מה הקשר בין דימוי עצמי ליכולת להגיד “לא”?

דימוי עצמי מתי ואיך הוא נבנה?

כבר בילדות המוקדמת נבנה בתוכנו דימוי עצמי ותחושת ה”אני”.
זה קורה עוד הרבה לפני שאנחנו מצליחים לחשוב ולהבין בצורה מודעת.
הדימוי העצמי והזהות העצמית שלנו בדרך כלל נבנים דרך עיניהם של אחרים
וספציפית דרך עיניהם של הדמויות המטפלות העיקריות שלנו.
אנחנו רואים אותם מסתכלים עלינו ומקבלים את התחושה על מי אנחנו.

דבר נוסף שקורה לנו מיד בחודשים הראשונים שלנו, מאוד מוקדם,
אפשר אפילו להגיד שאנחנו מגיעים עם זה “בילד אין” בתוכנו,
זה הצורך להיות אהובים ושיקבלו, יעטפו אותנו בביטחון.
זה משהו שלא משתנה עם הגיל וגם כשאנחנו גדלים,
עדיין ותמיד חשוב לנו שיאהבו ושיעריכו אותנו
שיחשבו עלינו דברים טובים, בייחוד אם אנחנו גדלים בסביבה
שהיא ביקורתית ואולי קצת קרה, או לא מעניקה לנו
את החיבה או את התמיכה שאנחנו כל כך זקוקים לה.

דימוי עצמי, החוויה החסרה ודפוס הריצוי

לפעמים החוויה של להרגיש אהובים ועטופים ובטוחים
ושרואים אותנו ומקבלים אותנו כמו שאנחנו היא חוויה שחסרה בתוכנו
ואז אנחנו גדלים עם צורך עמוק שמעולם לא מולא או לא מומש.
הדבר הזה מוביל אותנו להרגיש לא מספיק אהובים או לבד בעולם.

אם גדלנו בסביבה שבה הרגשנו לא מספיק אהובים,
יכול להיות שכבר בתור ילדים, סיגלנו לעצמו את הדפוס של
לרצות את הסביבה, כדי לקבל את אותה האהבה החסרה.
להיות הילדים הכי טובים שאפשר כדי לזכות באהבה הנכספת.
לעשות את אמא מאושרת. לעשות את אבא גאה.

בילדות, בימים הראשונים בהם נבנים אצלנו הדימוי העצמי והביטחון העצמי,
לפעמים אנחנו מגלים שאם הרשינו לעצמנו להיות  “ילדים רעים”
או להתנהג “לא יפה”, אז כועסים עלינו, אולי משדרים לנו בלי מילים
שאנחנו אהובים קצת פחות.
וכך, בלי כוונה, אנחנו לומדים באופן לא מודע, עמוק ביותר,
שאוהבים אותנו בתנאי: שנהיה ילדים טובים, שנתנהג יפה,
שנסדר את החדר, שנביא ציונים גבוהים, שנקשיב ונציית,
שנרצה את ההורים שלנו כלומר שנספק את הצרכים שלהם,
שנתחשב בסביבה ושנעזור.
וכך נוצר דפוס אוטומטי, לא מודע, שמרצה אחרים על מנת לזכות באהבתם.
כך נוצרות להן אמונות שכדי לזכות באהבה עלי לוותר על עצמי ולרצות אחרים.
אמונות שאומרות בטעות כי מבלי לוותר על עצמי לא ייתכן שיאהבו אותי.

ואולי גם יצטרפו לזה גם חוויה של חוסר הבטחון העצמי ואולי גם עוד אמונות
מגבילות כאלה ואחרות כמון למשל: “אני לא שווה” או “לא מספיק טובה”
או “אני לא ראויה”. מתוך אמונות אלה ועוד אחרות, אנחנו גדלות להיות
נשים בוגרות מהממות עם לב רחב אבל כאלה שקשה לנו לומר “לא”.

למה כל כך קשה לנו להגיד לא?

