סליחה, באמת סליחה!
סליחה שאני מעיזה לשאול
אבל האם סליחה באמת חשובה?

בכל התורות הרוחניות מדברים על סליחה
אבל האם סליחה באמת כל כך חשובה להתפתחות הרוחנית שלנו?
לשלווה הפנימית שלנו?

האנטומיה של כעסים וסליחה בגלגולה של אישה

מגיל הגן הצעיר מאוד מלמדים אותנו לא לריב,
לשמור על ההרמוניה,
לוותר ולחלוק, להתחשב בשני, לתת מעצמנו
להיות נדיבות ועוד ערכים מקסימים כאלה
וזה חשוב, אני לא אומרת שלא.
זה באמת חשוב אבל…

עם השנים גדלנו וגילינו שבדרך, קצת הפכנו ל”סמרטוט רצפה”
ושבגלל החינוך הזה, אנחנו מוותרות על עצמנו יותר מדי,
מתקפלות גם כשלא צריך באמת, מרגישות חסרות בטחון,
שמות את טובת אחרים לפנינו, לפעמים לוקחות החלטות
שגויות שבכלל לא מתאימות לנו,
רק כדי לשמור על ההרמוניה ועל השקט
ועל יחסים מאוזנים עם הקרובים אלינו.

כן, לחינוך עם הערכים היפים והחשובים האלה
לפעמים יש מחיר ואנחנו משלמות אותו
וכשנמאס לנו לשלם את המחיר,
אז בדרך כלל, אנחנו מתחילות תהליך של צמיחה רוחנית והעצמה.

בתוך תהליך העצמה, אנחנו לומדות:
לעמוד על שלנו,
להיות יותר אסרטיביות, להרגיש שמגיע לנו
ולדרוש את מה שמגיע לנו.
אנחנו לומדות שאנחנו יכולות לשמור על ההרמוניה
גם אם נגיד לא וגם אם נסרב
ושהשמיים לא נופלים
ושכולם מסתדרים וזה מרגיש נעים
מאוד נעים כי זה מעצים!

אבל, עם התהליך הפנימי הזה, מגיע בדרך כלל גם הכעס.

(זה חלק הכרחי בטרנספורמציה אמיתית של צמיחה והעצמה.)
הכעס על אחרים בעבר או בהווה שלנו:
שהקטינו אותנו, שעשו עלינו מניפולציות של שליטה,
שלא כיבדו את הגבולות את הצרכים או את הרצונות שלנו
שפגעו בנו בזדון או שלא בזדון לאורך השנים.

וגם אם אנחנו מבינות מנטאלית שכלית שכל זה נעשה מתוך אהבה,
עדיין בתוך תהליך עמוק ונכון של העצמה, מלמדים אותנו לכעוס.
ובצדק כי לכעס יש מקום חשוב בתהליך כזה.

כי הכעס מחזק ומחבר אותנו לתחושת הערך העצמי שלנו
ולביטחון העצמי ומאפשר לנו לשים גבול נכון
איפה שאף פעם לא ידענו לשים
ובמקומות שבעבר שלנו, לא אפשרו לנו לשים את הגבולות
כי לימדו אותנו לוותר ולהתקפל…

אנחנו מגלות שהכעס משחרר
ומבינות שהוא שלב הכרחי בגדילה שלנו
ואז אנחנו מסתובבות עם כעס על ההורים, על הילדות, על מה שעשו לנו
וזה יכול להיות מאוד לא נעים, אבל שוב, מאוד הכרחי.
בשלב מסוים, אנחנו מבינות שאנחנו תקועות שם.

מבינות שאנחנו מסתובבות ב”לופים” של כעס וטינה
ושזה לא מוביל לשום מקום ושזה רק אוכל אותנו מבפנים
וגורם לנו להרגיש זוועה ממש נורא!
מוצפות בכל מיני סוגים של רגשות שליליים משלל צבעים
ומינים.

וזה גם לא נעים לנו וגם אנחנו כבר יודעות שאנחנו
אמורות לחשוב חיובי ולהרגיש חיובי
כי כבר נחשפנו לקונספט של ה”סוד” ושל מגנוט ושל
בריאת מציאות ואנחנו מבינות שהכעס הזה הוא בעוכרנו.

