אגואיזם – לא אצלי
האם להקשיב ללב ולעשות את מה שאני רוצה
נחשב אגואיזם? או במילים אחרות,
איך לפעול מהאמת שלך בלי להרגיש אשמה..
אנחנו נולדים מחוברים באופן טבעי אל עצמנו ואל הרצונות שלנו.
עם מודעות עצמית פשוטה כזו, טבעית, ללא תהיות וספקות בעצמנו.
כילדים, אנחנו יודעים בדיוק מה נכון לנו, מה אנחנו רוצים
ואנחנו רוצים את זה באותו הרגע.
אנחנו סובבים סביב עצמנו וסביב האגו שלנו. ה”אני” שלנו.
אפשר לקרוא לזה אגואיזם אבל זה המצב הטבעי איתו אנחנו מגיעים.
ואף אחד לא שופט אותנו כילדים..
אבל כשאנחנו גדלים, התכונה הזו הופכת למעין קללה.
לאט לאט “מאלפים” ו”מחנכים” אותנו לוותר על עצמנו,
להתחשב באחרים, להיעזר בסבלנות וכל הדברים שחשובים לנו מאוד
כדי להצליח להשתלב בחברה ובמשפחה אלינו הגענו.
לאט לאט אנו נעשים מודעים לכך שיש עוד אנשים בסביבה.
אבל, אף אחד לא מלמד אותנו או נותן לנו כלים
איך להישאר נאמנים ללב שלנו גם כשאנחנו גדלים
אף אחד לא נותן לנו כלים כיצד להיות מחוברים
לצרכים ולרצונות שלנו כבוגרים.
(פשוט בגלל שהם בעצמם לא יודעים וגם אותם לא לימדו)
איך מחנכים אותנו שלא להיות אגואיסטים?
במהלך החיים, המסר אותו אנו מקבלים מהסביבה הוא
שלא משנה מה אנחנו רוצים או מה אנחנו צריכים,
אנחנו חייבים קודם כל להתחשב באחרים סביבנו.
התחושה הכללית שלנו היא שאם נהייה מחוברים לצרכים ולרצונות שלנו
ונעשה מה שאנחנו רוצים, אנחנו נחשב ל”אגואיסטים”
ולמילה הזו יש קונוטציה מאוד שלילית ואפילו לא לגיטימית
והדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להיות מואשמים בתכונה
הנוראית הזו שנקראת אגואיזם.
הרבה פעמים אנחנו משתמשים במילה הזו
כדי לתאר אנשים שמרוכזים בעצמם ולפעמים פוגעים
באחרים כתוצאה מזה, אנחנו מתריסים נגד אנשים כאלה
שלא ראו או שלא כיבדו אותנו ואומרים עליהם שהם אגואיסטים.
אנחנו מחשיבים אנשים כסובלים מאגואיזם
כאנשים שחושבים רק על עצמם ולא רואים את האחרים סביבם.
אנשים חסרי לב שפוגעים באחרים ולא אכפת להם
אבל למעשה אין ממש קשר בין אנוכיות או אגואיזם לבין לרמוס אחרים…
תני לי להציע נקודת מבט חדשה על אגואיזם
אדם אנוכי עשוי להתעלם מרצונותיהם או מטובתם של אחרים הסובבים אותו.
אנוכיות קיצונית יכולה להוות הפרעת אישיות שכוללת
עיסוק מוגזם של האדם בעצמו וביכולתיו.
הפרעה זו מכונה “הפרעת אישיות נרקסיסטית” או “נרקסיזם”.
מקור המילה אגואיסט היא בשפה הצרפתית והיא מתבססת על המילה אגו.
אדם שחושב באופן חיובי על האמת המדויקת שלו ועל טובתו הגבוהה.
הוא אינו מתפשר על העקרונות שלו ואינו מוותר על עצמו למען אחרים.
אפשר להיות אדם ששם את עצמו במרכז, וגם את האחרים.
זה קיים וזה אפשרי.
זה פשוט חדש, אחר, לא לימדו אותנו את זה.
אם אשים את עצמי במרכז, זה לא אומר שארמוס אחרים.
זה לא אומר שאתעלם מטובתם של אחרים ומרצונותיהם של אחרים,
זה פשוט אומר שאצטרך להתאמץ יותר בשביל למצוא דרך
לשלב בין הרצונות שלי לבין הרצונות של אחרים.
