איך יצאתי מתחושת קורבנות תוך יום!

בערך כשבוע לפני תחילת יולי (תחילת החופש הגדול…)

התחילה להיבנות בתוכי תחושה לא נעימה, לא טובה,

כזו של חוסר נוחות, חוסר שקט.

התחושה הלכה והתעצמה, ומאחר וזה משהו שלא קורה לי בכלל,

זה היה מאוד בולט וגם מאוד מפריע ולא נעים. התפלאתי.

ושאלתי את עצמי. מה קורה? מה העניינים? מה עובר עלייך???

התכנסתי פנימה ושאלתי את עצמי מה לעזאזל זאת התחושה הלא נעימה הזו שיש לי בגוף?

שאלתי את עצמי איזה רגשות יש שם מתחת? מה בעצם אני מרגישה בפנים?

התשובה הייתה – חרדה ופחד!!

ואז זה היכה בי. נפל האסימון!

אני בפחד ובחרדה לקראת מה שהולך להיות בחופש הגדול.

הבן הגדול שלי סיים כיתה א’ וזו הפעם הראשונה שיהיה לי איתו חופש ארוך ארוך

כזה של חודשיים ימים.

החלטתי לא לרשום אותו לקייטנה אחרי התלבטות עם עצמי, מכל מיני סיבות

 (רק זה בפני עצמו נושא מעניין לפוסט אחר…) ופתאום הבנתי שאני חוששת מזה!

מסביב – אמהות הסתכלו עלי כמו משוגעת…

מכל מקום הרגשתי את הפחד של כולן – מה עושים עם הילדים כל כך הרבה זמן.

רק שלא ישתעממו!!! ואני שומעת את הפחדים שלהם,

את הלחץ מדבר מגרונן והם כמעט מזדחלים אלי, ואני הודפת אותם החוצה.

אלו הם לא הפחדים שלי.

אני לא לוקחת אותם אלי!!

אבל כשאני יושבת עם עצמי עכשיו, אני מרגישה את הפחד שלי.

הפחד שלהן הוא גם הפחד שלי…

הפחד שהוא ישתעמם, שאני אסבול, שיהיה לנו קשה, שהחופש שלי עומד להילקח ממני.

מה עם ההליכות בוקר שלי? אני לא מוכנה לוותר עליהן…

מה עם הטיפולים? העבודה?

מה עם זמן האיכות שלי עם עצמי, שאני כל כך רגילה ומכורה אליו?

פחד פחד… עצרתי הכול! די!

זה לא הגיוני אמרתי לעצמי! אין שום סיבה שבעולם לתת לפחד הזה לנהל אותי!

ובכלל, אין שום פחד בחיי שאני לא צוללת לתוכו ועובדת איתו!

מה הבנתי מהצלילה הזו שלי פנימה?

הבנתי שאני מרגישה קורבן של הסיטואציה ושל המציאות שעומדת לקרות לי.

אבל רגע, האם אני חייבת לקחת את זה ככה? לא! אני לא משתפת פעולה עם קורבנות!

ניערתי את עצמי והחלטתי!

אני משנה את המציאות שלי! אני המאסטרית של עצמי ואני בוחרת אחרת!

אני יכולה לבחור!

אני לא מפחדת מלהיות עם הבן שלי! זה אבסורד!

יהיה לנו זמן איכות מדהים ביחד. יהיה לי את כל החופש שארצה.

החופש יתנהל מעולה, על מי מנוחות והכול יזרום גם כשאנחנו לא מתכננים מראש כלום!

זה לימוד חשוב גם עבורי וגם עבורו.

עצמתי עיניים – הזמנתי את המציאות החדשה. החלטתי. אני בוראת אותה לעצמי ויהי מה!

התוצאות של זה הדהימו אפילו אותי!

היום ה21.11 עברו שלושה שבועות, כייפיים, נינוחים, רגועים, קלים זורמים ומקסימים ביחד איתו.

אני עושה הליכה כל בוקר כרגיל, נהנית מהזמן הפנוי שלי איתו, עובדת ונותנת טיפולים כרגיל (השעות מותאמות אחרת אבל זה הכול!!) ואני נהנית מזמן האיכות שלמדתי לקחת לעצמי כשהוא לידי!!

זה פשוט עובד!

אני יודעת כבר לשחזר את זה שוב!

עוד שבוע אחיו הקטן מצטרף גם הוא לחגיגה, ושוב הבוקר היו ניצני חששות קלים ביחס לאיך זה יהייה כששניהם יהיו איתי בבית. עוד אתגר. עוד קפיצת מדרגה חשובה לעבור. שוב, עולים פחדים קלים כגון: שהם לא יסתדרו ביניהם (שעמום הוא פתח למריבות…), ואני שוב עוצרת. נכנסת פנימה. מרגישה את הפחד, מדברת איתו. מזמינה לשלושתנו חופש מעולה ביחד. קל, הרמוני, זורם גם ללא כל תכנון. ואני יודעת בפנים ללא כל ספק שכך יהייה!

אז מה למדתי מזה?

למעשה, לא עשיתי שום שינוי חיצוני בכלל!!

המציאות היא אותה מציאות.

יכולתי לבחור לרשום אותו לקייטנה באותה המידה, וגם אז היה אחלה, בטוח!

אבל לא. החלטתי אחרת.

והשינוי היחיד שעשיתי היה שינוי פנימי קטן אבל משמעותי ביני לבין עצמי.

אז מה את יכולה ללמוד מזה?

הטכניקה הזו נכונה לכל סיטואציה, גם אם עדיין אין לך ילדים, את יכולה ליישם את זה על כל דבר אחר.

בכל סיטואציה שקורית לך בחיים שמולה את מרגישה חסרת אונים, חלשה, קורבן של המציאות

את יכולה לבחור אחרת בכל שלב!

הבחירה תהייה תמיד שם עבורך. תמיד תוכלי לשנות את התחושה בפנימית שלך מול הדבר.

והשינוי הזה יקרין על המציאות שלך בפועל!

כתבי לי כאן למטה איך הסיפור הזה נוגע בך?

רוצה לקרוא עוד על התפתחות אישית ועל מודעות עצמית?

איך לדעת אם את באמת בעלת מודעות עצמית?

מה הסכנה בהתפתחות אישית?