך לחיות מתוך דימוי עצמי גבוה, מתוך ביטחון עצמי בריא וחזק.

נכון שתרצי ללמד אותם ליצור להם חיים כאלה? זה אפשרי!!

כתבי לי כאן בתגובות למטה מה עוזר לך להגיד את עצמך ואת האמת שלך

ולשים גבול נכון ובריא לסובבים אותך?

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ועל מודעות עצמית?

מה הסכנה בהתפתחות אישית?

התפתחות אישית אצל נשים מה שונה?

עד כמה את שלמה שלווה ושמחה?
בחני את עצמך וקבלי אבחון מדויק של הסדר האנרגטי הפנימי שלך
וגם תרגיל שיעזור לך לאזן אותו