אני רוצה לשחוט כאן את אחת הפרות הקדושות בתרבות שלנו.
כן, חשוב לך להיות אגואיסטית בשביל השלמות הרגשית, נפשית שלך!
כן, חשוב לך להיות אגואיסטית בשביל השפיות
והיכולת שלך לתפקד בצורה בריאה וטובה בכל התחומים בחיים.
איך תפעלי מתוך האמת שלך?
חשוב לך לפעול מתוך חיבור לעצמך ולמרכזים שלך.
כדאי שתפסיקי לפעול בחיים מתוך וויתור על עצמך.
כדאי שתלמדי איך להפסיק לרצות אחרים על חשבונך.
כשתהיי באמת מחוברת לרצונות ולצרכים האמיתיים שלך.
כשתהיי מחוברת לעצמך ולאמת הפנימית שלך, במקביל,
מחוברת ליקום וללב שלך, תפעלי הכי נכון.
מעבר לכך שאת תפעלי נכון ומדויק יותר לעצמך ולמשפחתך,
תגרמי לאחרים סביבך לגדול ותאפשרי להם את יכולת הבחירה
והיכולת לגדול גם הם.
רק אם תהיי מחוברת לעצמך, תוכלי להיות באמת מאושרת
בואי ננפץ את האמונה שאם את מחוברת לעצמך את אגואיסטית
ואם את אגואיסטית, אז זה פוגע באנשים אחרים, בייחוד בקרובים אלייך
בואי ננפץ את האמונה שאגואיסט מרוכז בעצמו ולא אכפת לו מאחרים
אפשר להיות מחובר ומרוכז בעצמך ויחד עם זאת להיות מלא
אהבה ונתינה החוצה לעולם ואפילו עוד יותר טוב.
אישה במודעות עצמית, שמחוברת לעצמה, יודעת להעניק
ולתת לעצמה, היא מאושרת.
אישה מאושרת יכולת הנתינה שלה החוצה גבוהה הרבה יותר
מאשר אישה סחוטה, מרצה ומוותרת על עצמה למען אחרים כל הזמן.
בואי ניקח דוגמא טיפוסית
אני בטוחה שאת הסיפור הזה
בגירסה דומה את מכירה ומזדהה
ההורים שלך רוצים לראות אותך ואת הנכדים שלהם
לפחות פעם בשבוע אם לא יותר,
לעיתים זה מתנקז לארוחת שישי ואילו לך זה לא בדיוק מתאים
או לא בדיוק מסתדר בלו”ז שלך.
אבל הציפייה הזו, שלעיתים נאמרת במילים ולעיתים
רק עוברת בצורה אנרגטית, יושבת עלייך.
לרוב את פועלת אוטומטית, לא חושבת שישנה דרך אחרת בכלל.
לכך הורגלת, זוהי הציפייה ממך ואף אפשרות אחרת מבחינתך לא קיימת.
את עושה שמיניות באוויר כדי לקיים את ההסכם הלא כתוב הזה ביניכם
ולהגיע כמה שיותר עם הילדים או בלי אליהם.
את מרגישה עייפה, סחוטה, לא מרוצה מהעניין וחייה
עם התסכול הפנימי הלא מודע הזה.
לעתים את בעצמך יודעת שזה לא נכון ולא מדויק לך,
אבל לא מעיזה לשנות או להציע משהו אחר.
בכל פעם שאת מנסה להעלות את האפשרות שתדלגו על מפגש,
את מקבלת קיטונות של לחץ מכיוונם. ומעבר לכך,
את מרגישה בוגדת, ילדה לא מספיק טובה,
כפוית טובה ועוד כהנה וכהנה תחושות.
את מרגישה שאם תפעלי אחרת, תהיי אגואיסטית.
את רואה אותם ואת הצורך שלהם.
את אומרת לעצמך, לא נורא, אני יכולה להכיל את זה, קטן עלי,
אוותר על עצמי קצת כאן, אני יכולה. מגיע להם,
הם גידלו אותי ואני צריכה לרצות אותם.
האם זוהי האמת האבסולוטית? האם זוהי האמת שלך?
האם הם רוצים שאת תבואי ותרגישי בפנים תסכול? לחץ?
בואי נדמיין את אותה סיטואציה כאשר את אמיתית
ומדויקת לצרכים ולאמת שלך:
ההורים לוחצים שתבואי, את משתפת אותם שאת לא רוצה להגיע.