אנחנו מוצאות שקשה לנו לסרב לבקשות או לצרכים של אנשים אחרים,
וככל שהם קרובים אלינו יותר ושאנחנו אוהבות אותם יותר,
כך קשה לנו אפילו עוד יותר לומר לשים גבול או להגיד “לא!”
אנחנו מעדיפות לוותר על עצמנו, אנחנו רגילות לוותר על עצמנו
העיקר לרצות אחרים, לשמור על השקט ועל ההרמוניה,
ולא להגיד “לא”, כי אנחנו מאמינות בטעות כי שאם נגיד “לא”
או אם נבטא את האמת שלנו, אז הקרובים אלינו יפגעו, וגם יעזבו אותנו.

אנחנו מאמינות ורגילות לחשוב שאם נגיד “לא”, אם נציב גבול,
נאכזב אחרים בין אם זה מול דמויות סמכות, בעבודה, מול אנשים זרים
או מול הקרובים אלינו.

אז להגיד “לא” זה שריר שלא התרגלנו להפעיל
ולא רגילות להשתמש בו. אם אנחנו רוצות להתחיל, כדאי
שנתאמן ונעשה את זה דרך עבודת מודעות עצמית.
השריר הזה שמחזקים בתהליך העצמה עצמית, עוזר לנו
גם לחזק את הדימוי העצמי וגם את הבטחון העצמי
ובעיקר לבטא את האמת שלנו ולהישאר בחיים.

להגיד “לא” למשהו שלא מתאים לי, שמפריע לי,
זאת יכולת חשובה ששומרת עלינו. לשים גבול בריא ונכון,
מתוך חיבור עמוק לאמת הפנימית שלנו.
בינינו, כל מי שאוהב אותנו היה רוצה שיהיה לנו טוב נכון?
ומי שאוהב אותנו באמת לא היה רוצה שנעשה משהו
נגד רצוננו רק כדי לרצות אותו, נכון?
(ואם כן, אז אולי כדאי שנחשוב אם זאת אהבה שמתאימה לנו)

אז מה הקשר לאהבה או לפחד להישאר לבד?

איך שאני רואה את זה, אהבה אמיתית, נכונה וטהורה היא אהבה ללא תנאים.
אהבה שמקבלת אותנו כמו שאנחנו.
ככל שנלמד לומר את האמת שלנו החוצה, מבלי פחד,
כך יאהבו אותנו יותר האנשים המתאימים לנו יותר.

לפעמים אנחנו נאחזות בפחד להיות לבד, והוא כל כך גדול
שהוא מעוור אותנו ואנחנו מרגישות רק את הצורך לרצות אחרים,
אפילו אם הם האנשים הלא נכונים.
אז הגיע הזמן להתחבר לאמת ולדיוק הפנימיים שלך,
לסנן את האנשים הלא מתאימים בחיים שלך, ליצור לעצמך מציאות
שבה את מזמנת את האנשים הנכונים ומפתחת איתם מערכת יחסים
כנה ואמיתית, כזאת שאת יכולה להיות “בדיוק מי שאת”
בלי שום וויתור או ריצוי מיותרים.
תקיפי את עצמך באנשים שיקבלו את הלא שלך בהבנה
ותוכלי להגיד להם “לא מתאים לי”, “לא נכון לי”, “לא מרגיש לי”,
והם עדיין ישארו שם, אוהבים אותך, מקבלים אותך עם הלא שלך.
ואת מצידך תהיי כל כך משוחררת אמיתית וכנה עם עצמך,
שכשהם באמת יצטרכו את עזרתך, הלב שלך ירצה באופן טבעי
להיות שם ולעזור להם,  מבלי שום תנאים.
ככה מתוך האהבה בלי תנאים שלך אליהם.

דמייני שכולנו פועלים מתוך ההוויה הזאת. איזה גן עדן, אה?
נכון שתרצי ללמד את הילדים שלך לחיות מתוך דימוי עצמי גבוה,
מתוך ביטחון עצמי בריא וחזק?
נכון שתרצי ללמד אותם ליצור להם חיים כאלה? זה אפשרי!!

כתבי לי כאן בתגובות למטה מה עוזר לך להגיד את עצמך ואת האמת שלך

ולשים גבול נכון ובריא לסובבים אותך?

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ועל מודעות עצמית?

מה הסכנה בהתפתחות אישית?

התפתחות אישית אצל נשים מה שונה?