מחשבות טורדניות איך לצאת מהם

מחשבות טורדניות – איך להפסיק להיטרף מהם

השכל הפטפטן שלנו, לא מפסיק להרף לשדר לנו מחשבות ורובן הן מחשבות טורדניות,
כאלה שחוזרות שוב ושוב על עצמן כמו “לופ” או גלגל כזה שמציק שוב ושוב.
אז מה בדרך כלל אנחנו עושות עם מחשבות טורדניות?
מנסות לסלק אותן כמו זבובים, נכון?
אבל  נכון שזה לא עוזר?
ומה קורה לרובנו כשקשה לנו? כשקורים דברים מבחוץ שמוציאים אותנו
משלוותנו, שמערערים את האיזון שלנו?

בדרך כלל, אנחנו לא רוצים להרגיש את חוסר הנעימות הזו ואז אנחנו בורחים
למיינד. והמיינד שלנו מנסה למצוא פתרונות מידיים כדי להוציא אותנו מהמצב.
הבעיה היא, שהוא לא תמיד מצליח ואם הוא לא מצליח, הוא משגע אותנו
ומביא לנו מחשבות טורדניות שמטריפות אותנו.
שלשום היה לי יום קשה מהסוג הזה.

עזבתי את הבן הקטן שלי בגן חדש, עם רגשות קשים, לב קרוע, דאגה וחמלה.
הבן שלי עובר קליטה לא פשוטה ומלאת אתגרים בגן שהוא אחר לגמרי מהקודם
והוא גם לא מכיר אף ילד… ולי מתהפכת הבטן. קשה לו, וקשה לי…
אז אחרי שעזבתי אותו שם שלשום
כל היום, המוח שלי נטרף במחשבות שחזרו על עצמן ב”לופים” שוב ושוב.

אז איזה מחשבות טורדניות היו לי שם?

“האם זה המקום הנכון עבורו”?
“האם עשיתי את ההחלטה הנכונה”?
אני מוצאת את עצמי עוברת בראשי שוב על כל האופציות האחרות שיש לי
עדיין, בודקת האם יש לי פתח מילוט?
חושבת “האם יש מקום אחר שבו הוא יהיה מאושר יותר”?
חושבת ומדמיינת ובודקת איך יהיה לו במקום האחר…
ושוב, חוזרת להבנה ולמסקנה שהחלטתי נכון ושזה המקום עבורו.
מבינה שגם אם קשה קצת.. לאורך הזמן זוהי באמת ההחלטה הנכונה ביותר
ואז –  מניחה לזה.

אבל אחרי קצת זמן – שוב מתחיל הכול מההתחלה, הדאגה, הרגשות הכואבים,
המחשבות עליו, על המסגרת,וכל הלופ מתחיל שוב.
זה ממש ממש יכול לשגע אותנו כשזה קורה, נכון?

אני כבר יודעת מניסיוני האישי, שאין פתרון יעיל אחר, מלבד לעבוד עם זה
ומה זה אומר?
להרגיש את זה, במקום לנסות להילחם בזה. (כי להילחם בזה, במילא לא עוזר…)

אז הנה הכלי והטכניקה המדויקת
שעשיתי עם מחשבות טורדניות שכאלה:

התיישבתי, עצמתי עיניים, נתתי למחשבות האלה לעלות ולצוף
ולהציף אותי ואת הגוף שלי.
הרשיתי לעצמי להרגיש את חוסר הנעימות הזו שזה עושה לי בגוף.
את חוסר השקט, את המועקה בחזה, ואת הבטן המתהפכת שלי.
נשמתי לתוכם.
אפילו הזמנתי אותם לגדול, זה בסדר אמרתי לעצמי.
זה במילא כאן, אז בואי נפגוש אותם עד הסוף!!
התחושה בגוף הלכה והתעצמה, הלכה וגדלה.
כשהתחושה בגוף הייתה ממש בלתי נסבלת, קמתי ופירקתי
את התחושות האלה דרך הגוף. הלכתי לעשות ספורט!

(אבל את יכולה גם לשים מוסיקה ולרקוד, או להרביץ לכריות או ללכת לשחות)

בזמן הספורט המוח המשיך ונטחן המשיך והמשיך.
נתתי לו לפרוק עוד ועוד. התבוננתי ב”לופ” הזה
שמביא לי המיינד, וראיתי עד כמה הוא לא מוביל אותי לשום מקום.
עד כמה הוא מחזיר אותי שוב ושוב לאותו המקום. זוהי הסיבה שקוראים לזה “לופ”
חזרתי. התקלחתי.

ישבתי שוב במדיטציה עם עצמי. העוצמה כבר הייתה פחותה,
אבל עדיין הייתה שם. ועדיין לא הצלחתי להתחבר ולהרגיש את השקט.
בדרך כלל, במצב רגיל, אני מתחברת אל השקט הזה בשנייה.
אבל גם את זה אני כבר מכירה, ואז הגיע החלק החשוב, לוותר. להרפות.
גם ככה הרגשתי כבר כל כך מותשת מהמלחמה האנרגטית הזו, אז הלכתי לנוח!
נמנמתי קצת לא עמוק ולא שקט ועדיין קמתי בתחושה רגשית כבדה.

שוב ישבתי עם עצמי במדיטציה. והפעם ממקום אחר.
מזמינה את השקט לבוא, שולחת לקטן שלי הרבה אור ואהבה.
מזמינה ומבקשת מהבורא ללוות אותנו בתהליך המאתגר שלנו.
ואז לאט לאט ובהדרגה זה התחיל להתפוגג (זה תמיד קורה בסוף…)
ושקט יחסי הגיע. זה עדיין היה במערכת שלי, וזה בסדר.
לא ציפיתי שזה יעלם בשלב זה לגמרי.
אבל כבר לא הייתי מוטרפת! יכולתי להמשיך ביום שלי.

במהלך היום, השאריות האחרונות של הדברים המשיכו והתפוגגו להם.
אתמול, היה יום חדש. עוד צעד בהתרגלות, ועדיין קשה לו.
ועדיין קשה לי, אבל העוצמות הולכות ופוחתות.
זה פחות משתק אותי, וזה שאני פחות סובלת, חשוב כמובן גם עבורו.

אז בואי נסכם רגע..

את הטכניקה הזו, את יכולה לתרגל על כל נושא שקשה לך אתו.
כל דבר שמאתגר אותך, שאת לא מרגישה שלמה איתו.
כל דבר שה”מיינד” שלך משתולל עליו
שאת לא בטוחה אם עשית את הדבר הנכון ביותר
ושאין לך מזה מנוחה.

קודם כל קבלי את זה, הרגישי את הרגשות שזה מביא
לאחר מכן, הגדילי את זה, הרגישי את התחושות של זה בגוף, עבדי
עם הגוף ופרקי את זה.
ואז, המשיכי, היכנסי שוב ושוב פנימה, אל תוך עצמך,
מצאי את הדרך לעבוד עם הדברים ולעבור דרכם.
עד השלב שאת מרגישה שאפשר להרפות או שאת כבר מותשת ועייפה. ואז לכי לנוח.
קומי ושוב היכנסי פנימה. והרגישי את השינוי.

זוהי הדרך לעבור ולעבוד עם הדברים

בהצלחה

כתבי לי כאן למטה בתגובות, איך את מצליחה

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ועל מודעות עצמית?

מה הסכנה בהתפתחות אישית?

התפתחות אישית אצל נשים מה שונה?