שזה לא נכון לך. שהכי נכון לך להיות עם עצמך, לעשות אמבטיה של קצף,
לשים דיסק מרגיע ולהתחבר לעצמך.
הכי נכון לך, להשלים פערים בעבודה ולהתקדם במה שחשוב לך
הכי נכון לך, להיות עם המשפחה שלך באינטימיות
כי הרבה זמן לא עשיתם את זה..
מה הם יגידו?
איך הם יגיבו? מה קורה לך בגוף ממש עכשיו
כשאת מעיזה לחשוב על עצמך אומרת להם את האמת הזו?
אולי הם יתאכזבו בהתחלה ולא יבינו מה קרה
ואיך את מעיזה לומר את האמת שלך כך…
אולי הם יבחרו להיפגע.. (אין לנו שליטה על בחירה של אנשים אחרים…)
אבל אולי, ויש סיכוי גדול לכך – אולי הם יבינו, מתוך אהבתם אלייך.
אולי הם יכבדו את המרחב שאת לוקחת לעצמך ובפעם הבאה שלהם לא יהיה נוח להיעזר בך
הם גם ירגישו נוח יותר להגיד את האמת שלהם.
אז מה בעצם קרה כאן?
את פתחת כאן תדר חדש, אחר וגבוה יותר
של קומוניקציה ושל תקשורת ביניכם.
תדר של כל אחד עושה מה שנכון ומדויק לו
וכך החיבור ביניכם מעמיק.
אף אחד לא עושה משהו שהוא לא רוצה
ואף אחד לא מקריב.
יחסים של קרבה ואינטימיות ללא וויתורים מיותרים
הם יחסים הרבה יותר קרובים אוהבים ומפותחים מבחינה רוחנית.
יחסים בריאים ואמיתיים מתוך מודעות, אינם אמורים לעודד וויתורים!!
אתה וותר על הצרכים שלך בשבילי ואני אוותר על הצרכים שלי בשבילך.
אסון!!
מתכון מנצח להרוג את האהבה, להנציח תסכולים ושנאה פנימית עמוקה
שתתפרץ ברגעים מסוימים החוצה.
יחסים נכונים טובים ומודעים, פירושם שאף אחד לא צריך לוותר
על עצמו בשום אופן!! למה לוותר???
בכל סיטואציה קיים מצב שהוא מצב אידיאלי
ממנו כולם מרוויחים “Win win situation”
אנחנו קוראים לזה ולמצב כזה אפשר להגיע תמיד!!
בכל מצב בו אנחנו פועלים מסונכרנים עם האמת
ועם הלב שלנו מתוך אהבה יש דרך שטובה לכולם.
לפעמים קשה לנו לראות את הדרך הזו מכיוון שאנחנו שבויים
כל כך עמוק באמונות ובדפוסים שלנו.
אבל לרוב מה שקורה זה שאנחנו פוחדים להתבונן.
אנחנו פוחדים אפילו לבדוק, להסתכל, להציע אפשרויות חדשות
כי אנחנו פוחדים לפגוע בקרובים ביותר שלנו עם האמת שלנו.
כמה אבסורד!!
הרי הקרובים שלנו שאוהבים אותנו, אמורים לרצות הכי בטובתנו.
ואם הם רוצים הכי בטובתנו, הם ישמחו לדעת שאנחנו עושים
את הדבר שהכי טוב לנו והכי מדויק ושלם לנו.
אז בפעם הבאה שאת חושבת על האמת שלך
ועל הרצונות העמוקים שלך ומחברת אותם איכשהו
לחוויה של אגואיזם, עצרי לרגע ובדקי
איך את יכולה להפריד ולנקות את האשמה שעולה
ולהשאיר רק את חווית האמת שלך בלי
לקשר אותה ולחבר אותה למילה אגואיזם?
ספרי לי למטה איך את מוצאת win win שמתאים לך וגם לאחרים?
רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ועל מודעות עצמית?
התפתחות אישית אחרי גיל 40 מה שונה?
למה גיל 50 הוא משבר גיל 40 האמיתי?
אדם אגואיסטי הוא אדם אנוכי.
אם נכון לנו לראות את טובתינו? ברור,
האם נכון לנו לעתים לפעול למען עצמנו גם אם זה בא על חשבון האחרים – בהחלט שווה דיון
אך אגואיסטי ואנוכי הן מילים נרדפות….