אנחנו מבינות שהכעסים והשליליות מרעילים אותנו
ואנחנו מבינות וגם אומרים לנו, שכדי להבריא,
ולהחלים, ולהתקדם, אנחנו צריכות להיות “מעליו”.
להתעלות על הכעס ולהיפתח לסליחה. פשוט לסלוח.
כי אם לא נסלח, נישאר בפנים עם כל הכעס והמירמור והאכזבה
ועם כל הרגשות הקשים האלה
וזה לא טוב לנו..

אבל סליחה היא עקרון רוחני נעלה כזה
מסתבר שלסלוח זה לא פשוט בכלל. איך עושים את זה?

(אם סליחה זה הדבר בשבילך עכשיו
לחצי כאן כדי לעבור למדיטציה מקסימה שתעזור לך לסלוח)

ואז, עוד מתקדמות בתהליך הרוחני פנימי שלנו,
ואנחנו נחשפות לעקרונות הרוחניים של “לקיחת אחריות”
ושל בחירה.
אנחנו מבינות שהכול מדויק ושאם קורה משהו בחיים שלנו,
לא משנה עד כמה הוא טראומטי וקשה,
אז מן הסתם זה לא קורה או קרה סתם ככה
כי אנחנו קורבן אומלל של אלוהים או של החיים
אלא זה קרה וקורה כדי שנוכל ללמוד מזה משהו,
כדי לעבור עם זה תהליך פנימי מעצים ומצמיח
וכדי להבין מתוך זה משהו שיעזור לנו להתקדם.
ואז זה מגיע מעצמו!

כעס פנימי עצמי מגיח פתאום, ככה, מאליו, באוטומט,
בלי שהתכוונו בכלל, כעס על עצמי:

איך ולמה זימנתי לעצמי כזאת התנסות כואבת?
למה אני לא יכולה להיות מאושרת כמו אחרים?
למה רק אצלי החיים כל כך קשים ומסובכים?
ולמה אני לא מצליחה לחשוב ולהרגיש חיובי?
ולמה אני לא יכולה כמו אחרים פשוט לסלוח?

והלחץ גואה והאשמה עולה בתוכי
ותסכול ותחושות כישלון
שאני לא מצליחה לסלוח,
שאני לא מצליחה להתנער מהרגשות השליליים
של הפגיעה הכאב, הכעס, המירמור, האכזבה..
ופחד שאם אשאר בשליליות אני אמשוך לעצמי דברים רעים
לפי עקרון המגנוט והסוד..

וכל זה יושב עלי כמו משקולת כבדה שלוחצת אותי עוד ועוד למטה.
כי איך שאני לא מסובבת את זה, אני יוצאת לא בסדר.
לא בסדר שאני כועסת על אחרים ולא בסדר שאני כועסת על עצמי
ולא מצליחה להתנער מכל ה”סמטוחה” הפנימית הזאת.

וכמה לחץ יש בעבודה הרוחנית הזאת?
כמה כובד זה מביא כל הסיפור הזה?
וכל זה סיפור!

ובעצם מה הסיפור?
כל מה שיש וכל מה שקורה, יש לו מקום.
כל מה שיש הוא נכון

תכל’ס – את לא אמורה להיות שום דבר אחר ממה שאת!
תכל’ס – לא יקרה לך שום דבר רע כי את “בשלילי”
לפי שיטתי, את פשוט צריכה לבדוק על מה
“השלילי” הזה יושב ולרפא אותו..
וחלק מהריפוי של זה, זה דווקא לתת לזה מקום.

לעולם הרוחני יש סט אמונות שהוא יוצר
שהם רק אמונות שאני מציעה לבדוק.
מי אמר שזה נכון? שזאת האמת?
אם תאמיני שזה נכון זה יהיה נכון!

כל הזמן אומרים לך מה את אמורה או לא אמורה להיות
כל הזמן מחדירים לך אמונות ותפיסות שהם “האמת”
מי יודע מה את אמורה או לא אמורה לעשות או להיות?

את אנושית.
את לא אמורה לסלוח וגם לא אמורה להיות מעל ומעבר לכעס

ואת הגעת לכאן כדי לחוות את החוויה האנושית
במיטבה, וזה אומר להיות את הכול!! הכול!!
גם שמחה וגם כאב
גם הצלחה וגם כישלון
גם פחד וגם אומץ
גם כעס וגם שנאה וגם אהבה.

