איך לשחרר פחד דחייה?
כשהיית ילדה האם שיתפו אותך במשחקים? האם מסרו לך כדור?
האם עשו עלייך חרם?
כשהתבגרת האם היית ב”חבר’ה” הקוליים?
האם הזמינו אותך למפגשים או שאולי השאירו אותך בחוץ?
במשפחה שלך האם קיבלו את הדעות שלך ואת ההצעות שהצעת והתחשבו בהם?
או שאולי התעלמו מהם?
למה זה בכלל חשוב לשאול את עצמך את השאלות האלה?
ואיך כל זה קשור להצלחה שלך היום?
יש לנו כל מיני פחדים שעוצרים אותנו ומפריעים להצלחה שלנו כמו:
פחד מוות, פחד קהל, פחד לאבד כל מיני דברים
כמו: לאבד את המראה הצעיר, את הבריאות, לאבד כסף,
פחד מכישלון, פחד מהצלחה ועוד
אבל אחד הפחדים הכי עמוקים שמנהלים הרבה מאיתנו מתחת לפני השטח
ומעכבים אותנו זה פחד דחייה.
מה זה פחד דחייה במילים פשוטות?
פחד שלא ירצו אותנו, שלא יקבלו אותנו כמו שאנחנו, שיגידו לנו “לא”
הפחד הזה, אצל רובנו, הוא לא מודע.
זה לא שאנחנו חושבים לעצמנו שיש לנו פחד כזה
ואנחנו לא חושבים על הדבר הזה ביום יום
אבל אם למעשה נשים לב,
נראה שהוא לא רק קיים כמעט אצל כולנו כי הוא פחד טבעי,
אלא שהוא מנהל אותנו ואת ההחלטות שלנו כל הזמן, מתחת לפני השטח.
מאיפה מגיע אלינו פחד הדחייה?
כבר מזמנים העתיקים, בימים הקדומים, בהם חיינו בשבטים,
להיות מורחק מהשבט או מנודה היה פסק דין מוות
כי היינו צריכים את הגנת השבט להישרדות שלנו.
לשרוד לבד בטבע היה בלתי אפשרי.
אין פלא שבאינסטינקט הטבעי שלנו כבני אנוש,
יש את הצורך המאוד בסיסי ושורשי של להשתייך ולהשתלב.
בתיאורית הצרכים של מסלו הצורך להשתייך,
להיות מזוהה עם קבוצה ושבט
ולקבל אהבה זהו צורך חשוב ומרכזי בחיים שלנו.
לכולנו יש חוויות דחייה. כולנו חווינו כאלה מי יותר ומי פחות.
כילדים, אולי עשו עלינו חרם בכיתה
(עלי עשו חרם הבנות בגיל שמונה או תשע
ועד היום זה זכור לי כטראומה מאוד קשה וכואבת)
אולי לא היינו הכי טובים במשחק כדור אז לא שיתפו אותנו
וממש אמרו לנו בפנים כמו שילדים יודעים – את גרועה אז את לא משתתפת,
או ששיתפו אותנו אבל לא מסרו לנו את הכדור והרגשנו מאוד בצד.
אולי עשינו יום הולדת והגיעו ממש מעט ילדים.
איך פחד דחייה ליווה אותי כל החיים?
כילדה, אני זוכרת אותי מעריצה את אחותי הגדולה ממני בשש שנים
ומאוד רוצה את קרבתה. רציתי להיות איתה ועם החברות שלה,
לשמוע את השיחות שלהן כמו כל אחות קטנה ואחותי דחתה אותי.
גירשה אותי, לא הסכימה שאהיה איתן.
הייתי בת שש והיא בת שתיים עשרה והדבר הזה היה חרוט בתוכי במשך שנים.
כשהתחלתי את הדרך כמטפלת צעירה באנשים, הייתי מאוד חסרת בטחון ביכולות
המקצועיות שלי כי מן הסתם עדיין לא היה לי המון ניסיון
ולקח לי זמן לקבל בטחון מקצועי ביכולות הטיפוליות שלי,
אבל מה ששמתי לב, זה שלאורך הזמן, למרות שידעתי “בראש” שאני מקצועית
ולמרות שהיו כבר הוכחות בשטח להצלחות הטיפול שלי אצל אנשים שליוויתי,
עדיין הייתה בי מן ציפייה סמויה כזו לקבל עוד ועוד אישור מהסביבה.
למה? כי בפנים עדיין היה פחד דחייה
שלא עיבדתי ולא ניקיתי אף פעם שניהל אותי.
וכל עוד לא ניקיתי אותו וכל עוד לא ריפאתי אותו, הוא ניהל אותי
וגרם לי להזדקק כל הזמן לאישורים מהסביבה הקרובה שלי.
בנוסף הוא גרם לי לרצות את המטופלים שלי
וגם את הקרובים אלי – כדי לוודא שלא יקרה חס וחלילה
אפילו לא לרגע אפילו לא לשנייה
מצב שבו הם ידחו אותי, יעזבו אותי,
ואז הפחד העתיק יכאב שוב כל כך.
אז ברגע שהבנתי שפחד הדחייה הזה משפיע עלי בהמון תחומים בחיים
ברמות מאוד גבוהות וגובה ממני מחירים קשים –
משפיע על הקשרים החברתיים שיצרתי ולא יצרתי,
על הזוגיות שלא הייתה לי ולא הצלחתי לקיים,
על הקשרים שלי עם המטופלים ועם הלקוחות שלי ועל ועוד ועוד,
חיפשתי את המקורות לפחד הדחייה
כדי לנקות אותו ולרפא אותו ולהזיז אותו מהדרך.