עינת יקרה.
תודה על כך שדייקת אותי בעניין הפירוש המשותף של המילים אגואיסט ואנוכי.
ברור שאת צודקת, ואני גם יודעת את זה…. כמובן…
בכוונה באופן מלאכותי, הבדלתי בין המילים בכדי להעביר את המסר.
תודה על הפידבק
תודה לך הדר יקירה.
אגו = אני/אנוכי באמת, אבל אהבתי דווקא את ההבדלה שעשית. אני חושבת שכולנו פוחדים להתפס כנרקסיסטים. לעתים כסוציופאתים אפילו. דווקא אלה המטורללים שבאמת מרוכזים בעצמם באופן קיצוני, בטוחים שהם הנשמות הכי טהורות ביקום ואפילו לא מודעים לכמה הם פוגעים בזולת.
אצלי האלטרואיזם ממש פתולוגי והמאמר שלך בא כל-כך בזמן. בדיוק אני מגלה כמה מאבקים יש בי בין הכמיהה למימוש עצמי נטו ובין התניות העבר של להיות ‘ילדה טובה’ וכמה חונכתי לתת ולתת לאחרים כשבפנים יש שבר וריק.
וכיוצרת – ככותבת, אני ממש זקוקה להבנה הזו בכל תא ותא בגוף שאני חייבת להיות מחויבת לעצמי וליצירה שלי. שההתמסרות לעצמי בראש ובראשונה, רק היא יכולה להוליד נתינה לזולת כי עצם היצירה שלי היא נתינה. זה עדיין לא נקלט בתוכי עד הסוף אבל זה מתהווה.
מדהים שהעלית עכשיו את המאמר הזה כי זה בדיוק נושא שעליו רציתי להגיע בשבוע הבא לסשן פרטי. אקבע איתך…
תודה על המאמרים החכמים והחיוניים שלך. ליל מנוחה וחיבוק שקט. חגית
יקרה אהובה! תודה על הכנות ועל המילים העמוקות והמדויקות. זה מדהים איך הדברים מדויקים תמיד גם בתזמון.
תודה אנאמה על פוסט משובח ,
אני אגואיסטית גאה… ויש אנשים קרובים לי שקשה להם לקבל את המקום הזה, אני מבינה ויחד עם זאת חשוב לי להשאר מחוברת לצרכים שלי ולחפש את ה WIN WIN , וכשזה לא קורה ואני מרצה אני מרגישה את זה טוב מאוד. לא מצליחה להבין למה אנשים חושבים שאם אתה מחובר לעצמך ולרצונות שלך אתה אגואיסט? נראה לי שהנסיון לאילוף של המשפחה והחברה בדרך יחד עם קושי לראות מישהו אחר עושה את הדברים בצורה “אנוכית” שהוא כבר לא ילד היא הקשה לעיכול… מה דעתך?
שירלי, אהובה, תודה על התגובה.
את מאוד צודקת. כשאתה פועל מתוך הרצון המדויק שלך, לאנשים סביבך קשה לעכל את זה.
זאת מראה מאוד חזקה על המקומות שבהם הם לא פועלים מהמקום המחובר שלהם…
ואז, מן הסתם קשה להם לעכל את זה.
נשיקות
מה קורה כאשר אנו (טוב, לפחות אני) מתוכנתים לרצות את ההורים שלנו בגלל פרדיגמות שהוטבעו בנו בילדות? איך שוברים את מעגל הפחד להיות דחוי?
אורלי, את מעלה כאן שאלה מאוד חשובה.
אנחנו מתוכנתים לרצות. וכדי לשבור כל תכנות שהוא, עלינו לגייס את כל המודעות שלנו
ולהחליט ולרצות לשנות את המציאות!
אחרי שהחלטנו ואנחנו מאוד רוצים, עלינו לשים לב בכל פעם שעולה בנו הדפוס המוכר של לרצות, לעצור, לנשום
ולשאול את עצמנו את השאלה הפשוטה. “אבל, מה אני רוצה”. ,האם זה מה שאני רוצה”? ואם התשובה היא לא.
עלינו לחפש ולמצוא את התשובה שעליה נוכל לענות “כן”.