כשאנחנו בגוף, אנחנו בעולם הדואלי
לשם כך הגענו לכאן
כי כשאנחנו ברמת הנשמה, הכול נעים ושקט
וכל מה שיש שם זה רק אהבה אינסופית ואחדות
וכשזה נמאס לנו, אנחנו מתגשמים בגוף
ובאים לכאן גם כדי לכאוב קצת ולהתפלש
קצת ברגשות שליליים. רגשות כאלה
ש”צובעים” את ההתנסות הרוחנית שלנו
בצבעים של עומק ויופי שאין אותם במימד הגבוה.
בשביל זה אנחנו באים!

איזה יופי! בשביל החוויה האנושית שאנחנו כל כך סובלים
ממנה כאן כל הזמן – הבגידות והשקרים, והכעסים והפגיעות
והלמידות בדרך הקשה, והתקוות והאכזבות והדרמות.
למה אנחנו כל כך אוהבים לצפות בריאליטי
ובדרמות סוחטות דמעות?
כי אנחנו כנשמות אוהבים להרגיש
אז בואו ניתן לעצמנו להרגיש!
להרגיש ככה טוב בפנים את כל מה שיש
מבלי להרגיש על זה אשמה, או כעס פנימי
או ביקורת שאנחנו אמורים להיות מעל או מעבר
ומבלי הפחד הזה שאם לא נצא מזה, או נשנה את זה
דברים רעים יקרו לנו או שלא נצליח בחיים כמו שאנחנו רוצות.

בואו נרשה לעצמנו פשוט לשקוע לתוך עצמנו
עם מה שיש בדיוק כמו שזה!
בדיוק בדיוק כמו שאני זה טוב!

אין מקום יותר גבוה ויותר רוחני ועמוק ומשחרר
מאהבה עצמית כזו אמיתית ובנויה

שמגיעה אחרי שנים של תהליכים שבהם את רק מנסה
ורוצה לשנות את עצמך ואת מי שאת
ומתאמצת לרוץ אחרי עוד קונספט רוחני ועוד אחד.
אחרי עוד שיטה שתעשה אצלך פריצת דרך ועוד אחת
ושוב ושוב מתאכזבת, ומרגישה תקועה ומרגישה
כישלון ומרגישה לבד וכבר לא יודעת מה!!
מה לעזאזל אפשר עוד לעשות??
כבר ניסית את הכול!

אז אני מזמינה אותך לשחרר את כל הסיפורים
ואת כל העקרונות ואת כל ה”אני אמורה”
שכל אלה הן רק עוד התניות חדשות
שמחליפות את ההתניות הישנות שלפיהם גידלו אותך בעבר.
כל אלה זה רק עוד סיפורים על מה את אמורה להיות
שגורמים לך להיות במעגל בלתי פוסק של חיפוש
ומאמץ להיות מה שאת לא.

בואי להיות את באמת והטבע האמיתי שלך!

הגיע הזמן באמת להיות במלוא גדולתך
כמו שאת! וכמו שהגעת לכאן להיות
פשוט להיות!
להישען אחורה בתוך עצמך
עטופה בידיעה שהכול טוב ושהכול בסדר
ושאת לגמרי נהדרת! ושווה ואהובה!
בין אם את מרגישה חיובי או שלילי
בין אם את מצליחה או נכשלת
בין אם יש לך כסף בבנק או לא
בין אם את בזוגיות או לא
בין אם יש לך ילדים או לא
בין אם את רזה או לא
בין אם את יפה או לא
ובין אם את כועסת או סולחת

כתבי לי כאן למטה האם את מוכנה
להביא רמה כזו של סליחה לחיים שלך?
רמה כזו של אהבה עצמית שלמה כזו?

רוצה לקרוא עוד על אהבה עצמית?

אהבה עצמית בחדר כושר אם רוחניקית עגלגלה כמוני יכולה כולן יכולות

אהבה עצמית אחרי גיל 40 מה שונה?

אהבה עצמית אמיתית איך מגיעים לזה?

בואי נצא ביחד למסע התפתחות אישית משמעותי
ותגלי איך לצמוח ממשבר גיל 40 ולהיות שלמה שלווה ושמחה