ומאותו הרגע, התחלתי לנסוק קדימה, להצליח ולהעיז!
התקדמתי המון ובמהירות גדולה.
איך פחד דחייה מנהל אותנו?
פחד הדחייה למעשה זה שקובע אם נעשה פעולה מסוימת או לא לדוגמא:
אם נצא לדייט עם מישהו שנחשב בעינינו ממש ממש שווה אפילו יותר שווה מאיתנו,
אם נציע למישהו את העזרה שלנו או את השירות שלנו,
או אם ניקח על עצמנו פרוייקט שאולי מרגיש לנו גדול עלינו,
אם נגיד את האמת הפנימית או את מה שאנחנו באמת חושבים
לקרובים שלנו בלי לסנן או לעדן או לצנזר ועוד.
את פחד הדחייה העמוק שלנו יכולים לעורר כל מיני דברים
כמו: חברים שלא מאחלים לנו מזל טוב ביום ההולדת או שוכחים אותה,
מכרים שלא מחזירים טלפונים, מעסיקים ובוסים שלא מביעים הערכה,
קולגות לעבודה שלא מזמינים אותנו לערב צוות או ליציאה משותפת של חברים לעבודה,
אנשים שלא מחזירים לנו אהבה ועוד ועוד מצבים בהם אנחנו נתקלים כל הזמן ביום יום.
פחד דחייה – או פחד לקבל “לא” כשהוא לא מודע וכשהוא מנהל אותנו מתחת לפני השטח
גורם לנו לדפוס הימנעות לא מודע. או לדפוס ריצוי לא מודע.
מה זה דפוס הימנעות?
אני פשוט לא אעשה. לדוגמא:
בחברה או בעבודה, אני לא אציע הצעה מהפחד שהיא ללא תתקבל,
אני לא אבקש עזרה – מהפחד שאקבל דחייה ותשובה שלילית,
אני לא אמכור ללקוחות שלי מהפחד שהם יגידו לי לא.
אני לא אעלה פוסט לפייסבוק כי אפחד שאף אחד לא יגיב
או שיגיבו לא לטובה
מה זה דפוס ריצוי?
אוי, כולנו מכירות אותו כל כך טוב:
אני אעשה כל מה שאתם רוצים וצריכים וארצה אתכם כל כך
שאתם תמיד תצטרכו אותי
ותרצו אותי לידכם וכדי שבלעדי לא תוכלו –
כל זה כדי שלא תעזבו אותי ולא תדחו אותי או תגידו לי לא.
אם אני אתן את כל כולי, גם אתם תתנו את כל כולכם
ועוד כל מיני הסכמים אנרגטיים מעוותים ולא מאוזנים שאנחנו יוצרים בתת המודע
עם האנשים הקרובים אלינו רק כדי לא לחוות שוב את פחד הדחייה הכואב הזה.
אז הרבה דפוסים והתנהגויות מעוותות אנחנו יוצרות
כל עוד אנחנו לא עובדות ולא מרפאות את פחד הדחייה שיושב שם בפנים.
אז איך מרפאים פחד דחייה?
קודם כל בודקים מהו המקור העמוק
(ולפעמים יש כמה מקורות כאלה ולא רק אחד) שיצר אותו.
ממש מחפשים בילדות – מה היה שם שקשור לדחייה.
מתי חוויתי דחייה בפעם הראשונה ומול מי?
מי גרם לי להרגיש כך בפעם הראשונה? ומתי זה היה?
ומתחילים לרשום את כל האירועים והמצבים שקרו לנו בילדות שעוררו את זה.
לאחר מכן מנקים את הזיכרון הכואב הזה
(יש לנו הרבה שיטות לעשות את זה)
ברגע שמנקים את הזיכרונות הכואבים מהעבר
(ולא, אין צורך לחפור בזה ולחוות את זה שוב –
אפשר לעשות את זה בשיטות נעימות ועדינות ואוהבות )
ברגע שמרפאים את זיכרונות הדחייה האלה, הפלא ופלא, הפחד נעלם!!
ולאחר שהוא נעלם מתת המודע – אנחנו חופשיים.
הוא כבר לא מנהל אותנו
ופתאום יש לנו אומץ להעיז לעשות כל מיני דברים
שאף פעם לא העזנו מה הכי גרוע שיקרה? – מקסימום נקבל לא.
אבל הפעם, כשה”לא” יגיע, או כשדוחים את ההצעה שלנו,
זה לא מרגיש שום דבר, זה נקי,
זה בסדר – ואנחנו נשארים באיזון מתוך ידיעה
בגדולה ובעוצמה שלנו וללא כל קשר האם אישרו אותנו מבחוץ או לא.
ככה זה כשאנחנו מנקים כל מיני פחדים או חסמים עמוקים
אחרים שיושבים לנו בתת המודע ומנהלים אותנו אנחנו מגיעים להצלחה –
כי אנחנו חופשיים יותר, עוצמתיים יותר ומעיזים יותר.
מעיזים לצאת עם עצמנו ועם היופי שלנו החוצה
מעיזים לשמוע “לא” או לקבל דחייה בלי שזה ישפיע עלינו לרעה או ימוטט אותנו.
כתבי לי כאן למטה איך את מתגברת על פחד דחייה?
רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ומודעות עצמית?
התפתחות אישית אחרי גיל 40 מה שונה?
האמת על התפתחות אישית שלא מספרים לך
6 סיבות למה דווקא אחרי גיל 40 החיים יותר יפים
אהבה עצמית אחרי גיל 40 מה שונה?
