העצמה אישית היא עוד מושג מופשט וכללי כזה שאנחנו לא בטוחות שאנחנו מבינות
תכל’ס מה הוא אומר. רובנו מרגישות מועצמות. רובנו עשינו דרך משמעותית בחיים,
מימשנו והגשמנו את הדברים שרצינו אז מה הסיפור עם העצמה אישית?
למה בכלל צריך להמשיך ולהתעסק בזה?
מה זה בכלל אומר העצמה אישית?
אני רואה את המושג המופשט והכללי הזה כמשהו שמלווה אותנו לכל אורך החיים
ובכל שלב הוא אומר לנו משהו אחר.
בכל שלב ההעצמה מביאה דגש אחר. זה לא משהו קבוע וסטטי אלא משתנה עם הגיל.
אחרי גיל 40 ולפעמים זה קורה לנו רק אחרי גיל 50 כי לכל אחת יש את הקצב שלה,
הנושא של העצמה תופס כיוון אחר וממקום של ‘לדחוף’, ‘להשיג’, ‘להגשים ולממש’,
‘לכבוש יעדים’ ועוד מאפיינים של החצי הראשון של החיים שבהם אנחנו באנרגיה
גברית יותר כדי לבנות את החיים שלנו ולקחת אותם למקום טוב, פתאום מגיע
צורך אחר והעצמה אישית אז בשבילנו הופכת להיות סיפור לגמרי אחר.
אז אנחנו מבינות שהעוצמה שלי אמורה לבוא לידי ביטוי דווקא באנרגיה נשית ורכה
יותר, פנימיות יותר. העצמה אישית באמצע השני של החיים היא משהו אחר
שהעוצמה הזו היא פנימית יותר.
קשורה יותר למערכת היחסים שלי עם עצמי, ליכולת שלי לקבל ולאהוב
את עצמי ללא תנאים, בדיוק כמו שאני בלי הצורך התמידי שהיה לי פעם לשנות ולתקן.