בהצלחה יקירה
נעמה יקרה את כל כך צודקת אני כבר הרבה זמן מודעת לזה אבל עדיין קשה לי ליישם ולהרגיש טוב עם זה
מירי
כל העניין הוא היישום!! מה עוזר לנו לדעת כבר הרבה זמן משהו אם אנחנו לא יכולים ליישם?
הייתי ממליצה לך לפנות לעזרה שתוכל לתת לך כלים פרקטיים ליישום.
אם תרצי, דברי איתי
בהצלחה
אנאמה
תודה!!
פוסט סופר חשוב ואחד המפתחות הבסיסיים ליצירת מציאות, שהרבה אנשים לא מודעים אליו בכלל. חשוב גם לציין שאנחנו לא באמת יודעים מה טובת האחר, ורק חושבים שאם נרצה מישהו אז אנחנו פועלים לטובתו. זו אשלייה. הרבה פעמים הריצוי הזה יוצר מעגל קסמים של חוסר דיוק וחוסר קשב לעצמי של כל המשתתפים, ומונע מכל אחד במעגל הזה חיבור אמיתי לעצמו. אחד הדברים שלי מאוד עוזר להקשיב לעצמי זה לראות בעצם איך הקשב שלי לעצמי (המכונה “אגואיזם) מביא הרבה פעמים גם את מי שעומד מולי לדיוק עם עצמו ובסופו של דבר לתחושה יותר טובה ותקשורת יותר אמיתית ומאפשרת בינינו. כך שבעצם כשאני בקשב לעצמי אני הרבה יותר מכבדת את הקשר עם האדם הזה מאשר כשאני מרצה אותו. תודה רבה על הפוסט הזה. אני מעבירה הלאה.
תודה לך עדי על התגובה המקסימה. את כל כך צודקת.
אכן חוסר הקשבה לעצמנו יוצר חוסר דיוק שגורר אחריו חוסר דיוק לכולם
ולא רק לנו.
אישה יקרה עם רצון טוב, את מעלה נקודה חשובה. מה המחיר שאנו משלמים כדי להיות “בסדר” לרצות. יפה. אך כדאי לקבל כלים איך לעשות זאת מבלי לפגוע. וכלום תמיד נעשה מה שטוב לנו??? האם כך נחנך את ילדינו?? הרעיון והרצון שלך לעזור לנו טוב ויפה, אך מן הסתם אינו מתאים רק למודעות. נכון שזה שלב חשוב בתהליך. כדאי לדבר על האיך? מה במקום? על מי אני הולכת להפעיל את “הנאמנות העצמית”. חשוב לא לפגוע כמו גם לא להיפגע ובטח בלי רגשי אשם
אכן, חשוב אך לא פשוט
שבת שלום
אישה יקרה עם רצון טוב, את מעלה נקודה חשובה. מה המחיר שאנו משלמים כדי להיות “בסדר” . לרצות… יפה. אך כדאי לקבל כלים איך לעשות זאת מבלי לפגוע. וכלום תמיד נעשה מה שטוב לנו??? האם כך נחנך את ילדינו?? הרעיון והרצון שלך לעזור לנו טוב ויפה, אך מן הסתם אינו מתאים רק למודעות. נכון שזה שלב חשוב בתהליך. כדאי לדבר על האיך? מה במקום? על מי אני הולכת להפעיל את “הנאמנות העצמית”. חשוב לא לפגוע כמו גם לא להיפגע ובטח בלי רגשי אשם
אכן, חשוב אך לא פשוט
שבת שלום
לאה יקרה תודה לך על התגובה.
זה יכול להיות פשוט. צריך רק למצוא את הדרך ל win win שתתאים לכולם.
זה בדיוק עניין של מודעות ונכון, את צודקת של גם איך עושים. ברור שצריך לעשות את זה מתוך אהבה והתחשבות. ועדיין לעשות את זה ולא לחשוש מלפגוע. מי שבוחר להיפגע יכול לבחור להיפגע מכל דבר שתעשי, גם אם תרצי אותו עד מחר.
ואשמה עוד אף פעם לא באמת עזרה לאף אחד וגם לא פתרה שום דבר. תמיד ניתן למצוא את הדרך לתקשורת כנה, פתוחה והכי חשוב אמיתית מהלב. ואם עושים משהו שהוא לא מהלב, זה לא מגיע ממימד של אהבה.
באופן עקרוני זה אמת ויציב,
אך אי אפשרי באופן גורף, לדעתי.
בחיים אנו זקוקים הרבה פעמים לוויתורים,
כי בלעדי כך אנו נגיע גם למריבות,
בעיקר בחיי זוגיות, למען השלום, כמה פעמים,
אנו מוותרים?!
מובן שיש מידה לכאן ולכאן, אך ביהדות המושג וויתור,
מאד, מאד שכיח.
חן, חן לך על המסרים המעצימים.
הי ספיר
את צודקת מאוד. בחיים לפעמים זקוקים לוויתורים. העניין הוא שאנחנו הנשים מתוכנתות הרבה פעמים לוותר על עצמנו כל הזמן.
לכן, חשוב לבדוק מתי אנחנו מוותרות ומתי זה נכון.
תודה לך על התגובה ספיר
הי אנאמה,
באמת מדהים איך הדברים מגיעים בתזמון הנכון…
בדיוק בסופ”ש האחרון אירחנו אצלנו קרובים, ביניהם מישהי שבעבר היחסים בינינו התבססו על אנרגיות מאוד נמוכות, תמיד הרגשתי שאני מקטינה את עצמי מולה ע”מ למצוא-חן, ע”מ לא לתת לה להרגיש שלא בנוח עם עצמה. ובעצם ויתרתי על עצמי. בתקופה האחרונה נוצר נתק ארוך בינינו, לא כי היתה תקרית לא נעימה, פשוט לא יצרנו קשר…. ובזמן הזה התחלתי לעבור תהליך חיובי עמוק, ואני כבר מזמן לא במקום בו הייתי. כשנפגשנו שלשום, הדברים כבר לא היו כמו בעבר, הרגשתי שהיא אוגרת בתוכה תחושות של עלבון וכעס כלפיי. מיד התחלתי להרגיש שוב אשמה, שלא הייתי בסדר, שהייתי צריכה להתקשר (למרות שגם היא לא יצרה קשר). בסופו של דבר הצלחתי לחזור לעצמי ובכ”ז להינות במפגש עם כולם, על-אף התחושות שהרגשתי מכיוונה (כמובן שהייתי נחמדה והתעניינתי בה ובמה שעובר עליה וכו’). המאמר שלך חיזק אצלי את ההרגשה שעשיתי את הדבר הנכון לי בתקופה הזו. שהבחירה להיעלב היא שלה ולא צריכה לעורר אצלי תחושות אשם. שהייתי מדויקת לעצמי, לצרכים שלי וזה מה שגרם לי להתקדם. ושזה הדבר הכי נכון שיכולתי לעשות. תודה לך.
מורן, אני מאוד שמחה שהמאמר שלי הגיע אלייך בזמן ושאת מרגישה שהוא חיזק אותך.
אכן, לזכור שהבחירה לכעוס היא שלה מאוד עוזר לנו להישאר נאמנים לאמת שלנו. תודה לך על התגובה
זה נכון עד רמה מסויימת, ורק עבור אנשים מסויימים.
כאשר מדובר באנשים שמלכתחילה מרוכזים רק בעצמם ורק ברצונות שלהם עצמם זו עשויה להיות בעיה. במיוחד אם מדובר במערכת יחסים של שיתוף בנטל. ברור שאם יש WIN-WIN עדיף לבחור בו, אבל מה לעשות שלפעמים אין ברירה ואין מישהו אחר שיקח על עצמו את המטלה/מחוייבות.
למשל- הורים מבוגרים שזקוקים לסיוע, או שהם בודדים. קל להגיד שעכשיו אני צריכה את השקט שלי או ההתקדמות שלי בעבודה או הדברים שחשובים לי אישית. זה למשל מה שאחותי בוחרת לעשות. אז נכון שאני יכולה במקום להתקומם פשוט לעשות כמוה ולהתנער מאחריות- בין אם באמירה מפורשת או בהתחמקות, אבל מה לעשות שאני אישית לא יכולה לחיות עם זה אחר כך? שאני יודעת שאתחרט ושאני יודעת שביום מהימים (כי הזמן המשותף שלנו יחד הוא מוגבל) אני אצטער שאלו היו סדרי העדיפויות שלי?
ברור שהיה לי נוח יותר אם מישהו אחר היה עושה את זה בשבילי ואז הייתי יכולה *גם* להתפנות לעצמי ו*גם* להיות משוחררת מרגשות אשמה, אבל אין מישהו אחר! (וגם אם הייתי יותר ישירה עם אחותי, עדיין ההגינות הייתה שהמשימה תתחלק חצי חצי או יותר נכון רבע רבע ועדין לא הייתי משתחררת מ”הנטל”) כלומר יש תמיד צורך בויתור.
ויש כמובן דוגמאות רבות נוספות- זוגיות, ילדים, עבודה. מה לעשות שלא תמיד אפשר לעשות רק מה שמתאים לך. מילת הקסם היא איזון. איזון בין הצרכים שלי לצרכים של אחרים (שלספק אותם הוא חלק מהצורך שלי בחברה, ביטחון, הגשמה עצמית) ואיזון בין צורך בטווח הקצר (לישון!) לצרכים בטווח הארוך (הגשמה עצמית, השגת יעדים)
א היקרה שלום רב ותודה על תגובתך.
נשמע שאת בוחרת להיות שם בשביל ההורים שלך וזאת בחירה מקסימה.
כל עוד את עושה את זה מתוך בחירה חופשית ורצון להיות שם בשבילם, הכול מצוין. גם אחותך בוחרת. היא בוחרת שלא להיות שם מסיבותיה שלה.
אנחנו בכוכב הבחירה החופשית. זה הדבר העיקרי וכמעט היחיד שיש לנו כאן מלבד אהבה ועוד כמה דברים מגניבים שכאלה.
תמיד יש ברירה ויש בחירה וכל אחד עושה את הבחירה שלו.
עלינו לכבד את הבחירה של אנשים סביבנו כמו שאנחנו מכבדים את הבחירה שלנו.
אם את לא עושה את זה מתוך בחירה חופשית, אלא מתוך אין ברירה, הייתי ממליצה ואני מקווה שזה לא חוצפה להמליץ כאן – לפתוח את הדברים בכנות מול אחותך ולשנות את המציאות אם היא לא מתאימה לך. אם את היית מעדיפה להתחלק חצי חצי, אולי שווה ליצור את זה.
מה שבטוח הוא שכל עוד את תמשיכי לקחת את זה בלעדית על עצמך, אז אף אחד באמת לא יקח את זה. כי זה נוח לכולם כך.
אם זה כבר לא נוח לך, ואת רוצה לבחור אחרת, אז את יכולה!
איך? שבי עם עצמך ובדקי איך אפשר.
גם אני חיה במשפחה עם אחים, הורים מזדקנים, ילדים שזקוקים אז אני מכירה היטב את הריקוד הזה ואת האיזון הזה ועדיין אני אומרת בפה מלא. יש לנו הנשים עוד דרך ארוכה לעשות לאיזון האמיתי הבוחר שלנו.
לוותר על עצמנו זה לא איזון. לפחות לא איזון אמיתי.
אם הבחירה מגיעה מתוך וויתור. היא לא בחירה אמיתית חופשית. היא כורח.
תודה לך על השיתוף האמיץ
ועוד משהו-
נכון שמערכת יחסים שבהם אנשים נאלצים לוותר כל הזמן על הצרכים שלהם היא הרסנית לאהבה, אבל כשיש ניגוד אינטרסים גם מצב שבו כל אחד חושב רק על עצמו הוא הרסני למערכת היחסים.
א את מאוד צודקת.
לכן הדגשתי למצוא win win ולא אחרת
בהצלחה בדרכך ובמסע שלך לעבר האיזון שלך
אנאמה היקרה,
אני עוברת איזשהו תהליך של מודעות עצמית – ואני מאד מבינה על מה את מדברת – להיות מחוברים לעצמנו מחדש, זה דבר כ”כ נפלא.
רציתי רק לחדד – שלהיות מחוברים לעצמנו, זה לא אומר להיות אגואיסטים. אגואיסטיות זה כן דבר רע. חיבור לעצמי זה מקום שמקשיב לעצמי – מה אני מרגישה, מה אני צריכה, בלי שיפוטיות, ואז אני יכולה גם להקשיב לצרכים של השני ולהכיל אותם, בלי להרגיש מאוימת, בלי צורך לרצות (ר’ בפתח). ואז לחשוב בענייניות – מה נכון כאן לסיטואציה?
זה כנראה מה שהתכוונת, אבל אני חושבת שהמילה אגואיסטיות לא מתאימה לכאן… אגואיסטיות זה שאתה מרוכז רק בצרכים של עצמך ומנותק מהשני.
תודה ולילה טוב:)